ויטנאם, מוי-נה + הו צ'י מין (סייגון)

מוי-נה

הנסיעה שלנו מדאלאת למוי-נה הייתה ביום שמשי מקסים, מה שאומר שהדרך הייתה מהממת... ועוד יותר מהמם זה לגלות שזו בדיוק אותה הדרך שהובילה אותנו אל דאלאת שבוע קודם לכן- רק בתנאים מחפירים של טיולית קופצת וגשם זלעפות בחוץ... אחחח הכל יחסי- יחסי- יחסי! אז לא לתפוס אותי במילים ואותיות, חוויה אישית כל המסע הזה... וגם הנסיעה היא חוויה אישית... :))

אז הדרך הייתה יפייפיה, ירוק, הרים, שדות פרוסים (שלשם שינוי לא היו שדות אורז)... מקסים ביותר... נסיעה של כ-6 שעות... בקטנה לגמרי... לא להאמין, בארץ כשנסענו לאילת (בנסיעה של 3 שעות) סיר של חמין הכנתי לדרך... ופה... 6 שעות- מזל שקנינו בבקבוק מים לנסיעה... קצת לילדים- אחריות הורית וזה... אז הנה... עוד יחסיות בחיים :))

הפעם השתדלנו להיות אחראיים, עשינו גוגל וקראנו קצת על מוי נה כפר הדייגים... כבר מרחוק כשראינו את הים והגלים התחלנו להתלהב... ועם הכניסה לכפר כשהתברר שהכל מסביב שקט וקטן... בכלל אושר צרוף...
מוי נה בעיקרון באמת כפר... יש לומר שקצת פחות דייגים וקצת יותר כפר נופש לתיירים... מסתבר שהמקום ידוע כ- Russian Village... מה שזה אומר שעל כל 100 תיירים רוסים יש וייטנאמי אחד שגם הוא מדבר רוסית (זאת השפה הרשמית כאן... רוסית), אבל טוב לנו כל הרוסית הזאת כי יש הבנה... והבנה זה חשוב...

הכפר עצמו הוא כביש חוף אחד ארוך (מאוד ארוך) של כמה ק"מ (לדעתי חוצה את ה-10)... מן כפר פרוס שכזה... כשבחלק הדרומי של הכביש נמצאים כל הריזורטים המפנקים, מדשאות, עצי קוקוס, מדרכה מסודרת, חנויות, מסעדות, מכולות, המושבה הרוסית היא כאן ואיתה גם כל בתי הספר לגלישת גלים, גלישת רוח וכל עולם הגלישה המגניב הזה... ככל שמצפינים, מתחילים להתרחק מהאיזור של הריזורטים ומגיעים לאיזור של גסטהאוסים ותרמילאים... כאן זה החלק היותר בינלאומי של הכפר, הרחובות קצת יותר שבורים, לצד המסעדות התיירותיות יש יותר מסעדות מקומיות, נגמר שלב המדשאות הירוקות ויש יותר אווירת השוק המקומי שיושב ממש באיזור הזה... ועם הצפנה נוספת מגיעים לאיזור של כפר הדייגים, שאני מניחה שלזה התכוונו כשאמרו שמוי-נה היא כפר דייגים... עם מפרץ, סירות, דייגים והכל (היינו שם... התהלבנו... עוד מעט הפרטים)...

רצה העולם... ורצה הבוקינג... ורצתה הנשמה שלנו קצת פינוקים... ומצאנו את עצמינו באיזור הריזורטים, בלב ליבה המפנק של המושבה הרוסית... לנו בבית מלון מקסים שמשכיר חדרים לשהות ממושכת... החדרים מפנקים + אנחנו בכפר... לא ביקשנו יותר מזה... טוב לנו, שקט לנו, קטן לנו... תענוג... דמיינו חיוך... גדול יותר ומבסוט... ככה היינו כשבועיים וחצי... ריחפנו שם בין המדשאות והמסעדות, תומר עם הקסם האישי שלו, אירגן לנו כניסה לאחת הבריכות של הריזורט הכי מפונפן באיזור... ואי ואי ואי... רק מהכיסא של הבריכה התרגשנו... הילדים נכנסנו למים, בחוץ מטפטף הגשם, המים קפואים אבל למי איכפת! אנחנו בבריכה, הילדים מאושרים, כולנו מאושרים... אז קצת גשם וטיפהלה קרירות... מה קרה?? קיצר... נהננו... :)

ביום למחרת החלטנו ללכת לכפר הדייגים... האפשרויות הן לסגור דרך סוכני הנסיעות (משכנתא וזה...) או לקחת אוטובוס מקומי של 10 דק' נסיעה חוויתית ואנחנו שם... לא בא לנו עוד משכנתא... אז הלכנו על אופציית האוטובוס המקומי... קודם כל אין תחנה... קולטים את האוטובוס, מרימים יד פלוס מבט כריזמתי והוא עוצר... בעלייה לאוטובוס פוגשים כרטיסנית שביד אחת אוחזת פנקס עם כרטיסי נסיעה וביד השנייה ערימה של שטרות כסף מקומי... עוברת בין כולם ומדלגת במיומנות בין השטרות לכרטיסים כשהכל אצלה בידיים- בלי תיק, בלי פאוץ` אפילו לא איזה שקית קטנה רק לנוחות... אין מ-ה-מ-ם מזה, פשוט אין! טוב יש... אבל זה היה ממש מהמם... :))  אחרי כ-10 דקות נסיעה (צפונה) הגענו לכפר הדייגים...

ירדנו במפרץ שמלא בסירות וספינות דייג- פשוט יפייפה... התקדמנו לכיוון החוף וטיילנו בין הסירות, בין אלפי צדפים על החול, בין סרטנים מתרוצצים ועוד כל מיני פלאים שנפלטו לחוף מעולם המים... וגם בין כמה פלאי פלט האדם... יאללה... כמה אשפה על חוף אחד... על כל צדף יש שקית ניילון ועל כל דגיגון יש פחית שנזרקה... מן רגשות מעורבים כאלה של פליאה ויופי ומה קשורה כל האשפה הזאת לדבר המדהים הזה... הסתובבנו בין הדייגים ששיפצו את הסירות או כאלה שפרסו את הרשתות ובין שווקי דייג מאולתרים על החוף... כמה אותנטי וכמה יפה... רק תנקו קצת ויהיה מושלם!

התקדמנו על קו החוף עד שהגענו לאין מוצא... ואז עלינו למרכז הכפר דרך השבילים הפנימיים של הרחובות המקומיים כשהבתים בהם נראים ממש כמו הבתים ביוון... מסתבר שיש משהו עם הצבע הכחול הזה של הים שגורם לאדם לצבוע את הבית בכחול (בכל מקום בעולם אשר יהיה)... בתים כחולים, גדרות כחולים הכל כחול עם אופי ימי אמיתי כזה... ממש אווירת בוזוקי באוויר... טיילנו עוד קצת בכפר עצמו ובשוק המקומי, ספגנו, ראינו, חווינו וחזרה למושבה הרוסית שלנו... 

יש כאן כמה אטרקציות נחמדות מסביב ביניהן גם דיונות חול לבנות ואדומות... על אף השם האקזוטי "הדיונות הלבנות והאדומות" בואו נתפקסס רגע ונודה שסהרה זה לא... ואנחנו בכל זאת... made in Israel... אז החלטנו לשמור על כבודינו הדרומי והלכנו להשקיע באטרקציה קצת יותר מרגשת... עכשיו דמיינו דיונות של חול בצד אחד ובצד השני גבעות של צמחייה, עצי קוקוס וירוק... בחוץ חם- שרבי... פתאום, בין הדיונות לצמחייה על החול זורם לו נחל רדוד ומרענן... קסם של דבר... איזה תענוג ללכת על החול בתוך הנחל הזורם והקריר כשכל הקומבינציה הזאת מסביב נראית לא קשורה אחת לשנייה אבל זורמת בהרמוניה מושלמת... אחת החוויות! המסלול באורך של כ-2 ק"מ של הליכה... כיאה לוייטנאם בדרך פוגשים הרבה נשים עם כובעי קש שמוכרים כל מיני מאכלים להתרעננות ואפילו יש איזה קיוסק אחד או שניים בצידו הירוק של השביל...

מדי פעם ירדנו לחוף הים שמול המלון שהוא בעיקר חוף לגולשים...  הים עמוס במאות גלשני רוח, גלשנים וכל מה שגולש... איזה מגניבים החבר'ה האלה... אין מה לומר, יש לגולשים וייב קולי מטורף ובשילוב עם הים הכל נורא פוטוגני מהמם... ישבנו ובהינו שעות בגלשנים, בים, בגלים, הילדים התרוצצו על החוף ובעיקר היו עסוקים בלברוח מהגלים... אם רק היו מארגנים איזה סטארטאפ לכל עניין החול (וגרגיריו) הזה... היה יכול להיות נחמד... פחות מתחברת לאפקט המציק שבהם... אבל... אני בפליאה מחודשת מהכל... בכל זאת מסע... ואכן... אין דבר נפלא יותר בעולם מאשר לדעת שכל קילוגרמי החול שהילדים מביאים מהים... והם מביאים... מגיעים לבית... אבל... לא לבית שלך... :))

ואם כבר אנחנו בחול וים... אז אחד הדברים שיותר מאתגר ליצור בטיול משפחתי ארוך שכזה... זה... ה"זמן האישי- הפרטי- הלבד- בלי רבע נספח ברדיוס של 20 מטר מסביב"... אולי בעתיד אם המוזות יהיו טובות אלי אקדיש לכך איזה בלוג חמדמד... אבל בינתיים... שתדעו... שהממי לקח את הילדים לחוף- מים, חול עם הגרגירים וכאלה... ואני בינתיים נשארתי בחדר לסבול מאושר לבד! בשיא האנוכיות נשמתי את כל מרחב החדר הזה של 5*4 כל כולו לבד... ובשקטטטט.... רגעים קטנים של אושר... אומרים ש"לא טוב היות אדם לבדו"... נכון... אבל חמודים... יש רגעים בהם הדבר הטוב ביותר שהאדם יכול לחוות זה להיות קצת לבדו... :))  

בשבוע האחרון שלנו כאן לילדה שלי התפתחה איזו שעורה בעין... אחרי כמה ימי ניסיונות של שטיפות ותרופות סבתא, התייאשנו ועברנו לשלב הטיפות והמישחות המקומיות... לא עזר משהו, והחלטנו ללכת לבדיקת אצל הרופא המקומי... הגענו למרכז רפואי במקום, שבסך הכל היה די מכובד והרגיש אמין... בדק אותה הרופא, עשה כל מיני רישומים ושלח אותנו לקחת את התרופות בבית המרקחת... הגענו לרוקח ומכמות הקופסאות שהוא הכין לנו הייתי בטוחה שהחבר'ה פה עשו ספירת מלאי וכל מה שנשאר במחסן העבירו לנו... ביקשתי מהרוקח שיסביר לנו מה מכילה כל הערימה הזאת... וכך היה הדבר... קבלו: כדור אנטיביוטיקה א', כדור אנטיביוטיקה ב', כדור נגד עיקצוץ, כדור נגד גירוד, כדור נגד ההדבקה של העין השנייה, כדור נגד ההדבקה של כל הסובבים, ויטמין לחיזוק העפעף העליון, ויטמין לחיזוק העפעף התחתון ו... סתם כדור שנשאר בדד על המדף והחליטו לדחוף גם אותו על הדרך... 

וזה הרגע חמודים לכלל מספר 1: לפני כל יציאה שלכם לטיול בארץ זרה, תדאגו שיהיה לכם "ירדן" אחד- חבר שחי, נושם ושייך לעולם הרפואה... וזה בדיוק בשביל המצבים האלה... ירדן, נשמה יקרה... אם אתה קורא את השורות הללו... שתדע... אנחנו מברכים אותך כאן על בסיס קבוע החל מקילקולי הקיבה בהודו ועד השעורה הסוררת בוייטנאם... קרמה טובה עליך נשמה טובה ויקרה! תודה ענקית על הכל...

קיצר... אז... אחרי שהחזרנו לרוקח 99% מכל הויטמינים וכדורי הקלציום שהוא דחף לנו כדי לטפל בשעורה שהסתבכה... סגרנו על טיפות וכדורים אנטיביוטים... ראיתי שהרוקח התאכזב טיפה'לה אבל התגבר על זה ושלח אותנו לקופאי... תיקתק לו הקופאי... תיקתק תיקתק ... ואז מרוב התיקתוקים הגיע לסכום ששקלנו... האם להשקיע בטיפות לשעורה או אולי... ללכת בגדול ולקנות איזה בית חולים קטן באיזור... מזל... מזל שויטנאמים יש להם טאקט ולא מגזימים... ומזל עוד יותר גדול שאנחנו מיזראל... רק מהמבט של תומר הם התחילו להזיע והורידו בחצי... קיצר... לשעורה שלום... :))

היינו במוי נה המקסימה במשך שבועיים וחצי... במהלך השהות שלנו כאן היה חג מקומי... ראש השנה הסיני/הוייטנאמי שמכונה בשפה המקומית חג הטט... אז קודם כל לידע הכללי- נכנסנו לשנת התרנגול... שזה נחמד לדעת... ולמען האמת... היו לי אי אילו ציפיות לקצת דרקונים מוזהבים, למפיונים מתעופפים ואיזה נגיעונת של זיקוקים... אבל... זה לא היה... אומנם ראש השנה שחוגגים בוייטנאם אבל הוא בכל זאת סיני... משמע... נשמור את הדרקונים עם הזיקוקים לטיול אחר ;))

חוץ מזה לא עשינו פה הרבה... עשינו בעיקר את מה שאנחנו עושים בדרך כלל בשיגרה- ישנו, שתינו, אכלנו, רבצנו בחוף, רבצנו בבריכה, ישנו, ישנו וטיילנו ברחוב הריזורטים והחנויות... מעייף, אני יודעת... אבל שווה כל רגע של מאמץ! ;)

היעד הבא הו צ'י מין... הלא היא ה- סייגון הידועה... אחרי שנגמרו חגיגות ראש השנה והמדינה חזרה לשיגרה... סגרנו כרטיסים לאוטובוס הו צ'ימין וכבר הפרטים...


הו צ'י מין (סייגון)

חייבת לציין שהתלבטנו קשות האם לנסוע להוצ'ימין... ידענו שצפוייה לנו עיר אסיאתית גדולה, עמוסה, אופנועים, רעש או במילים אחרות האנוי רק הרבה יותר עוצמתי... אבל מהצד השני... אנחנו כבר בוייטנאם... כבר בדרום... מה לא ניסע להוצ'ימין? מן מאסט כזה... ואכן... כמו שאתם מבינים בסוף נסענו...

להוצ'ימין נסענו באוטובוס סליפר... מדובר באוטובוס דו קומותי עם 3 שורות של כיסאות בודדים שמשכיבים אותם והם נוחים בטירוף... בושה לנו- שזו הפעם הראשונה בטיול של 5 וחצי חודשים שאנחנו נוסעים בסליפר... כל המזרח הזה בנוי על סליפרים, מתנייד על סליפרים ומתפרנס מסליפרים... ואנחנו אפילו לא העברנו לילה אחד על המיטה הניידת האוטובוסית הזאת... אבל.... כנראה שכאן טמונה הסיבה להתרגשות... כי בכל זאת מדובר בפעם הראשונה ... וגם בפעם האחרונה... סתם, לא באמת... ;)) הסליפר הזה ספציפית היה באמת אחלה... היינו בשורה האחרונה- שזה המקום היחיד באוטובוס שהמיטות בו צמודות ובדיעבד זה המקום הכי מושלם למשפחה... עברנו נסיעה של כ-5 שעות מפנקות, כיפיות וטיפטיפונת קלסטרופוביות... האמת... באופן מפתיע היה ממש תענוג...

כמנוסי הערים הגדולות סגרנו בית מלון מראש והפעם הלכנו הרחק הרחק ממרכז העיר... כמעט בפרברים במושגים התרמילאים... היינו ברובע ה-11 שנמצא כ-20 דקות נסיעה ממרכז העיר... בית המלון שלנו היה באיזור של שדרת קניונים מערביים על רחוב מלא בחנויות ובתי קפה... בניין המלון ישב על אחד הקניונים שבשדרה... כלומר, הלובי זה הקניון ואז עולים למעלה לבית המלון עצמו... לא ארחיב רק אציין את העיקרים: בריכה, תצפית, פאר... ובתמונה למטה... זו נברשת עם קריסטלים... שתדעו... :)

היינו כאן בסך הכל 3 ימים... ביום הראשון השקענו ונסענו בערב לסיבוב במרכז העיר... קצת שוק לילה וקצת טיול רגלי בין הרחובות הסואנים עם מיליארדי הטוסטוסים... האמת... עיר מרשימה... אוהבי הערים הגדולות ייתענגו עליה כי היא עצומה, צבעונית, ובכלל מהממת בגדולתה, תפארתה והשפע שבה... אני מאמינה שבטיול מסוג אחר היינו שוברים פה את הרגליים...

ביום השני שהינו בעיקר במלון, בבריכה ובחדר... די הגענו לרוויה מכל עניין האטרקציות והגילויים התיירותיים... מגיע שלב שבו רוצים כמה שפחות גירויים חיצוניים וכמה שיותר כלום ושום דבר... אז מחילה הוצ'ימין על כל הפיספוס של המוזיאונים, הבונקרים והשיט על דלתת המקונג... יש לה היסטוריה לעיר הזאת והיא ספוגת סיפורים מרתקים... אבל הפעם זה לא יקרה... רוויים אנחנו... או כמו שהבן שלי אמר את זה בפשטות כנה "אמא... דיי... לא כיף לצאת כל יום לעשות הרפתקאה"... נחת הילד הזה... נחת... :))

וביום האחרון אחרי שסיימנו להיות רוויים מהרוויה... החלטנו להשקיע בעצמינו והלכנו לעשות תרפיה... שופינג- תרפיה... המלון שלנו יושב על שדרת קניונים ובתי קפה, מה שאומר שזה מקום מושלם לזמן ריפוי איכותי... אני מרגישה שהפלגתם לרגע לשופינג מטורף של בגדים, נעליים ותיקים... אז לא חמודים... אנחנו בכל זאת בטיול מוצ'לרי... אז לא כזה... הכיוון הוא הרבה יותר לכיוון ההתרגשות מחנות של כלי כתיבה ויצירה... כאן טמון האושר וכאן שוכן הריפוי! הממי עמד שעתיים בחנות ולא הבין איך אפשר להתלהב מעטים, עפרונות ומחברות מנצנצות... ואני עם הילדים באופוריה קופצים ראש לתוך מדפי העטים והטושים האלה ומה מאושרים! (לירו(ני) שתדעי ש-רוחית היית איתי פה... התלבטנו קשות בין העט הסגול המנצנץ לבין הכחול מט...:)) ואחרי שסיימנו להתרגש מהעטים והעפרונות והרגענו את הנפש... הסתובבנו עוד קצת בשכונה... וחזרה לסוויטה במלון...

זהו חמודים... פה מסתיים מסעינו בהו צ'י מין... קצר וממצה... וגם מסתיים מסעינו של חודשיים בוייטנאם... בסך הכל וייטנאם הייתה מאוד טובה אלינו ובין הרגעים היותר משמעותיים בטיול שלנו- היו לנו כאן... צפון או דרום, אינטנסיבי או שלוו, צוקי ירוק או מדברי ימי... בכל פינה יש אנשים טובים, פשוטים ונדיבים... ואת זה מרגש לגלות כל פעם מחדש...
זהו... עד כאן וייטנאם...

היעד הבא... קמבודיה...
נשתמע... :)

עד אז קבלו קצת המלצות והוצאות מוי נה + הו צ' מין...


המלצות והוצאות מוי-נה:
המלצות:
* בית מלון delight hotel- יש להם חדרים להשכרה לטווח ארוך בעלות נמוכה יותר מחדרי המלון ואם אתם שואלים אותי... החדרים הרבה יותר מפנקים מהמלון עצמו... היינו שם והיינו שם... :) אנחנו שכרנו 2 חדרים (כל חדר כולל פלזמה, מקלחת חמה, אינטרנט, ניקיון חדרים) ב- 22$ ללילה (ל-2 החדרים יחד) כולל הכל...

* אוכל- באיזור של הרזורטים ישנה פנייה קטנה שמובילה למן סוג של שוק מקומי ומסעדות מקומיות... (בהמשך השביל יש גם גסטהאוסים וריזורטים נוספים)... המסעדה הראשונה של הפנייה זאת המסעדה אחת הטעימות במוי נה... וניסינו הרבה באיזור... האוכל טעים וטרי... המיצים מעולים... ומשפחה מקסימה... מומלץ בחום!

*נסיעות- להתנייד במוי נה רק באוטובוס מקומי... מדובר סך הכל בכביש אחד ראשי (והיחיד כמעט) שעליו נוסעים אוטובוסים מקומיים מהקצה האחד לקצה השני (קו 1 + 9)... האוטובוסים ממש על הכיפאק, חוויתי, וברבע מהמחיר ממוניות וסוכנויות תיירים... אגב הם עוצרים גם בנחל וגם במפרץ הדייגים...

* ישנן באיזור בריכות בתשלום (שגילינו בהמשך)... תחפשו בין הריזורטים... לא זוכרת כרגע את השם אבל תשאלו ויכווינו אותכם... יופי של בריכות ויופי של יום להעביר עם הילדים...

הוצאות (15 ימים משפחתי):
* מעברים (דאלאת-מוי נה)- 20$ (ל-4)
* לינה- 360$
* ארוחות בוקר וצהריים- 270$
* קניות במכולת- 150$
* קניות ופינוקים- 70$
* מיוחדים (כל מיני בלתי צפויים)- 70$
* נסיעות (מוניות ואוטובוס)- 10$
* בריכה- 20$
* כביסה- 8$


המלצות והוצאות הו צ'י מין:

המלצות:
* Cosey Hotel- הפינוק שלנו בהוצ'ימין... אומנם הוא נמצא רחוק ממרכז העיר... אבל לא נורא בכלל... גם באיזור המלון יש הרבה דברים לראות...

* אפליקציית Uber--- בערים הגדולות בוייטנאם (האנוי + הוצ'ימין) מומלץ להתנייד אך ורק עם אובר. קיבלנו את ההמלצה הזאת לפני שהגענו לוייטנאם וזה אחד הדברים היותר חשובים והשימושיים בהמליצו לנו... לאור מבול של נהגי מוניות והפקעות מחירים (לתיירים) במוניות (כולל אלו עם המונה), מה שיכול להרגיע ובעיקר לתת תחושת ביטחון והוגנות זאת האפליקצייה הזאת...


הוצאות (4 ימים):
* מעברים (מוי נה- הו צ'י צין)- 21$
* לינה- 90$
* קפה ונישנושים- 20$
* מוניות- 10$
* ארוחות בוקר וצהריים- 30$
* קניות במכולת- 15$
* קניות ופינוקים- 40$