לצ'אנג מאי נסענו באוטובוס סמי סליפר של 12 שעות. סגרנו את הכרטיסים מול סוכן נסיעות בבנגקוק וקבענו ליציאה בערב. היות וכל העיר חסומה ופקוקה, האוטובוס לא יכל לאסוף אותנו מהסוכנות ואנחנו יחד עם שורה של תיירים שמצפינים יצאנו להליכה רגלית עד לנקודת המפגש (משם ניתן לצאת עם האוטובוס ולדלג על הפקקים)... אמרתי יצאנו להליכה? תיקון קטן... יצאנו למסע כומתה ברחבי בנגקוק... מוצ'ילה של 25 ק"ג על הגב + 10 ק"ג נוספים על החזה מקדימה, הלכנו לפחות 20 דקות, באיזה שהוא שלב תומר החליט לוודא עם הבחור שקבענו לנסוע באוטובוס לצ'אנג מאי ולא לקחנו טרק הליכה לשם... כולם עייפים, מותשים עוד רגע פותחים אלונקת "פצוע-פצוע"... ורק המדריך... טוב לו חמוד, הולך עם הדפדפת והעט שלו וקליל לו... לבסוף הגענו שבורים ומגובשים לנקודת המפגש המהוללת.
האוטובוס המפואר שלנו היה דו קומותי, אנחנו היינו המשפחה היחידה בקבוצה, תוסיפו לזה שזאת לא העונה המתויירת- כך שהאוטובוס לא היה מלא... אז... המדריך עם הדפדפת והעט החליט לפנק ונתן לנו חדר פרטי בקומה הראשונה של האוטובוס... כן-כן... מסתבר שבאוטובוסים התאינלדים יש חדרים פרטיים.. בחדר היו 8 מושבים (שניתן להשכיב), כל אחד מאיתנו תפס זוג מושבים, סגרנו את הדלת של החדר שלא יטרידו אותנו, יש ויי פיי, מזגן, חילקו נישנושים ומים תוך כדי הנסיעה... פששש... ולחשוב שחיינו בסגטהאוסים עד עכשיו... :) זאת הייתה בהחלט "אם" כל הנסיעות במסע!
האוטובוס המפואר שלנו היה דו קומותי, אנחנו היינו המשפחה היחידה בקבוצה, תוסיפו לזה שזאת לא העונה המתויירת- כך שהאוטובוס לא היה מלא... אז... המדריך עם הדפדפת והעט החליט לפנק ונתן לנו חדר פרטי בקומה הראשונה של האוטובוס... כן-כן... מסתבר שבאוטובוסים התאינלדים יש חדרים פרטיים.. בחדר היו 8 מושבים (שניתן להשכיב), כל אחד מאיתנו תפס זוג מושבים, סגרנו את הדלת של החדר שלא יטרידו אותנו, יש ויי פיי, מזגן, חילקו נישנושים ומים תוך כדי הנסיעה... פששש... ולחשוב שחיינו בסגטהאוסים עד עכשיו... :) זאת הייתה בהחלט "אם" כל הנסיעות במסע!
מוקדם בבוקר הגענו לצ`אנג מאי, קיבל את פנינו מזג אוויר גשום וסגרירי, כל העיר עדיין לא התעוררה ורק אנחנו והמוצ`ילות משוטטים ברחובותיה. שכרנו מראש דירה מחוץ לחומות ומרכז העיר (דרך בוקינג) שהתברר כבחירה מושלמת... זו הפעם הראשונה בטיול ששכרנו דירה, תענוג! מטבח, סלון, קירות מפרידים, דלתות... מרוב ההתרגשות יכולתי להישאר רק בדירה שבוע, להשתקע במטבח ולנצח להכין חביתות וטוסטים :)
בימים הראשונים טיילנו באיזור, נכנסנו לעיר העתיקה, התהלכנו בין רחובותיה ובעיקר ניסינו לגבש לעצמינו את "יחסינו לאן" עם העיר הזאת? לקח לנו קצת זמן להתחבר לצ`אנג מאי (יותר מכל עיר אחרת עד כה)... אבל לא לדאוג... בסוף התחברנו ועם הרבה אהבה... מצד אחד זאת עיר מאוד- מאוד תיירותית לפחות באיזורים שאנחנו טיילנו בהם (והיינו בלא מעט), הרבה סוכנויות נסיעות, כל מטר וחצי רשת החנויות של seven-eleven, דוכני מזכרות, סטארבקס, דוכנים של מזכרות, מקדונלדס, דוכנים של מזכרות, בורגר קינג ואם פיספסתם במקרה דוכן מזכרות, לא לדאוג יש עוד כמה שמפוזרים בין לבין. מצד שני, יש בה משהו מתוק בעיר הזאת, הסמטאות, השקט, השלווה, היופי, האותנטיות של דוכני האוכל, יש בה משהו קסום שריגש אותנו בכל פעם מחדש...
היות ואנחנו בטיול מוצ'לרי (ארוך טווח) ובטיול מסוג זה עובדים עם באג'ט וסוחבים מוצ'ילות, משמע, קניות, מזכרות ומוד של ביזבוזים בלי הכרה לא במסעינו זה, כל מה שנקנה קודם כל צריך להיכנס למוצ'ילה (ובחיי שאין מקום לגפרור בתוכה), כל הוספה למוצ'ילה משמע משקל (שצריך לסחוב בטרקים לא צפויים ברחבי העיר) וכמובן קניות תיירותיות מורידות מהבאג'ט המשפחתי של הטיול, וחבל... שמעתי שוויטנאם מהממת... :))
בימים הראשונים טיילנו באיזור, נכנסנו לעיר העתיקה, התהלכנו בין רחובותיה ובעיקר ניסינו לגבש לעצמינו את "יחסינו לאן" עם העיר הזאת? לקח לנו קצת זמן להתחבר לצ`אנג מאי (יותר מכל עיר אחרת עד כה)... אבל לא לדאוג... בסוף התחברנו ועם הרבה אהבה... מצד אחד זאת עיר מאוד- מאוד תיירותית לפחות באיזורים שאנחנו טיילנו בהם (והיינו בלא מעט), הרבה סוכנויות נסיעות, כל מטר וחצי רשת החנויות של seven-eleven, דוכני מזכרות, סטארבקס, דוכנים של מזכרות, מקדונלדס, דוכנים של מזכרות, בורגר קינג ואם פיספסתם במקרה דוכן מזכרות, לא לדאוג יש עוד כמה שמפוזרים בין לבין. מצד שני, יש בה משהו מתוק בעיר הזאת, הסמטאות, השקט, השלווה, היופי, האותנטיות של דוכני האוכל, יש בה משהו קסום שריגש אותנו בכל פעם מחדש...
היות ואנחנו בטיול מוצ'לרי (ארוך טווח) ובטיול מסוג זה עובדים עם באג'ט וסוחבים מוצ'ילות, משמע, קניות, מזכרות ומוד של ביזבוזים בלי הכרה לא במסעינו זה, כל מה שנקנה קודם כל צריך להיכנס למוצ'ילה (ובחיי שאין מקום לגפרור בתוכה), כל הוספה למוצ'ילה משמע משקל (שצריך לסחוב בטרקים לא צפויים ברחבי העיר) וכמובן קניות תיירותיות מורידות מהבאג'ט המשפחתי של הטיול, וחבל... שמעתי שוויטנאם מהממת... :))
אז אם כבר הגענו למקום מתוייר, ולא קונים מזכרות, בגדים וכל פלאי תאילנד שפרוסים בצבעוניות ממכרת על דוכני העיר אז.. נלך על משהו שלא שוקל ולא תופס מקום במוצ'ילה...נצא לאטרקציות מסביב... אומנם זה נוגס מהבאג'ט אבל באנו לאסוף חוויות ולזה בדיוק התכוון המשורר :)) אחרי שחרשנו את כל השווקים באיזור- שוק הלילה, שוק היום, שווקים של סופ"ש וסתם שוק שכונתי :) הלכנו למוזיאון התלת מימד וסגרנו את אטרקציית האומגות הידועה לכל...
קודם כל מוזיאון התלת מימד... המוזיאון מדהים וגאוני! אחרי שצילמתי 2000 תמונות בכל פוזה והבעת פנים דרמטיות (של תומר והילדים) שמותאמות לציור שעל הקיר, קלטתי שזה מוזיאון לתמונות! אומנם נהנים מהמוזיאון אבל כדי לשמר ולחוות את אפקט התלת מימד חייב לצלם ולראות את הציור דרך מסך המצלמה... אחרי שעה של צילומים נשברתי ולא יכולתי לראות יותר את המצלמה... העברתי את התפקיד המהנה הזה לתומר והתמסרתי עם הילדים לדרמטיות שבציורים... איזה כיף לרוץ שם ולשחק אותה לרגע בתוך סצנה מסרט, אין לך ממש מושג איך אתה נראה בתוך הרקע התלת מימדי, אבל זה לא מוריד מההנאה! ורק הצלם מסכן סובל... מיואש, מותש, מצלם כל אחד (בנפרד) על הרקע התלת מימדי ויש לפחות 200 רקעים שכאלה בכל המוזיאון (תכפילו- תכפילו :)).
זה הקטע של המוזיאון... וזה גם העונש של הצלם... שלא תגידו שלא אמרתי... :)
את אטרקציית האומגות הזמנו דרך אחת החברות, הלהבנו את הילדים וקדימה לג'ונגל. כדי להגיע נוסעים כשעה מחוץ לעיר עד למקום האטרקציה ומשם יוצאים עם המדריכים להתאבד בין החוטים המתוחים ברחבי הג'ונגל. לטובת יישור הקו בינינו, אני אדם עם פחד גבהים ואוהבת את האדמה- מאוד אוהבת, פחות בענייני האקסטרים ובטח-ובטח-ובטח כאלה שנמצאים אי שם מעל ובין נצמרות העצים, אך לטובת הגיבוש והחוויה המשפחתית התמסרתי. היו לפנינו 15 אומגות מטורפות, ארוכות ואקסטרימיות ביותר. הילדים עפו (תרתי משמע) ונהנו בטירוף במעוף האין סופי הזה, הממי כחובב אקסטרימים ידוע נהנה מכל שבריר של שנייה... ואני חמודים לפני כל תחנה מחדש מנהלת טקס לגירוש ההיסטריה והחרדות: תפילות- מדיטציות- השתכבויות- קידות, מקדש קטן הקמתי בכל תחנה... עד שהיתשתי סופית את המדריך והוא פתר את הסוגייה בדחיפה קלה אל התהום... וככה כשאני תלויה ומתגלגלת בין העצים הפרועים של הג'ונגל התאילנדי ועוצרת את נשימתי למוות, זרקתי הבטחות באוויר שאהיה אדם טוב יותר בעולם רק שאגיע בשלום... וכך חוזר חלילה 15 פעמים... מרוב ההבטחות שהבטחתי בשעת חרדה קיומית, שוקלת להיכנס למנזר צ'אנג מאי לחפר עליהן :)) אבל... עם זאת, על אף הכל ועם הכל... זו הייתה אחת החוויות המדהימות!! המהממות!! ושווה כל באט שהושקע בה... חובבי האקסטרימים בכלל יעשו ממנה מטעמים... עשינו וי על האומגה... וה"וי" הזה מכובד ביותר!
קודם כל מוזיאון התלת מימד... המוזיאון מדהים וגאוני! אחרי שצילמתי 2000 תמונות בכל פוזה והבעת פנים דרמטיות (של תומר והילדים) שמותאמות לציור שעל הקיר, קלטתי שזה מוזיאון לתמונות! אומנם נהנים מהמוזיאון אבל כדי לשמר ולחוות את אפקט התלת מימד חייב לצלם ולראות את הציור דרך מסך המצלמה... אחרי שעה של צילומים נשברתי ולא יכולתי לראות יותר את המצלמה... העברתי את התפקיד המהנה הזה לתומר והתמסרתי עם הילדים לדרמטיות שבציורים... איזה כיף לרוץ שם ולשחק אותה לרגע בתוך סצנה מסרט, אין לך ממש מושג איך אתה נראה בתוך הרקע התלת מימדי, אבל זה לא מוריד מההנאה! ורק הצלם מסכן סובל... מיואש, מותש, מצלם כל אחד (בנפרד) על הרקע התלת מימדי ויש לפחות 200 רקעים שכאלה בכל המוזיאון (תכפילו- תכפילו :)).
זה הקטע של המוזיאון... וזה גם העונש של הצלם... שלא תגידו שלא אמרתי... :)
את אטרקציית האומגות הזמנו דרך אחת החברות, הלהבנו את הילדים וקדימה לג'ונגל. כדי להגיע נוסעים כשעה מחוץ לעיר עד למקום האטרקציה ומשם יוצאים עם המדריכים להתאבד בין החוטים המתוחים ברחבי הג'ונגל. לטובת יישור הקו בינינו, אני אדם עם פחד גבהים ואוהבת את האדמה- מאוד אוהבת, פחות בענייני האקסטרים ובטח-ובטח-ובטח כאלה שנמצאים אי שם מעל ובין נצמרות העצים, אך לטובת הגיבוש והחוויה המשפחתית התמסרתי. היו לפנינו 15 אומגות מטורפות, ארוכות ואקסטרימיות ביותר. הילדים עפו (תרתי משמע) ונהנו בטירוף במעוף האין סופי הזה, הממי כחובב אקסטרימים ידוע נהנה מכל שבריר של שנייה... ואני חמודים לפני כל תחנה מחדש מנהלת טקס לגירוש ההיסטריה והחרדות: תפילות- מדיטציות- השתכבויות- קידות, מקדש קטן הקמתי בכל תחנה... עד שהיתשתי סופית את המדריך והוא פתר את הסוגייה בדחיפה קלה אל התהום... וככה כשאני תלויה ומתגלגלת בין העצים הפרועים של הג'ונגל התאילנדי ועוצרת את נשימתי למוות, זרקתי הבטחות באוויר שאהיה אדם טוב יותר בעולם רק שאגיע בשלום... וכך חוזר חלילה 15 פעמים... מרוב ההבטחות שהבטחתי בשעת חרדה קיומית, שוקלת להיכנס למנזר צ'אנג מאי לחפר עליהן :)) אבל... עם זאת, על אף הכל ועם הכל... זו הייתה אחת החוויות המדהימות!! המהממות!! ושווה כל באט שהושקע בה... חובבי האקסטרימים בכלל יעשו ממנה מטעמים... עשינו וי על האומגה... וה"וי" הזה מכובד ביותר!
חוץ מזה... הרבה טיולים בערבים, רכיבת אופניים בין הסמטאות של המקומיים, המון נישנושים בין דוכני האוכל המטריפים... וכמובן... ים של פירות חתוכים לאיזון הויטמינים בגוף... לדעתי... בקצב הזה... מתאילנד ליעד הבא אנחנו נתגלגל... :)) לפני הסיומת עוד מילה וחצי על השווקים... פייר... אנחנו מאוהבים... מאוהבים קשות בתאילנד הזאת ובשווקים שלה! עבודות היד המדהימות, הריחות של סבונים מעוצבים בכל פינה, אנשים חייכנים ואופטימיים... אם היה ניתן היינו ישנים בשווקים ונודדים עם מוכרי הדוכנים לכל מקום אשר יילכו... תענוג- תענוג!! קיצר... בצ'אנג מאי... לכו על השווקים... ותעלו את האדרנלין בגוף במעופי האומגות :))
עד כאן צ'אנג מאי...
פאי מחכה לנו! :))
המלצות בצ'אנג מאי:
עד כאן צ'אנג מאי...
פאי מחכה לנו! :))
"טרי בוטיק"- מתחם דירות להשכרה מחוץ למרכז העיר... דירות חדשות,בריכה, האיזור מסביב מדהים, מרחק הליכה מכל שוק שתבקשו... זה המקום ללון!
עלות שהייה בצ'אנג מאי ( של 8 ימים ) למשפחה:
לינה: 200$
ארוחות: 50$
קניות רחוב ונישנושים: 70$
קניות במכולת: 80$
אטרקציות: 250$
עלות שהייה בצ'אנג מאי ( של 8 ימים ) למשפחה:
לינה: 200$
ארוחות: 50$
קניות רחוב ונישנושים: 70$
קניות במכולת: 80$
אטרקציות: 250$
