הודו, פושקר

פושקר החמודה... בסך הכל פושקר ממש על הכיפאק... אפילו מתקרבת לבאגסו (דהרמסלה) אהובתי...
הגענו אליה בלי יותר מדי תיכנון מראש או תיכנון בכלל... הגיע יום המיצוי שלנו ברישיקש וכבר למחרת מצאנו את עצמנו על הרכבת לכיוון פושקר...

נסענו ברכבת כ-16 שעות, מחלקה 2 (+ מזגן), בנסיעה עברו בקרונות מוכרי הצ`אי למיניהם ומוכרי החטיפים ואוכל הודי. פגשנו משפחה הודית מקסימה שיחד העברנו את הנסיעה בשיחות מרתקות על התרבות והחברה ההודית... ולסיכום- הייתה לנו אחלה נסיעה ויופי של רכבת!

אז איך פושקר??
קודם כל חם!! ואי ואי כמה חם!!! ערבה ועוד קצת...  לא יודעת אם הגענו בעונה המתאימה או לא (כבר סיכמנו את עניין הזרימה שלנו וההתמסרות) אבל כל כך חם בפושקר שפלא שהאגם הפושקרי עדיין לא התאדה...

פושקר היא יותר בכיוון של עיירה מאשר עיר, קטנטונת וחמודה עד מאוד... שקטה (יחסית), רגועה (יחסית) ומורכבת בעיקר מהרבה באבות, הרבה פרות והרבה ישראלים... בין לבין אפשר למצוא איזה הודי חמוד שגם הוא יסתבר כתייר שהגיע לבקר בעיר הקדושה...
העיירה יושבת מסביב לאגם קדוש להינדים שמסביב לו רחוב מרכזי שעליו בנוי השוק המקומי, רחוב ארוך עם מיליוני דוכני בגדים, תכשיטים, תיקים, בדים וכל מה שעולה בדמיונכם ההודי ו... הכל בעברית, כתוב בעברית, השירים בעברית, הסוחרים דוברי עברית, או כמו שבחור מקומי הגדיר את זה יפה... בפושקר יש אלפיים תושבים הודים ו-10,000 ישראלים :))

בעלי היקר גידל שיער וזקן... חופש וזה אבל הגיע העת לקצץ... החלטנו ללכת על החוויה ההודית המקומית ולנסות את הספרים ההודים... כיאה לאיש ביטחון עושים סריקת שטח יום לפני... יצאנו לסיור בשוק אחר המספרות. עברנו כמה מספרות בשוק והבנו שזה יותר בכיוון של תא עם כיסא ומראה ופחות מספרה-מספרה... ואז, באיזה שהוא שלב ויתרנו על עניין האסטטיות, הניקיון, המרחב המתאים וכד` ופשוט הלכנו לכיוון ”העיניים הטובות של הספר“... ואכן, מצאנו ספר אחד חמוד, תומר החליט להתמסר, לספר עיניים טובות ושה` יעזור לו עם הידיים... תמות נפשי עם פלישתים!

למחרת התייצבנו במקום, ממי התיישב על הכיסא- חללית של המספרה, כיסה אותו הספר בהתלהבות בבד בצבע שהיה פעם צבע וקדימה לעבודה... בעדינות מטורפת הוא מספר אותו, מרחף לו מעל הראש עם המספריים והמסרק, משמיע קולות וצלילים תוך כדי ומבסוט חמווווד, מה זה מרוצה... בין לבין עושה אתנחתות קלות של שתיית צ`אי, יוצא מהמספרה וחוזר אחרי 10 דקות, מפטפט עם השכנים ברחוב... לא ממהר... מי יאיץ בו? זמן הודו...
מפה לשם סיים לגזור, לקצץ ולתקן והכל עם חיוך וגאווה מקצועית- ” 5 דורות של ספרים המספרה הזאת, אני דור 5!“...
”ממי! קיבלת מקצוען! הייה רגוע!!“

אחרי שסיים הספר עם השיער עבר למסאז` לפנים... וקדימה, טילטולים, מתיחות, מחיאות, קולות, ליטופים הצלפות... מרוב הקליקים שיצאו לתומר מהצוואר הייתי בטוחה שהבחור שבר לו את המפרקת... אבל בבדיקת דו"ח מצב, מסתבר שהספר יודע לעשות מסאז` מעולה!! 

וככה מדוגם ומרוצה מ-ספר דור 5 (!) חזרנו לגסטהאוס... נקי, מסודר, מסופר, חתיך... ניגש תומר לתיקים, הוציא מספריים ומוסר לי אותם... ”ממי... יש פה כמה שערות שהספר שכח... גם פה... גם פה... וגם פה... תעשי לי תיקונים“... דור 5 או לא, יש לו אחלה עיניים טובות לספר הזה, ומסאז הוא יודע לעשות סוף הדרך! 

אחרי חווית הספר, עשינו סקר קטן בקרב החבר`ה הצעירים סביבנו לגבי האטרקציות בפושקר ורבים מהם המליצו ללכת לרכבל... ”יש תצפית מהממת על כל פושקר ואם לא ראית שקיעה בפושקר מהתצפית... כאילו לא היית בפושקר“... 

לרוב אנחנו לא בקטע של אטרקציות תיירותיות אבל הפעם החלטנו להיות קצת יותר פרודוקטיביים מלשבת כל היום ב”עין השלישית“ ולשתות לימונדה, אז הלכנו על אטרקציית הרכבל והתצפית... 
חיכינו שהחום יירד, שהשמש תירגע קצת, עלינו על טוקטוק מזדמן וקדימה לרכבל... לתצפית על פושקר!

הגענו למקום, הרכבל נראה מודרני, מסביב לו המתפעלים במדים, הכל נראה נורא מאורגן ורציני... הנה, בבקשה, גם הודו יודעת להיות רצינית כשזה נוגע לבטיחות!
עלינו על הרכבל ורגע לפני שנעלו אותנו בתוך התא, ניגש אלינו אחד הבחורים במדים ומבקש מאיתנו לשנות מקומות ישיבה: ”פה יישבו הילדים-אתה שם באמצע-את פה“, ומזהיר אותנו לא לזוז או לקום תוך כדי הנסיעה כדי לא להפר את שיווי המשקל של הקרון...
יא רבייי... ידעתי שמשהו פה טו גוד טו בי טרו!!
לא נשמתי כל העלייה ברכבל, דיברתי עם תומר עם העיניים, רק תשתדל ללא תנועות חדות ולשמור על רצף של נשימות קצרות ושקטות, הדבר הזה עובד על שיווי המשקל וזה גם ככה מתנדנד כמו ערסל!

באמצע העלייה הרכבל נעצר... עומד, לא זז... פתאום אני ותומר מבינים שיש כנראה הפסקת חשמל בעיר-והדבר הזה עובד על החשמל!! ואיך לא חשבנו על זה קודם??!! ”ממי לא לצחוק... לא לצחוק! הרכבל מתנדנד! לא צוחקים עכשיו!“
מפה לשם, לצד הפאניקה המאופקת (בכל זאת אנחנו בתוך תא מתנדנד תלויים בין השמיים לארץ), אני מרימה את העיניים וקולטת מדבקה שעליה כתוב ”באמצע המסלול הרכבל ייעצר ל-30 שניות לטובת התצפית על הנוף“... חחחח... הכל טוב... מה-את-היסטרית?? קצת אמון בהודים... ;))

בסופו של דבר הניע הדבר הזה, הגיע ליעדו ותצפתנו על הנוף המטריף מסביב... נורא נחמד, מרענן, מיוחד... באמת שווה את העלייה...

לאחר כחצי שעה על ההר ותצפית על הנוף וחזרנו  לרכבל... התיישבנו בתא המפוקפק הזה וחיכינו לירידה... ואז הכניס אלינו בחור עם המדים (אחד אחר) 3 נשים הודיות חמודות... וכולנו יחד ישבנו בתוך התא צמוד-צמוד, קרוב-קרוב... סרדינים... בין לבין המתפעלים של הרכבל מתווכחים ביניהם אם זה תקין או לא תקין להכניס 7 אנשים בתוך תא שמיועד ל-6... לבסוף החבר`ה מחליטים לזרום עם ה-7... הנשים שאיתנו בתא יותר היסטריות ממני מההחלטה, הן בתפילות לקרישנה, אני בתפילות לאלוהינו שבשמיים וברוך השם... ירדנו מההר בשלום! ;))

פרט לרכבל יש פה עוד כמה אטרקציות תיירותיות שויתרנו עליהן, אבל לצד אלה זאת באמת עיירה מקסימה לשהות בה ופשוט ”להיות“ בה...

אז מה עשינו פה? 

שהינו בפושקר במשך שבועיים... במהלך התקופה חגגנו את חג ראש השנה במסעדה של ה”עין השלישית“, פשוט מדהים עד כמה קבוצה של 200 חבר`ה ישראלים לבושים בלבן ומקובצים יחד תחת כיפת השמיים של פושקר מצליחים בערב קסום אחד ליצור אווירה מדהימה של חגיגיות וחג... 200 איש שרו יחד ”בראש השנה, בראש השנה“ ו” בשנה הבאה נשב על המרפסת...“, הממי שלי היה הרב האחראי על עניין הקידוש וברכיות החג, בכמה רגעים קטנים של זמרת הקידוש השתררו להם שקט ושלווה מסביב לשולחן, ולרגע קט קבוצה של 200 אנשים לבושים בלבן הפכו למשפחה אחת גדולה... היה קסם באוויר, קדושת החג הגיעה לביקור... וזה היה מדהים... ;)) 

חוץ מזה חמודים, לא נעים לי אבל רמות הרביצה והמנוחה שלנו מתדרדרות מעיר לעיר... אם חשבתי שברישיקש לא זזנו אז פה בהשוואה לרישיקש היינו במצב של תרדמת... נחנו, נחנו, שתינו שייקים ומיצים למיניהם, נחנו עוד קצת כי התעייפנו מהשתייה ולעתים כשהיה לנו פרץ אנרגיה מטורף הלכנו לסיבוב הליכה בשוק... בין לבין קצת סדנאות צורפות וציור, הרבה אוכל ועוד קצת מנוחה ומנוחה... או כמו שאומרים... למה למהר, יש ים זמן ;))

כמה המלצות במקום:

”העין השלישית“- גולת הכותרת של פושקר! גסטהאוס ומסעדה שמנוהלים ע”י מיכל המקסימה ובעלה רווי... אומנם הגסטהאוס שלנו היה ב kamal- של קמאל הבחור השכן, אבל פרט לשינה שאר שעות היום שלנו היינו ב”עין השלישית“. האוכל מדהים! האווירה נהדרת! הצוות מקסים ומשפחתי! שעות על גבי שעות על גבי שעות בילינו על הכסאות ופינות הזולה של העין... מגיעים לפושקר, לפני השוק להגיע לעין השלישית! 

”בלו סטאר“- מסעדה, נמצאת דקה וחצי של הליכה מהעין השלישית... אוכל ביתי ישראלי מהמם! 

ההוצאות (למשפחה) בזמן השהות בפושקר (14 ימים):

מעבר רישיקש- פושקר (מוניות + רכבת): 150$

לינה: 200$

ארוחות: 300$

קפה ונשנושים: 35$

שטויות רחוב: 40$

קניות לחדר: 25$

אטרקציות (רכבל): 6$

חוגים וסדנאות: 5$ צורפות

שונות (ספרים, תספורות, מכונת תספורת, סים הודי וכד`): 60$