וייטנאם, האנוי + האי קטבה

האנוי
ואי ואי ואי ואי ואי... חודשיים אנחנו ברוגע ושלווה בין נופים עוצרי נשימה, חודשיים של אווירה כפרית ושלווה, מפנקת... אווירת שקט... ואז... הגענו להאנוי... סוף לכפריות, שלום לחיים הסואנים- הרועשים- האינטנסיביים ושלום למיליוני הטוסטוסים!!

דרכי ההגעה מלאוס להאנוי מסתכמות ב- 2 עיקריות, מעבר יבשתי באוטובוס סליפר של 26 שעות (לפחות) בדרכי הרים, עיקולים וקפיצות... או... טיסה ישירה לואנג פרבנג- האנוי ותוך שעה אנחנו ביעד... אז לא הייתה כאן התלבטות, מוצ'לרים, חוויות, הכל טוב ויפה... אבל... יש רגעים בחיים שבהם משחררים את הרוח המוצ`לרית ומתמסרים לנוחות שהעולם מציע. להאנוי יצאנו אחר הצהריים המאוחרות והגענו בשעות הערב המוקדמות, דאגנו מראש לבוקינג ללילה אחד, כך שמהשדה ישירות לבית המלון ולמיטות... פינוק...

למחרת החלטנו לחפש מלון אחר, אנחנו בעיר העתיקה של האנוי שמלאה במיליוני בתי מלון וגסטהאוסים, לפנינו יום שלם, אין תנאים מושלמים מזה לחפש מקום לינה חדש ומפנק. יצאנו עם הילדים... וחיפשנו... וחיפשנו... וחיפשנו... עברנו את כל בתי המלון והגסטהאוסים ברדיוס של קילומטר מסביב למלון שלנו, 6 שעות (!) של חיפושים... אבל... מה שלא לקחנו בחשבון, שמסתבר שהאנוי היא מאוד אטרקטיבית בקריסטמס ומחירי המלונות והגסטהאוסים בשחקים... קיצר, הסתובבנו, שוטטנו וצעדנו ברחבי העיר הויטנאמית הצפופה, העמוסה, הכאוטית והמפוצצת הטוסטוסים... (רק שתדעו ש"סוזוקי" ו"הונדה" עושים את פה את ה-קופה שלהם, רוצו להשקיע במניות!) ו... ואי ואי כמה צפירות... מאז ימי הודו לא שמענו צפירות... כמההההה צפירווות וכמההההה תנועההה! ואז בכל האינטנסיביות הזאת האמת הכתה בי... זה לא קשור רק להודו והאופי הכאוטי, הרועש והאינטנסיבי הזה... זה המזרח... המזרח (בערים הגדולות) הוא-הוא האינטנסיבי!

אז ככה בתוך הכאוס האינסופי הזה, במשך כמה שעות חיפשנו מקום ללון... תאילנד ולאוס פינקו אותנו... יש לנו דרישות, והרבה דרישות... שכחנו את צניעותה של הודו, הביוב הנוזל, הקירות המעופשים וצפיפות המטורפת... נהיינו חמדנים... רוצים מרחב, קצת אור, רוצים לראות נוף קטנטן מהחדר... אבל אנחנו בהאנוי שהמבנים בה בנויים כל כך צפוף שלפעמים נדמה שהם חולקים קיר משותף... אין מרחב, נוף ואור בחדרים... הכל עמוס וחשוך... יש אור... אבל שם בהילטון 5 כוכבים שמתנשא מעלינו ועלינו שם מעל המבנים של העיר העתיקה... ואנחנו בינתיים כאן עמוק בין רחובותיה הצפופים, צריכים להתחיל לשחרר את הפנטזיות כי אנחנו מוצ'לרים!

קיצר, באיזה שהוא שלב אחרי עשרות בתי המלון וגסטהאוסים שראינו... התחלנו לצלוע... וזה היה הסימן שזהו... עוד רגע אנחנו מקימים אוהל ממש פה בכיכר הקומוניסטית המרכזית... ככה התדרדרות... רק תנו מקום להרים את הרגליים... ואכן, היאוש נתן את אותותיו ואי שם בשעות הצהריים המאוחרים התפשרנו על בית מלון... שקורא לעצמו "בית מלון"... שזה יפה כל הערכה העצמית הגבוהה הזאת שלו...כי בשם "הוסטל" הייתי שוקלת אם לפרגן לו... אבל יאללה... העיקר שסוף סוף מצאנו מקום להניח בו את הראש ואת הרגליים המפורקות... להיות בהודייה!

ביום למחרת הכל נראה רגוע יותר... מדהים, רק מוצאים מקום לפרוק בו את הציוד ולהתרפק- הכל מסביב נרגע יותר (יחסית), הכאוטיות שאפפה אותנו אתמול מבחוץ (וגם מבפנים) ניתנת לעיכול... בין מיליוני הטוסטוסים הדוהרים מתחילים לראות את המראות האותנטיים בעיר העתיקה- מוכרי הפירות והירקות עם כובעי הקש המחודדים, את האופי המיוחד של כל רחוב, כל באסטה וחנות... סוף סוף אפשר להתמסר ולחוות באמת כשהלב קצת יותר פתוח והרגליים חזרו לתפקד ולשאת אותנו ברחבי האנוי... :)

השקענו בהאנוי 4 ימים של שהות, בהם טיילנו בעיקר בעיר העתיקה, בשווקיה ומסביב לה, חצינו את כבישיה הסואנים בהתאבדות טוטאלית עם עיניים עצומות- כי אין פשוט דרך אחרת לחצות אותם והתפללנו תוך כדי שאיזה חבורת טוסטוסים לא תעלה עלינו... תמרורים ורמזורים יש כאן אבל הם בגדר ההמלצה בלבד ואין ויטנאמי אחד בכל האנוי הזאת שלוקח את ההמלצה הזאת ברצינות... הסתובבנו מסביב לאגם שמוקף בפארק ירוק ושדרה מקסימה ובאיזה שהוא שלב מצאנו איזה קניון מותגים יוקרתי שכולו מצופה זהב, גם הוא כמו כל הקניונים שנתקלנו בהם במזרח- ריק לחלוטין ורק אנחנו האטרקציה המרגשת בתוכו... אז נחנו קצת בקניון, נהננו מהשקט והשלווה, העמדנו פני מתעניינים בוורסצ`ה ובגדי לואי ויטון ו... אחרי היטענות מחודשת המשכנו אל הרחובות הסואנים שבחוץ...
הסתובבנו בשוק המקומי, שוק התבלינים, הדגים הפירות והבגדים... בסך הכל היו לנו כאן 4 ימים אינטסיביים של הסתובבויות בדיוק כמו העיר הזאת...

חייבת לציין שבהשוואה ללאים, חווינו את הויטנאמים כאגרסיבים, קולניים ומרחב אישי לא קיים בתוך התרבות ההאנויית. הממי שלי כמעט קיבל מכות מאחת המוכרות כי לא רצה לקנות ממנה תפוזים... אמיתי לגמרי... נורא כעסה שהוא לא רעב לתפוזים שלה... לאים היו כל כך עדינים ונעימים שאחרי שחווינו וחיינו אותם חודש, האגרסיביות הויטנאמית קצת קשה לנו לעיכול... כולי תקווה שבכפרים ובערים פחות מרכזיות האנשים רכים וחייכנים יותר... ובעיקר רגועים יותר... גם אם לא מתחשק לנו לאכול תפוז...

זהו, סיימנו עם האנוי, הייתה נחמדה וטוב שהייתה... אחרי התלבטויות רבות והשפעות מזג האוויר הויטנאמי החלטנו לנוע צפון- מערבה לכיוון האי קטבה...


האי קטבה
הגעה לאי קטבה מאוד פשוטה... סוגרים את כל הנסיעה בהאנוי דרך אחד ממיליוני הסוכנים בעיר... הנסיעה כוללת 3-4 שעות באוטובוס לאחד הנמלים של האלונג ביי, בנמל עולים על מעבורת של רבע שעה, חולפים על פני סירות קומוניסטיות גאות ואז מגיעים לאי... באי עצמו לוקחים אוטובוס של כחצי שעת נסיעה לקטבה סיטי שבתוך האי. בסך הכל הנסיעה זרמה ממש על הכיפאק והיה די מתוקתק...

קיבל את פנינו מזג אוויר סגרירי... היה ברור לנו שאנחנו נמצאים בוייטנאם לא בעונה ולא בתקופה מתויירת... כך שהציפיות ל”שמש בטן גב בחוף כל היום“ לא היו לנו, וכל עוד לא יורד גשם- ברכה... קטבה סיטי בגדול די שוממת אבל בעיקר בעיקר והכי חשוב שקטה ורגועה... ואחרי האנוי חמודים אין משהו יקר ערך יותר מרוגע ושקט...
לקח לנו יממה להתארגן, לסגור בית מלון אמיתי (שנראה כמו ומרגיש כמו), להתמקם, להתרפק ולצאת ללמוד את העיר וסביבתה...

מרכז העיר נמצא במפרץ יפייפה, שאני בטוחה שבימי הקיץ שלו הוא מהפנט כי בימי הסגרירות החורפית שלנו הוא כובש לבבות... הכל רגוע, שלוו, עיירת דייגים שמתפרנסים בעיקר מהתיירים. אנחנו לנו במקום מרכזי מתוייר שיושב על כביש רחב דמוי אוטוסטרדה בינעירונית- וחולפים בו ביום עמווווס 3 טוסטוסים מקומיים... בצד אחד של האוטוסטרדה בנו ועדיין בונים בתי מלונות ואכסניות תוך ניסור של כל הצוקים המדהימים שמאחור ובמצד השני צופים אל המפרץ המהמם והכובש גם במצבו הסגרירי...

לרוב, התיירים לא ממש מגיעים לכאן, בד"כ לוקחים שייט מהאנוי של יומיים שלושה למפרץ האלונג ביי, ובמסגרת השייט יש שמגיעים לאי... זה אחד האיים שבתוך המפרץ האלונג ביי והיחיד שגדול ומיושב... רק חלק קטן יחסית של תיירים עושים את כל הדרך אל האי ונשארים בתוכו כמה ימים, נהנים בעונה המתאימה מהחופים ומגוון האטרקציות הימיות המוצעות...

בגדול... את חוויותינו באי הזה ניתן לחלק ל-2 חלוקות מרכזיות: הנופים המדהימים שלה ו... המקומיים...

הנופים- הם באמת בין הנופים היפים ביותר שראינו במזרח... אחרי הכל מדובר באיזור שמוגדר כפלא עולם, ובהחלט פלא... אם יש מקום אחד בעולם שכל אחד חייב לבקר בו בחייו אז זה כנראה המקום... מילים, תיאורים ותמונות עושות רק עוול למפרץ המדהים הזה, וזה בדיוק מאותם הדברים שחייבים לראות ולחוות על מנת להבין על מה מדובר... אז לא ארחיב במילים, גם ככה זה לא יעביר ולו רבע מההתפעמות והיופי... רק אגיד שאם הטאג' מהאל הוא פלא העולם שיצר האדם, אז מפרץ האלונג ביי הוא פלא העולם שנברא ע"י עוצמות הטבע... ועכשיו הפליגו בדמיון...  

ויש את המקומיים... אממממ... גם כאן אפשר די לתמצת רק בכמה מילים שבהשוואה אליהם ה-האנויים מה זה מתוקים ורכים... סוכריות סמיילי עדינות... אני לא יודעת האם זה הבדלי תרבות, שפה או סתם השפעת מזג האוויר האפרורי... אבל נעים איתם- זה לא... יש בסך הכל תחושה די גלויה וישירה שאנחנו כרגע על תקן ה"ארנק המהלך" באי... חווינו כבר עד כה במסע לא מעט רגעי האינטנסיביות המכירה כלפי התיירים אבל... חייבת לציין, שהמכבש התיירים האגרסיבי של וייטנאם שבר את כל שיאי ההודו+ התאילנד+ והלאוס יחד... מוכרי החנויות, מארחי המסעדות או סתם מוכרי הדוכנים רק מזהים את הצלליות שלנו באופק מיד משגרים לעברינו חצים של קריאות ה-"אלוו!" המהולים באגרסיביות יתרה... ככל שמתקרבים לאיזור ה"אלו" כך המרחב האישי הולך ומצטמצם ובמקביל כל מה שפחות מתחשק לנו לחוות הולך וגדל... וכך ממצב של פליאה (בהתחלה) מאופן ההתנהגות המקומית, הדרדרנו קשות למצב של רטט מוקפץ בטירוף רק ממשמע הצליל הזה נישא באוויר...
לא יודעת מה יהיה ההמשך עם החבר'ה האלה, אבל כולי תקווה שאולי ככל שנדרים ככה נגלה יותר ימי שמש... יותר ימי חיוכים... ופחות "אלוו" ברחובות... :))

חוץ מזה בשבוע השהות שלנו כאן בעיקר יצאנו להירגע בחופים היפייפים והריקים של המפרץ המדהים הזה... נושמים... נרגעים... נפעמים מעוצמות האוקיינוס ובעיקר נטענים... או במילים אחרות... מינימום זמן בקטבה סיטי, מקסימום זמן בחופיה הלבנים...

היינו בקטבה במשך שבוע... על אף הנופים המהממים והחדרים המפנקים במלון הנהדר שהיינו בו, לא הצלחנו להישאר מעבר לכך... הקרקע לכאורה מושלמת להשתקעות אבל... לא השרשנו... לאור המצב... החלטנו להמשיך לנוע- נוע- ולהדרים... להחזיק אצבעות... היעד הבא היא טאם קוק...


המלצות והוצאות משפחתיות צפון וייטנאם:

האנוי-
המלצות:
* טיולים בין רחובותיה של עיר העתיקה- כל רחוב עמוס בחנויות של סחורה שייחודית רק לרחוב הספציפי, וכך ישנם רחובות שמוכרים רק ניירות, חבלים, כפתורים, בדים, חוטים וכד'... פשוט חוויה מדהימה... תטיילו ומתוך המבחר העשיר של החנויות גלו את התחום ההתמקצעות של הרחובות השונים.
* השוק המקומי בתוך העיר העתיקה- אותנטי ומאוד וייטנאמי... מומלץ לעשות שם סיבוב, לראות, להריח, ולחוות... ואולי אם יתמזל מזלכם תצליחו לקנות משהו בכמויות קטנות- כי מוכרים שם בעיקר בסיטונאות...
* טיול רגלי מסביב לאגם שעל יד העיר העתיקה. על שביל עוקף האגם ישנו פארק ושדרה מקסימה... מרגיש לרגע באירופה... מקסים- מקסים- מקסים
*אתנחתא מערבית- צמוד לשדרה שמסביב לאגם ניצב לו קניון מותגים מוזהב, אם מתחשק לכם קצת מערביות אז זה המקום...

הוצאות: (4 ימי שהות בעיר)
* תנועה ומעברים-
(לאוס- האנוי טיסה)- 400$
(שדה תעופה- האנוי)- 15$
* לינה- 100$
* ארוחות- 100$
* קניות וכל מיני- 35$


האי קטבה-
המלצות:
* בית מלון GIENG NGOC- המלון נמצא מול הנוף של המפרץ, מפנק, מהמם, אפשרות עם ארוחת בוקר... יש אפשרות לחדר משפחתי ענק... מומלץ מומלץ בחום.
* השוק המקומי- נמצא במעלה הרחוב המרכזי של קטבה סיטי, שוק לא גדול מדי אבל מספיק נחמד כדי לחוות את האווירה של הדייגים המקומיים...
* בקצה הכביש המרכזי עם הליכה של פחות מקילומטר אחד נמצא 3 חופים מדהימים, כל אחד במרחק של כמה מאות מטרים אחד מהשני... עם מי האוקיינוס הטורקיזי ונוף של איים הפזורים באופק, מקום מושלם להתפנקות ורביצה בימי הקיץ... אנחנו נהננו מהטיולים החורפיים כך שבקיץ נראה לי חוויה גן עדנית...

הוצאות: (7 ימים של שהות משפחתית)
* תנועה ומעברים- (האנוי- קטבה)- 40$
* לינה- 190$
* ארוחות- 100$
* קניות במכולת- 80$
* קניות וכל מיני- 15$