וייטנאם, טאם קוק

אחרי שבועיים בוויטנאם פלוס סממני ייאוש קלים ממנה, סוף סוף מצאנו פינה חמה במדינה הזאת בדמות עיירה כפרית ושמה טאם קוק... מסתבר שהעדינות, הנחמדות והשמחה חיות ובועטות בוויטנאם והן כל כולן מתנקזות בתוך הכפר המדהים הזה... 

אבל... אי אפשר בכלל לדבר או לספר על טאם קוק מבלי להתמקד לרגע בנסיעה אליה...
את כרטיסי הנסיעה שלנו קנינו אצל סוכן הנסיעות באי קטבה... ההוא היה כל כך גאה בזה שהוא בין הבודדים באי שמוכר את כרטיסי הנסיעה לטאם קוק באוטובוס תיירים vip (בעוד שכל היתר מוכרים את כרטיסי הנסיעה לשם באוטובוס מקומי), שחוץ מלדמיין שמנופפים מעלינו בכפות תמרים בתוך האוטובוס הזה... הכל דמיינתי... והחלטנו כמובן שאנחנו הולכים על הפינוק ה-vip הזה כי... מגיע לנו!

ביום למחרת אסף אותנו אוטובוסון מקרטע בצבע דהוי לכיוון המעבורת... היות ומדובר בנסיעה קצרה יחסית הסקנו שאחרי שלב המעבורת- והמעבר לצד השני- האוטובוס המפנק שלנו מחכה... אז נסענו חצי שעה דחוסים עם עוד 40 תיירים אירופאים בתוך הוואן המוגדל הזה... ואלה בדיוק אותם הרגעים ששיבחנו את האל על הגנים הקטנים והקומפקטיים ובמקביל ליבנו נפתח אל החבר`ה האירופאים גבוהיי הקומה שלצידינו- אשר היו מקופלים כמו אוריגמי בתוך הכסאות המינאטורים של האוטובוס המכווץ...

אחרי כחצי שעה של נסיעה הגענו למעבורת... ”ספידי-מעבורת“ בשמה הרשמי או בשמה העממי- מעבורת פח של שנות ה-70 שטסה על פני המים... אני חושבת שהדבר היפה ביותר בגלישת האיימים שעשינו עם הספידי הזאת- זה שהיא אשכרה לא התנפצה לעשרות חלקי פח מכל ההתנגשויות שלה עם המים... כי מרוב הרעשים שנשמעו תוך כדי ה"ספיד"- הייתי בטוחה שאנחנו מאבדים חלקים ממנה ולחוף נגיע כשאנחנו שטים על המוצ`ילות... אבל גיבורה-גיבורה הספידי הזאת... אומנם משנות ה-70 אבל לשוט-לטוס היא יודעת...

השלב הבא...טררם! אוטובוס הvip!!
עלינו על האוטובוס שהמתין על יד המעבורת... האוטובוס ממש חמוד... אבל כעבור 10 דק' נסיעה החלפנו לאוטובוס אחר... ו... עם ההחלפה השלישית הבנתי שיש מצב שאנחנו במבצע קומוניסטי חשאי רק שלא עדכנו אותנו... הכרטיסן התורן כיסה לנו את החלונות עם וילונות סאטן כחולים של שנות ה-80 והודיע no open, חוץ מצמד המילים הזה הוא לא מדבר אנגלית אז גם לא הבנו מה סיבת החשאיות... במהלך כל הנסיעה הוא הקפיד לסגור את הוילונות של התיירים הסוררים, אבל... לצד המשמעת הקפדנית חייבת לציין שהוא פינק והדליק לנו את הטלוויזיה שבמקדמת האוטובוס... במשך 5 שעות נסיעה צפינו במחרוזת שירים וייטנאמים משנות ה-60 עד ה-80... ולסקרנים הלהוטים שביניכם סגנון השירה נשאר 20 שנה אותו הדבר, איתו גם תפאורת הפייטים וגם הפוני המהמם של הזמרת הלאומית...

באיזה שהוא שלב התחילו לעלות על האוטובוס מקומיים עם סלים מלאים בפירות וירקות, תינוקות ואפילו מאלף עיט עלה עם עיט-עיט אמיתי על הזרוע שלו... זה הרגע שהבנו שכנראה... בכל זאת זה -לא- אוטובוס תיירים vip אלא אוטובוס מקומי... ולא סתם אוטובוס מקומי... אלא אוטובוס מקומי מ-א-ס-ף!! עברנו כל עיר וכפר במחוזות שבדרך וברוך השם- כפרים לא היה חסר... אז מסתבר שככה בדיוק חווים נסיעה באוטובוס מקומי... עם כל הסלים מעלינו מתחתינו ומצדדנו ועם עיט אחד במצב היכון מאחור! 

האמת... היה מעניין... היה אותנטי... ו... אפילו מהנה... ;)))

אחרי 8 שעות נסיעה בדרכים (כשההוא שעבד עלינו מהאי- הבטיח 5) הגענו לטאם קוק החמודה... 

קודם כל שמחנו!! שמחנו שהמבצע החשאי הגיע לסיומו בהצלחה ובעיקר שמחנו שנפתחו הדלתות ויצאנו לאוויר העולם! העמסנו את המוצ`ילות על הגב וצעדנו לכיוון הבית מלון שלנו... תומר אמר שזה ”רק קילומטר של הליכה ואנחנו אוטוטו מגיעים“, ואז הוא ניטר לו בקלילות עם המוצ'ילה כשהילדים אחריו ואני מזדחלת מאחור כשהמוצ`ילה ספק סוחבת אותי ספק אני אותה... וכך הפקדנו את נפשנו לגוגל מפות שהוביל אותנו דרך שבילים פנימיים, דרך שכונות מקומיות, דרך גשרים וכלבים נובחים אל תוך החשיכה הישר (או שלא) אל בית המלון... הבחורה בקבלה כשראתה אותי אמרה לי שאני נראית סובלת... צחקתי ואמרתי לה שאני ממש לא סובלת... אני רק חווה חוויה מוצ`לרית ו... מחר בבוקר הגב שלי יודה לי על כך... ואכן... למחרת כשאני במצב שיתוק מתקדם אמרתי לממי שאני חושבת שהבשלתי ואני בהחלט מוכנה לשלב הגלגלים- מוצ`ילה על גלגלים, תיק על גלגלים, מזוודה על גלגלים, כל דבר שיכיל את מרכולתינו ואפשר לגלגל אותו... והעולם המוצ`לרי יסלח לי, בכל זאת אני אמא ל-2... ;)))

המלון היה נהדר, רחוק מהמרכז באיזור שקט אל מול המרחבים הפתוחים... אז כמובן שאימצנו אותו למשך כל השהות שלנו בטאם קוק... ואחרי שינה טובה יצאנו להכיר את האיזור...

אז קודם כל איזה מקום מקסים! סוף סוף לראשונה בויטנאם מרגישים ניחוח אסיאתי אמיתי באוויר ללא כרזות קומוניסטיות מסביב... טוב... יש כרזות בכניסה לעיירה עם שער קומוניסטי גאה... אבל זה חלק מה- מאסט... חוץ מזה מדובר בעיירה כפרית, חלקה מתוייר קצת אבל ממש לא רציני והיא מלאה באנשים מקסימים ונעימים...  עד טאם קוק היינו צריכים להגיע כדי לגלות ש”אלוו!“ זה סוג של שלום כי לפתע זה ממש נשמע כמו שלום! וכך, מי היה מאמין... אבל בין ”אלוו“ ל-”אלוו“ ושיחות נעימות, שיקמנו את חוויותינו עם העם הוייטנאמי... והם באמת מקסימים! (כשמדרימים מהאנוי ומטה) ;) 

מרכז העיירה יושב על אגם קטנטן שעליו שטות סירות אותנטיות מהממות שמשיטות אותן (עם הרגליים ולא הידיים) נשים מהממות! בכלל במזרח הנשים הן המשיטות, המבשלות, הבונות, החקלאיות, המנהלות, המכבסות, המחנכות, ואת כל הפעולות של השורש פ.ע.ל. הן עושות... מדהימות! המזרח מתקיים בזכות הנשים שלו! (אבל עזבו... את זה נשמור לבלוג אחר...:))  
באיזה שהוא שלב האגם מתחבר לנהר והסירות יחד עם התיירים והמשיטות יוצאים לסיור מושט של כשעה וחצי (בממוצע) באיזור הצוקי מסביב... ו... ברוווור שאנחנו היינו התיירים על הסירות הללו... והיה מ-ה-מ-ם! שטנו לנו ברוגע ושלווה, שקט מסביב, רק צליל המשוטים ומי הנהר נשמעים ברקע... תוך כדי השיט נכנסנו ל- 3 מערות מדהימות- בתוך הסירה על המים... מה אגיד לכם... פלא פלאי... 

כל הכפר הזה יושב בתוך מובלעת מדהימה של טבע והאיזור ידוע כהאלונג ביי של שדות האורז... בדרך כלל כששומעים "שדות אורז" מדמיינים מרבדים ירוקים אינסופיים... וזה נכון אבל לא בעונה שאנחנו מטיילים בה, שהיא כבר אחרי תקופת הקציר והאיכרים כרגע בעיקר מעבדים את האדמה לקראת הזריעה הבאה... אחד הדברים המרתקים שראינו בהקשר הזה הוא ששדות האורז שלהם מלאים בלהקות של ברווזים... מסתבר שהברווזים מדשנים את השדות והיות ואדמות של שדות האורז מוצפים במים אז זו קרקע בוצית מצויינת עבורם. האיכרים מפזרים זרעים על השדות המוצפים, להקות של ברווזים עסוקים באכילה, הליכה ודישון תוך כדי... עיבוד אדמה טבעי... מראה מקסים לשיתוף פעולה והרמוניה בין האדם והטבע... והנה פינקתי אותכם בשיעור חקלאות על הדרך... :) 

החלק הפחות הרמוני לשיתוף הפעולה בין השניים ראינו דווקא בשוק המקומי. מסתבר שבוויטנאם בכלל ובטאם קוק בפרט נהוג לאכול בשר כלב ונחשפנו למראות הקשים הללו בטיולינו התמים בשוק המקומי... בלאוס ראינו מגוון רחב של חיות על המנגלים המקומיים... וגם כאן כמו בלאוס, הם מניחים אותם גלויים וחשופים על הרשת... אנחנו כל כך רגילים לראות את הכל מוגש לנו מצונזר ועטוף... שכשפתאום רואים את זה בצורה חשופה וישירה כל כך- זה ממש מכה בך ומכווץ בדיוק כמו שזה נשמע... לא נעים... לא נעים לראות ולא נעים לחוות... אבל, האי הנעימות הזאת גורמת לך לתהות, להרהר ובעיקר להתבונן על המוסריות והאחריות (האישית) שלנו ביחסינו עם העולם החיי...  

   

חוץ מזה...
גילינו שיש בעיר מספרה... אבל מספרה- מספרה אמיתית שנראית כמו מספרה עם פוסטרים מושקעים, מראות וכל האווירה... אפילו על סריקת השטח ויתרנו וממי החליט להתמסר- ככה- בספונטאניות- במיידי- חיים על הקצה... ;)) אז מחיאות ומסאז`ים נוסח הודו לא היו כאן (ראו פוסט הודו, פושקר), מה שכן היה זה הרבה סבלנות... הרבה השקעה... וים של זמן לספרית... לבסוף אחרי שעת המתנה שלי ושעת עבודת ספרות יסודית, תומר יצא מהמם כתמיד וצעיר ב-10 שנים... מסקנה- ז.ק.ן כשורשו הוא מזקן... יש חוכמה במילים, רק אומרת ;)) 

חלק מימי השהות שלנו כאן היו במהלך חג החנוכה ובין היתר בזכות החג יצא לנו להיפגש להדלקת נרות משותפת מדי ערב עם החבר`ה הישראלים שמטיילים... כאלה חמודים שהייתי מאמצת כל אחד ואחת מהם... וזה הרגע לכתוב איזה מילה וחצי על העניין הזה... במהלך 4 חודשי המסע שלנו עד כה פגשנו המון צעירים ישראלים... באמת המון, כל כפר, עיר או עיירה זכינו להכיר קבוצות של חבר`ה שמטיילים... חלקם אחרי צבא, חלקם לפני הלימודים וגם כאלה שסתם יצאו לנקות את הראש לא לפני משהו וגם לא אחרי משהו...  ואם יש לי דבר אחד לומר לאומה במעמד מרגש זה... שיש לנו דור צעיר מדהים! חבר`ה רציניים, ערכיים, אנשי שיחה ורגישים ברמות על... כחברה תמיד יש לנו לאן לשאוף כדי להשתפר... אבל שתדעו כי היסודות שלנו הם איכותיים ביותר! ואני אישית מאוהבת בהם קשות- בכל אחד ואחת שפגשנו בדרך ועוד באלה שאנחנו עתידיים לפגוש! 

טוב... הדלקתי את המשואה... אפשר לחזור לטאם קוק... ;))

יום אחד תומר הציע שנלך לבקר בעיר הגדולה- "נין בין" שנמצאת 10 דקות נסיעה ברכב... ערב סילבסטר, אנחנו בחו"ל, העיר הגדולה בסביבה- תנאים מושלמים לחוות את החגיגות של השנה האזרחית... וכדי להיות יעילים ולהניע את עצמינו קצת (אחרי שעות על גבי שעות של שנ"צים ורביצה)- 10 דקות נסיעה זה ממש מעט- אז החלטנו ללכת לנין בין ב... רגל בליוויו המסור של גוגל מפות... (לא להאמין... כל כך הרבה פעמים נכוויתי עם הגוגל מפות הזה ועם זאת אני עדיין מתמסרת לדרכי העינויים שלו...) יצאנו בשעות הצהריים המוקדמות והגענו לנין ב... חצות... :)) סתם לא באמת... אבל אני חושבת שחצי יום הלכנו לנין בין...  גוגל מפות הרפתקאן שיהיה לי בריא, לקח אותנו דרך רחובות ושבילים שהמקומיים לא מודעים בכלל שהם קיימים... ואז במצב של נמק בכפות הרגליים הגענו לנין בין... רק כדי לגלות שנין בין זאת עיר אסיאתית (גדולה) טיפוסית- משמע-- כאוטייייייית, רועשתתתתת, עמוסההההה וכל מה שאיכרים שכמונו פחות מתחברים אליו... אז אומנם רצינו לחוות חגיגות השנה החדשה, את האורות המהבהבים ואווירת הסנטה קלאוס- (שלא היו שם)- בסוף השקענו בעיר 30 דק' במצטבר כולל ארוחה ובחזור התפנקנו על מונית... כשהגענו לטאם קוק באמת (!) כעבור 10 דקות נסיעה... ממש נעלבתי... הוצאתי את הנייד... וגררתי את גוגל המפות הזה הישר לסל המיחזור! קץ ליחסינו... מעכשיו רק מפס מי!!  :)))

חוץ מזה היינו בעיירה המהממת הזאת במשך שבועיים... יצאנו כאן לטיולים רגליים באיזור, קצת מקדשים, קצת שדות אורז, קצת איזורים של המקומיים, קצת נהר, קצת קצתים מכל דבר שלבסוף הרכיבו את החוויה המושלמת מהמקום המקסים הזה... וטאם קוק באמת מדהימה! הרבה מגיעים אליה רק ליומיים-שלושה לטובת האטרקציות, אבל זאת עיירה כל כך שלווה וכל כך נעימה שממש מגיע לפרגן לה בהרבה מעבר לזה... ואם כבר מגיעים לויטנאם... אז המקום הזה בהחלט מאסט ברשימה...

זהו... עד כאן... היעד הבא נה- טראנג... בטח לא אומר לכם הרבה... אבל זה בסדר... גם לי לא... :) אבל מה שהכי חשוב אליה אנחנו נוסעים ברכבת הוייטנאמית!!! כן! מתרגשת- מתרגשת- מתרגשת...

עד אז... קצת המלצות והרבה הוצאות... :)


המלצות בטאם קוק:
* בית מלון TUAN NGOC- אליפות של בית מלון! מחירים לכיס מוצ'לרי פלוס, אבל מפנקים כולל ארוחת בוקר. יש להם חדרי משפחה וחדרים זוגיים. אנחנו לקחנו 2 חדרים זוגיים והיה  חלומי... מומלץ מומלץ בחום...

* מסעדה- ברחוב הראשי יש מסעדה שנקראת- הום סטיי של labella- מסעדה מוכרת בסביבה- מומלצת (ולא אכלנו בה)- אבל... ממול למסעדה הזאת יש מסעדה נהדרת עם אוכל מעולה, טרי ונקי. שבועיים אכלנו שם ולא זזנו ממנה מטר ימינה או שמאלה למסעדות השכנות...

* מכולת- לטיול במסגרת המשפחתית מכולת זה ברשימת המאסט--- פינוקים, הרבה נישנושים... הרבה נישנושים והרבה נישנושים... אז בהמשך הרחוב על יד המסעדה שהמלצתי יש מכולת שמנוהלת ע"י אישה (מן הסתם) ויש לה מחירים ממש סבבה וממש הוגנים ו... הכי חשוב(!) יש לה מבחר גדול של נישנושים :))...


הוצאות בטאם קוק (משפחתי) שבועיים:
נסיעות ומעברים (האי קטבה - טאם קוק): 40$
לינה:420$
כביסה: 15$
ארוחות צהריים וערב: 180$
קניות במכולת: 100$
מוניות: 5$
קניות רחוב וכל מיני: 40$
אטרקציות: (שייט על הנהר + 3 מערות)- 20$