יום חמישי, 7 בדצמבר 2023

נחל כידוד- 2023

אמרתי לחברה בלב "חייבים יום בשבוע לנפש, בשגרה, חייב! אי אפשר עבודה-בית-קידוח נפשי מבלי לפנות מרחב לנשימה". אז ככה קדחתי לה על החופש לנפש וכאלה עד שישתבח שמו זרמה איתי למסלול במדבר. 

יאמר לזכותה שאמרה לי שהיא city girl, וביקשה מסלול מותאם. "נשמה"-היא אמרה, "שביל פשוט וזה, נכון?". אמרתי לה שברווווור, אחות, תהיי רגועה מסלול מהסרטים סידרתי לנו. בקטנה, שעה וחצי בנוף פראי וסיימנו. 

אבל ליבה לא היה שקט, מצד אחד היא מכירה אותי... טוב מדי... מצד שני אמרה בליבה- "זאת חיית מסלולים, מים לים עשתה, מקצוענית, אפשר לסמוך??". שמעתי את רחשי ליבה ואמרתי לה שתירגע, מסלול פצצה, פשוט, קצר... וחוץ מזה שאלתי את הממי והוא אישר... "שעתיים וחצי גג סיימתן". 

לקחתי תיק, את עצמי ואת לונה ואספתי אותה... היא נשמה, יוצאת לי עם כוס קפה ביד אחת ותיק כתף ביד השנייה... פה חשדתי קלות, אבל אמרתי לעצמי- "בקטנה, מסלול פצצה שעתיים וחצי סיימנו, תשרוד את זה". 

הגענו ליעד, מה זה התרגשתי... עפתי על הנופים, המדבר, הפראי שמסביב ובעיקר על עצמי שהבאתי אותה למשכן האל הזה. ובאמת התלהבנו והתפלאנו, אפילו לונה הייתה שלווה ורגועה שלא ברגיל שלה. ניווטתי דרך אפליקציה כמו חיית שבילים מנוסה ומה זה עפתי על עצמי... דיבור של מקצוענית מתנשאת נהיה לי-" אנחנו לכיוון הזה... את רואה זה הסימון... זה האוכף... "- "אוכף" יצא לי מהפה!! יא רבי!! ממש מומחית טופוגרפית נהייתי (בושה לי). וככה עפתי על עצמי ועל המסלול ההורס שלנו עד ש... התברברנו... כי ככה זה במומחיות טופוגרפית... :))

בהתחלה התכחשתי להתברברות הזאת- "שטויות אנחנו קרוב, העניינים בשליטה"... אממה... התחיל להיות קצת חם... בכל זאת צהריים... חצינו כבר 4 ק"מ בתוך המדבר אי שם בנחל כידוד ומסתבר שאנחנו עוד לא בחצי מהדרך וגם לא כ"כ בנחל ובכללי החץ הזה באפליקציה הניווט שמראה לנו את המיקום שלנו... שט לו במרחב המדברי ...  והוא לא נמצא על שום שביל/נחל או אוכף...
תוך כדי שאני מנסה לחלץ אותנו, אמרתי לחברה, אנחנו מתקרבים לחצי מהדרך... היא עצרה לרגע, צחקה והשיבה שיש רגעים שלא חייב לומר בהם את האמת... וזה אחד מהם... חחחח... צחקנו מלאאאא... אחרי שנרגענו אמרתי לה שהתברבנו וירדנו מהמסלול אבל לא לדאוג העניינים בשליטה... צחקנו עוד הפעם... ואחרי שנרגענו... היא אמרה שהמסלול בשלב הזה מרגיש קצת פחות בטיחותי... והרגשנו שמתחיל להיות לנו פחות כיף... אז החלטנו להתאפס על עצמינו, לתת קצב כדי לצאת מהמדבר הזה לפני השקיעה...

באיזה שהוא שלב בין אפליקציה, היעדר קליטה באיזור והבירבור, ראינו שאפשר לקצר את כל האירוע הזה אם מטפסים על הר תלול... ממש אבל תלול. החלטנו ללכת על החוויה התלולה בייחוד שהיא מקצרת את כל המסלול הזה באיזה שעה לפחות... אז עשינו עלייה שמצריכה חבלי טיפוס, מנווטות, לוקחות אזימוטים ומתנהלות כבעלות המדבר... פשששש... מה אגיד לכם... אם הממי היה רואה הוא היה גאה בי ולעולם לא נותן לי לנווט.  

מפה לשם התחברנו לשביל אופניים מהמם!! ותוך כלום זמן הגענו לסוף המסלול... אפילו היינו בהלם מהמהירות והקיצור שעשינו... אז בירבור לא בירבור... אזימוטים אני יודעת לקחת מעולה! 

היה מהמם... בדרך חזרה ברכב אמרתי לה, "כפרה, בפעם הבאה מסלול קצר"... הסתכלה עלי חברת נפש... חברת ילדות... 80 שנה אנחנו ביחד... ואומרת בלי בושה- "לא כפרה, אין בפעם הבאה... אני city girl".

אבל היא מכירה אותי... טוב מדי... וברור לשתינו שעין עקב מחכה לנו חחחחחח.


יום שישי, 6 באוקטובר 2023

הר צרור-נחל צרור

כן כן לא להאמין, אבל הנה חופשת סוכות... נזכרתי בים אל ים... עלה לי הגעגוע לטבע, הרים ואמא אדמה ושוב שכנעתי את הממי שלי לצאת למסע וחוויה. והוא חמוד מסתכל עלי חצי בעניין חצי פחות בוחן את הרצינות שלי, אני עושה מבט של ברווור (!) ויאללה אספנו את מרכלתנו והכרית המפנקת ללילה והחלטנו שהפעם זה קלב- חוד עקב-הר צרור ונחל צרור. 

והנה ברוך השם, 3 בלילה, אנחנו באוהל, גשם מטפטף עלינו (!) וכשאני בחרדות משיטפון המוזה באה... ככה היא אוהבת אותי... סובלת :))

קיצר, כמה שעות לפני כן החלטנו שנעשה לילה בחניון עין עקב בכיף שלנו, מדורה-פינוקים-ושקט ובבוקר נצא למסלול מעגלי באיזור. 

הגענו לחניון, ריק אבל מה יפה מסביב, אמאלה. המדבר הזה יודע לרגש. בדיוק נזכרתי שממש כאן בסביבה לפני שנה החלטתי לעזוב הכל ולצאת לעצמאות ובכלל התמלאתי ריגושים ומבסוטה על עצמי, על החיים ועל ממי שלי שככה זורם איתי בקלילות. שתדעו ברגעים האלה הבלוג לא היה בכיוון כי היה לי טוב, הייתי מאושרת! והמוזה לא היה לה עניין. אפילו העלתי סטורי כמה כיף לי, כי ככה זה הסטורים רק כיף שם ובמקסימום. 

השמש שקעה, הדלקנו מדורה וסתם בהינו בחלל הריק והחשוך... 

אי שם לקראת חצות הלכנו לישון. פתאום התחיל לטפטף גשם, טיפטוף עדין כשאנחנו באוהל... נלחצתי קצת וממי הרגיע אותי שלא יהיה שיטפון- כי עם הרעש שזה נשמע בתוך האוהל עוד שנייה בניתי תיבה :) אספתי את עצמי, את החרדות שלי והקשבתי להגיון הבריא של בעלי שיחייה ותוך כדי האיסוף העצמי הגשם כבר פסק, בלחץ 30 שניות טיפטף. אין לתאר... 

קיצר, הלכנו לישון בכל השקט מסביב ואז אני קופצת "מה זה???", ממי כפרה עליו מתעורר בבהלה, מנסה לישון הבן אדם עבד במהלך היום שמר על הארץ, מסתכל מסביב, ואומר לי- תירגעייייי ממי, כולה המכסה העליון של האוהל משוחרר וזז מהרוח, את רואה?".ככה הוא רגיש כזה, יצא ממי שלי באמצע הלילה לסדר את חתיכת הבד הזאת כי האישה לא רגועה... וחזר לישון...

הוא נרדם ואני... כמו חייל בשמירות... כל משב רוח דרוכה, כל תזוזה של האוהל מרגישה שכללללל להקות שועלי המדבר בסביבה עומדים מסביב לאוהל שלנו בעמדת תקיפה ומי אם לא אני תציל אותנו??? 
ואז ברגעים האלה שבהם באתי לחפש שקט במדבר אני מוצאת את עצמי בלחצים וחזיונות שווא הבנתי... לא בנויה אנוכי יותר לאוהלים והרעשים הבלתי צפויים שהם משמיעים... רוגע מחפשים בצימר, על מיטה וחלונות ודלת לא בתוך בועה מניילון שזזה ורועשת כל הלילה. ועם התובנה העמוקה הזאת נרדמתי... 

ואז 3 בבוקר שוב גשם, שוב האוהל משמיע רעשים של מלחמה ושוב ממי אומר לי להירגע לא יהיה שיטפון ושוב הוא עוד לא סיים את המשפט והגשם פסק... אני עירנית עם אנרגיות של שד טזמני ו2 אקמול כי מרוב רוגע ושלווה חטפתי מיגרנה, ועם המיגרנה באה המוזה, ככה היא אוהבת אותי מאוזנת. כתבתי קצת, צחקתי, ואז יצאתי החוצה ובחוץ ירח כמו פנס מאיר את ההרים מסביב, רגוע, נעים וואלה אין מלחמה אין חיות זוגות זוגות.. תאמינו לי האוהל הזה מתכון לחרדות. מפה לשם עם קצת מדיטציות אי שם לקראת 4:30 נרדמתי... 

ב9 בבוקר כשהשמש בשמיים זו בדיוק השעה שהאוהל הופך להיות חממה, וכך כשאני מזיעה למוות אך עייפה בקיצוני מנסה לגנוב עוד דקה של שינה אבל החממה הכריעה אותי ואותנו. קמנו, התארגנו, קפה מפנק ועוגייה ומנחמת ויאללה יוצאים למסלול הליכה הר צרור-נחל צרור. 

האמת, המסלול מהמם ברמות כואבות, בעודנו נפעמים מהפלא הבריאה הזה מסביב פתאום אנחנו שומעים "עידן לא בקצה, עידן תיזהר, עידן לא לעמוד בקצה הצוק", מסתבר שאבא אחד יצא עם 3 בניו המתבגרים לאותו המסלול ועידן החמוד מכניס פילפל לטיול שלהם. הסתכלתי על הסיטואציה, ההתמודדות ועל עידן המתוק עם אפס תחושת סכנה וחשבתי לעצמי, לכל בית יש עידן משלו... דיברנו קצת עם האבא מלא הסבלנות אבל גמור מהעלייה, השמש ועידן שרץ לו קדימה ומבקש סלפי בישיבה על צוק, צחקנו, נירמלנו והשארנו את האבא עם האופטימיות שזה לא ניגמר בגיל 18 שלא יבנה על זה חחחח. 

זהו, סיימנו את המסלול בוערים מחום אך מבסוטיייים. מודים על המדורה, הגשם שהכניס לחרדות ועידן המקסים שהזכיר לנו מה הדבר החשוב באמת. 

אה ולגבי האוהל... אל תתפסו אותי במילה של לא אשן יותר וזה... לכולנו ברור מה יקרה בסוף נכון? 

שיהיה אחלה חג 🌸


יום שלישי, 2 במאי 2023

דרום קוריאה, גיואנג'ו + אירוח במנזר בודהיסטי

גיואנג'ו
לגיואנג'ו יצאנו ברכבת אקספרס שטסה ברמת מטוס, אז אם עד עכשיו הרגיש לי כאן לעתים תחושה של העתיד אז ברכבת הזאת טסתי לעתיד. הגענו לעיר בשיגור של קפסולה תוך חצי שעה כאשר בפועל היא נמצאת במרחק של כ-3.5 שעות נסיעה. מ ט ו ר ף!

עם ההגעה התמקמנו במלון ויצאנו ללמוד את העיר. קודם כל העיר מקסימה, מלאה במבנים היסטורים, שכונות עתיקות ומיליון קברי מלכים... זה הקונצפט של העיר- וזאת הסיבה שהגענו אליה- לחוות את התרבות ההיסטורית של המקום. 
בצהריים התיישבנו לארוחה באחת המסעדות המקומיות, כבר ציינתי שהאוכל פה פשוט מעולה. אז אני ותומר החלטנו לנסות נודלס חדש והזמנו איזו מנה שנראתה לנו סבבה בתמונה ומורעבים בטירוף ציפינו לבואה... מפה לשם, הגיעה המנה שלנו עם ברד בתוכה... כן קרח גרוס... לא בא לנו טוב בכלל הקרח הזה אבל אמרנו שניפתח לטעמים חדשים. טעמתי את המנה בחשדנות וכצפוי הנודלס היה קר ובנוסף חריף בטירוף, אבל החלטתי להתעלם מהחריפות והכפור ולקחתי עוד 2-3 ביסים בתקווה לגלות את הטעם הנסתר במנה ההזויה הזאת ואז...  הרגשתי שחטפתי כוויה בתוך הפה שלי ובגדול נצרבה לי כל מערכת העיכול. רמות המצוקה שנכנסתי לתוכם רק תומר ונשמתי יודעים, רוקנתי בקבוק מים ואמרתי לממי שממש ממש קשה לי ואני אבודה ושורף לי ממש ואני לא יודעת מה לעשות... ובנוסף לכל אלו גוועעתי מרעבבבב. גם הממי לא היה במצב טוב יותר, רק הבטנו אחד לשנייה בעיניים והחלפנו רגשות משותפים של מצוקה ותחושת רעב... זריז הזמנתי לנו כיסונים כמנה חלופית- זה תמיד מוצלח, חם ומנחם... ואחרי שרוקנתי את כל המים ברדיוס שלי, הגיעו סוף סוף הכיסונים! בהתלהבות והיסטריה להעלים את השריפה בוושט אכלתי 2 במכה ולתדהמתי אני מגלה שגם אלו מפוצצים בפלפל חריף!! כן... זה כואב כמו שזה נשמע... האל יודע איך שרדתי את המאורע, אי אפשר היה לדבר איתי בחצי שעה שאחרי האוכל כי פשוט ירקתי אש בכל הבהרה... חחח... 

המשך היום העברנו בשיטוטים בעיר, הסתובבויות בין הרחובות והסמטאות השונות. 

באמצע ההסתובבויות ממי קיבל מייל מהמנזר שאנחנו מתוכננים להגיע אליו... במייל הם מכינים אותנו לצפוי וכמה כללים לגבי ההתנהלות... בין האלה שתפסו לי את העין- הלינה היא בחדר משותף עם בני אותו המין, התנאים הם מאוד פשוטים וישנים על שמיכת פוטון על הרצפה... 

מהרגע הזה אני אומנם משוטטת בעיר אבל הראש שלי בסגפנות שמחכה לי ביומיים הקרובים. אמרתי לממי שאין מצב שאני אשן בחדר משותף, זורמת, אבל כפרהההה עברתי את גיל המעונות ואני חייבת מרחב לבד שבו אוכל להתעטף ברחמים עצמיים בנחת חחחח 

שתדעו, מהלחץ לא נרדמתי לילה לפני, כל כולי הייתי בכאבי הגוף הצפויים לי ובהשקמה ב-5 בבוקר כדי לראות את הנזירים עושים 108 קידות לבודהה... אין לתאר איזו הקרבה אני עושה ואין לתאר שממי שלי אשכרה מתרגש לקראת זה. 
עכשיו... ניחא המייל המטריד... ניחא המעונות... הבחור בקבלה של המלון שלנו שמע שאנחנו נוסעים למנזר, התחיל לצחוק ואמר- 
Many guests complain that it is uncomfortable because you sleep on the floor, you know-  .
.back hurts
וזהו... בגדול לא הייתי צריכה הרבה... נראה לי הממי התחיל להתעורר לסגפנות שמחכה לנו ואצלי התחילו זרמים קלים של חרדה בגוף... 

 Golgulsa Temple stay
ביום למחרת התארגנו, שתינו קפה ומרוצים נסענו למנזר. 
ירדנו בתחנת האוטובוס שהכי קרובה למנזר ומשם הליכה ברגל 20-30 דק עד המנזר... סחבתי את עצמי ואת המזוודה במעלה ההר ותוך כדי קיוויתי שבודהה לא יכול לשמוע מחשבות כי לא טוב בכלל מה שהלך לי בראש באותם הרגעים. 

הגענו למנזר שנמצא בתוך היער, האמת המקום מהמם מהמם מהמם. הבחורה בקבלה נתנה לכל אחד מאיתנו בגדים להחלפה (מדים של המקום) וסדין ואמרה לנו שאני והממי שלי בחדר ביחד... אולי בכל זאת הבודהה שומע מחשבות והחליט לפצות על ההליכה מהגיהנום עד לפה. 

הגענו לחדר... חדרון... שיש בו בעיקר הרבה רצפה וריק... כן... הריק והרצפה תפסו לי את העין כי קלטתי שזאת גם המיטה שלי הלילה... אבל הנוף מהחדרון הזה מטריף והכל ככ רגוע מסביב שבשנייה התעלמתי מהרצפה והריק הזה או שפשוט כאדם עם מנגנוני הגנה תקינים הדחקתי את המאורע. 

בשלב הראשון הלכנו לראות מופע של אומנות לחימה, כי זה הסיפור של המנזר והמופע היה באיזה מבנה  שנמצא בקצה של המנזר  אי שם בקצה ההר... בעלייה לשם הבנתי שההגעה לפה היה רק פרומו וטחינת העליות פה זה כנראה חלק מהמדיטציות וויסות עצמי...


כשראיתי את המופע (המרשים יש לומר) עשיתי 1+1 והבנתי שהאימון שמתוכנן בלו"ז לאחר מכן הוא האימון של הבעיטות והקפיצות שיש במופע... אמרתי לממי שגדול עלי הקרב מגע הזה ובהפסקה בין המעברים עשיתי "ויברח" לחדר והתפנקתי לי בכיף על... רצפת החדר... באותם הרגעים שהכל היה שטוח וקשה חשבתי על הממי שלי ועל הלילה שמצפה לנו... יש לומר התעוררו בתוכי הומור ובכי בו זמנית.. ;)


העברתי את הזמן עם עצמי ברוגע ושלווה, קראתי ספר ובעיקר נהניתי מהשקט מסביב. האמת... עד כה בדרום קוריאה לא יצא לנו להיות בכפר, לא ממש הצלחנו למצוא משהו ופנינת השקט והטבע הזה מילאה לנו את הצורך... 

לקראת השעה 17:30 ראיתי בתוכנייה שיש 108 קידות לבודהה, אמרתי לעצמי שמגניב לי לראות את הנזירים קדים, התארגנתי והצטרפתי לקבוצה. הגעתי כמה דקות לפני שהסתיים הקרב מגע הזה ואני קולטת את ממי שלי- תופס את הגב ומתמתח כל שנייה ובגדול הוא נראה כואב... הלב יצא לי אליו, מנזר הוא רצה, כפרה עליו... :)) 

בטיימינג מושלם הסתיים האימון, ממי שלי התחיל להתאושש ואני נכנסתי לתוך האולם הזה כדי לראות את 108 קידות של הנזירים... אממה... מסתבר שלא הנזירים הם אלה שקדים אלא אנחנו... 108 פעמים. לטובת יישור הקו- קידה משמע עמידה, קידה קלה עם הגוף, ירידה לריצפה, השטחות וקימה חזרה- כלללל זה נחשב 1... ויש 108 כאלה!! הנזירה הראשית ישבה על המזרן, לא עשתה רבע קידה והכתיבה לנו קצב כאילו אנחנו פרחי נזירות. אחרי איזה 20 קידות כאלה של השטתחות התחלתי להתנשף ובאמצע ההשטחות ה-21 נתפס לי הארבע ראשי ברגל הימין וכל העסק הזה נהיה מורכב יותר. הסתכלתי על תומר, והוא נשמה שלי אחרי שעה וחצי של אומנות לחימה משתטח בקצב של 1 ל5 (כל 5 השתטחויות של האחרים הוא קד) משמע עבר למוד זריקה. כל התיירים מסביב חבר'ה צעירים, משטתחים ברבאק לפי הקצב שמכתיבה והנזירה ורק אני והממי שלי בקצב משלנו- עוצרים, נאנחים, מתמתחים, ואז הוא מסתכל עלי עם אפס אוויר בריאות  ושואל אותי "כמה עוד נשאר?" ..... לא... בכיייייי... אי אפשר לצחוק במעמד הזה אבל אני לא נושמתתת... ורק התמונה של שנינו מותשים למוות אחרי 20 השתטחויות כשלפנינו עוד 90 גמרהההה אותי.... אני עברתי לקצב של 1 ל-8 ממי הגדיל את הפער אף יותר וככה סיימנו את הסיוט הזה... טוב שעזבתי את פינת החמד השקטה שלי ובאתי לראות את הנזירים קדים חחחחחח מיותר לציין שאחרי שניגמרו הקידות לא הצלחתי ללכת, במכה נתפסו לי כל השרירים ורק עברה לי מחשבה אחת בראש "להחזיק מעמד עוד 18 שעות" 💪💪

אחרי ארוחת ערב מסודרת חזרנו לחדר וממי התלהב לארגן לנו את מיטת הקינג סייז על הריצפה. פרס את שמיכות הפוטון אחת על השנייה, עליהן את השמיכות שלנו ואמר לי לא לדאוג שנישן כמו מלכים. פירגנתי לו על הארגון וההתלהבות אך עם אפס אמונה בלב כי ידעתי שמיכת פוטון זה לא קינג סייז... ;)

הרגשתי שהרצפה חמה קצת ואמרתי לתומר שנראה לי שמחממים פה בחימום ריצפתי ועברה לי המחשבה שאנחנו מאוד קרוב לרצפה והשילוב עם החימום הזה לא יהיה מוצלח... אבל... גם אותה הדחקתי... כמה בן אדם יכול להכיל ביממה אחת??

ואכן, הגיע הערב, הכל החשיך מסביב- נרדמתי ב-19:00... ואי שם ב22:30 מבושלת למחצה מרצפת החימום הזאת התעוררתי ולא הצלחתי עוד להירדם... ממי שלי, כל שנייה מהחום קילף עוד שכבה מעליו, התהפך ולא הצליח להירדם... הכל קשה ומכאיב... נזכרתי בבחור מהמלון שצחק ואמר- "יוּ נוֹב, יוּ סְלִיפּ אוֹן ט'ה פְלוֹר, בֵּק הרטס"... רציתי לשתף אותו שלא רק "בק הרטס", גם ברכיים... גם הצוואר... גם העצמות... ובכלל "הכל הרטס"... ;))

בבוקר למחרת בשעה 5 נשמע במגפון קול של נזיר בודהיסטי תוך שהוא נושא תפילה מונוטונית ונותן בנקישות על עץ  או כמו שהממי הגדיר את זה מדוייק- המואזין הבודהיסטי חחחחחח... ישנתי לי ודילגתי בשינתי על הקידות, התפילות הבודהיסטיות, ארוחת הבוקר (בשעה 6) ותרגילי הלוחמה המדיטטיבית... וכהתעוררתי והגעתי לראות תפילה של נזירה בודהיסטית, ממי שיתף אותי בכל מה שפיספסתי ולא הייתה מאושרת ממני על כך ;))

סיימנו את החוויה הנזירית בשיחת תה עם הנזירה וארוחת צהריים מפנקת. 

לצד ההומור והשרירים הכואבים זו הייתה חוויה מהממת, שלווה וקצת ניתוק מהעירוניות שהיינו בה בשבועיים האחרונים. ממי עף על זה ורצה להישאר עוד... כן... אבל לא נשארנו :)) 

זהו, מפה לכמה ימים לסיאול והביתה!

יום שישי, 28 באפריל 2023

דרום קוריאה, בוסאן

לבוסאן (או פוסאן, תלוי את מי שואלים ;)) יצאנו בבוקר באוטובוס ישיר של כ4 וחצי שעות. באמצע הנסיעה עצרנו בתחנת התרעננות עם מוסיקה קוריאנית מרעננת, מסתבר שיש להם עוד סגנונות חוץ מהפופ הקוריאני, ויש לומר שלסגנון של הגיל השלישי התחברתי יותר. למה הגיל השלישי? כי הסבים והסבתות בתחנה קיפצו ושרו לצלילי המוזיקה העליזה, היו שם גם צעירים... הם למשל פחות...  :)  
 
4.5 שעות נסיעה באוטובוס והגענו. 
אז קודם כל מאוהבת בבוסאן! האנשים פה ממש מתקשרים אחד עם השני, יש קולות ברכבת (חוץ משל תומר ושלי) ובכלל- בוסאן עיר חוף מהממת.

ביום הראשון חרשנו חצי מהשווקים  שיש בעיר, לפני כמה ימים כשהיינו עוד בסוקצ'ו שאלנו את אחד המוכרים איך אומרים להתראות, ההוא לימד אותנו "אניוהקיסאו", מאז תומר אומר את זה בכל פעם שאנחנו יוצאים מחנות או מסעדה, והחבר'ה הקוריאנים מבסוטייייים לא מפסיקים לחייך. אמרתי לו ממייייי, עפים פה על ה"אניוהקיסאו" שלך, מילת הקסם! פנק אותם :)) קיצר, השווקים בבוסאן, ממי נפרד מכל קוריאני בשוק "אניוהקיסאו, אניוהקיסאו" ההם מבסוטים צוחקים... בערב פגשנו חברים מהארץ שגרים בבוסאן ושולטים בשפה הקוריאנית על בורייה... מפה לשם "אניוהקיסאו" פירושו- "לך לשלום" חחחחח וככה הנשמה שלי כבר 3 ימים שולח את כל הקוריאנים לשלום... לאאאא... בכיייייי... 🤣🤣🤣  התעלפנו מצחוק והבנו סוף סוף למה הקוריאנים מבסוטים חחחח 

קפצנו לביקור בכפר האומנותי שלהם, שכונה נוסח הפאבלות של ברזיל רק בלי החלק של הברזיל 😉 . מהמם, מהמם, מהמם. מטיילים בין הרחובות הצרים והבתים הצבעוניים, מלא נישות אומנותיות, בתי קפה וחנויות קטנות של עבודות יד בקיצור שכונה בוהמית מהממת. אפשר לעשות סיבוב מסביב לכל הכפר או לחתוך באמצע דרך המדרגות באמצע הכפר. קיצר, אנחנו אחרי שבירת הרגליים של חצי היום בשווקים, מגיעים לפאבלות ההורסות האלה ואני בהתלהבות משכנעת את תומר, יאללה ממי בוא נטייל בפאבלה! מושלם פה! ממי זרם והגענו מדדים לקטע של המדרגות שמקצרות את כל הכפר, מה זה מדדים- ככה לפני המעבר לקביים. הנשמה שלי רק קלט 148 מדרגות- וזהו איבדתי אותו... אחרי רבע שעה ישבנו בבית קפה מהמם (בדרך חזרה לתחילת הכפר) ודרך החלון הפנורמי חווינו את הפאבלות :)) 

בערב חיכינו לאוטובוס כדי לחזור למלון והתיישבנו על הספסל בתחנת האוטובוס... תראו... באמת אחרי המקרר לבגדים ונעימות הקלאסיות באסלה חשבתי שהקוריאנים כבר לא יצליחו להפתיע... אבל אז התיישבתי על הספסל בתחנה... מסתבר שאחרי שעה מסויימת בערב, כשקריר בחוץ הם מחממים את הספסלים בתחנות האוטובוס, כלומר- הספסל של תחנת האוטובוס מחומם! אני overwhelming מהגאונות הקוריאנית, עייפה מיום רגלי התכרבלתי על הספסל הזה והתפללתי שהאוטובוס לא יגיע בשעה הקרובה. 

ביום למחרת הלכנו למסלול הליכה/טרק בחוף המזרחי של העיר. יש מסלול הליכה מהמם של כ7 קמ שעוקף חלק ניכר מהחוף המסולע עם תצפיות מדהימות. הפעם כבר היינו מנוסים, לא נישנושים ולא אספקת מזון, אפילו על נעלי הליכה ויתרתי והלכתי עם נעלי ספורט. יש לומר שהמסלול הוכיח את עצמו- מתוקתק ועם נופים אמאלה. בדרך פגשנו מלא קוריאנים שעוברים להם בשקט ובנימוס. אמרתי לממי, איפה הישראלים? שבכל טיול כזה מעדכנים בספויילרים על הדרך, איפה מאתגר, כמה נשאר ואם שווה את המאמץ? מפה לשם, החלטנו לברך כל קוריאני שפוגשים בדרך... לשמוע את תומר מברך בקוריאנית ולראות אותם מתלהבים מזה זו אחת החוויות! לא החלפנו ספויילרים על הדרך כי הקוריאנית שלנו מתחילה ונגמרת ברמת ה- "לך לשלום" חחחחח אבל היה פשוט מעולה! סיימנו את החוויה הזו בשעתיים והמשכנו בטיולים ברחבי העיר. 

לסיכום, בוסאן פשוט עיר מהממת עם אופי של עיר חוף, זורמת וללא ספק אחת הערים האהובות עלי פה. 


זהו, 
אנחנו ממשיכים מפה לגיאונג'ו. לא אומר לכם הרבה אבל רק אתן קדימון- עיר שהייתה מרכז בודהיסטי וממי סגר לנו יומיים ב- temple stay- כלומר, אירוח במקדש בודהיסטי עם כל הנלווים- תרגילים, מדיטציות והתעוררות ב-5 בבוקר... ושה' יעזור לי... להחזיק אצבעות... אעדכן...

המלצות:
 Igadeo Coastal Walk- מסלול הליכה מהמם בתוך הטבע לאורך קו החוף, לפרקים טיפלה מאתגר עם העליות בדרך אבל שווה כל מאמץ. אורך המסלול כ7 קמ. 

Gwangalli beach- חוף מהמם, בערב מלא בהופעות רחוב, דוכני עבודות יד  אורות  זיקוקים. מקסים!

Gamcheon Culture Village- כפר התרבות של בוסאן, שכונה בנוסח הפאבלות של ברזיל, צבעונית, אותנטית, מלאה בחנויות קטנות של עבודות יד, אוכל, בתי קפה. מקום מהמם, חובה ביקור. 

Jagalchi market- שוק הדייגים המקומי, יש את השוק בחוץ ויש מבנה סגור מאורגן של השוק. 

Busan Citizens Park- פארק ענק עם מדשאות, פסלים, שבילי הליכה ומלא זוגות ומשפחות צעירות עושות פיקניק. מקסים.

Gukje market- שוק ענק עם המון כניסות שונות כולל אוכל, בגדים, מזכרות ועוד מליון דברים

למען האמת רוב הזמן פתחנו גוגל מפות ופשוט שוטטנו ברחבי העיר. כל איזור והפתעות שהוא מציע...


 

יום שלישי, 25 באפריל 2023

דרום קוריאה, סוקצ'ו + Gangneung

סוקצ'ו

לסוקצ'ו התעוררנו אחרי שעתיים של שנת לילה. הממי הצליח קצת יותר אבל עדיין אנחנו בהישרדות הג'ט לג. מתי זה מפסיק להיות ג'ט לג ומתחיל רשמית להיות מוגדר כהפרעת שינה? כי נשמות אנחנו כבר 5 ימים כאן, הגוף מסרב לשעון קוריאה ומה ניסגר??

קיצר, קמנו, התארגנו ויצאנו לתחנה המרכזית לטובת האוטובוס לסוקצ'ו. ממי לקח את הכרטיסים והבחורה בקופה אמרה לו האוטובוס יוצא ב- 11:29. לא 11:30 אלא 11:29- או שהקוריאנים זרקנים למות בענייני הזמנים או שהם מפחידים בקטע גרמני. יש לומר שהממי חשד לגבי כל הקונצפט הזה עד שעלינו לאוטובוס, ושככה יהיה לי טוב, האוטובוס יצא ב-11:29. בחיי הרגיש לי קצת אי נוחות הדבר הזה, הם בכל זאת בקטע גרמני... אבל מצד שני זה נורא מסתדר עם כל הסוריאליסטיות מסביב אז שיחררתי.
 
האוטובוס זה ברמת הצפוי לנו בארץ אולי עוד 50 שנה. נכון המחלקה העסקית במטוס? אז ככה... אמרתי לממי להתפנק כי זה הכי קרוב לעסקי שנחווה בקרוב ובכלל חחחחח. מסך טאץ', כיסא אישי ענק עם אופציית שכיבה, מקום לרגליים, שולחן אוכל, קיצר... עם של גאונים!

בנסיעה הזאת השלמנו את שעות השינה ופה הבנתי, הגוף שלי לא מסרב לשעון קוריאה, הגוף שלי דורש פינוק שראוי לגוף שמשרת אותי נאמנה 40 שנה ולא מיטת ספוג  בגסטהאוס של בני 20.  

קיצר, הגענו לסוקצ'ו, התמקמנו במלון (כן-כן, הפנמנו מהר את לקח מיטת הספוג ;)), זכינו במקלחת-מקלחת ומיטה מהסרטים, ואופטימים עם שיר בלב יצאנו לחרוש את העיר. 

קודם כל העיר מקסימה, בגודל שלנו- משמע ניתן לטייל בה ברגל ולא לסיים עם שברי מאמץ. במרכז העיר יש את השוק העירוני, אז שוטטנו, חווינו, אכלנו, קנינו ועייפנו... עייפים אך מרוצים הלכנו למלון וישנו (לראשונה!) את הלילה המלא בקוריאה- מרגש אנשים, אנחנו 5 ימים על תקן זומבים. 

ביום למחרת החלטנו ללכת לטרק בשמורת סאורקסן, שזה הפארק הלאומי בין המומלצים ביותר בקוריאה. הבחור מהגסטהאוס הקודם כששמע שפנינו לכיוון השמורה, הסתכל על נעלי הספורט (המהממות יש לומר) של תומר, אמר לו שהוא חייב נעלי גבוהות לטרק כדי לשמור על הקרסול. ובכללי הכניס אותנו למוד טרקי מטורף!! הממי שקל אפילו לקנות נעלי הרים גבוהות כיאה למעמד. 

קיצר, בוקר, הלכנו למכולת לקנות לנו נישנושים ומים לטרק, בכל זאת, שלא ניתקע חלילה ונרעב, ונסענו לשמורה. 

הגענו לפארק מסודר להפליא, כל הפארק מרוצף, כל 5 מטר חנויות מזכרות ותחנות התרעננות. בחרנו את המסלול הכי ארוך והכי מאתגר, ככה אנחנו, חיים על הקצה- המסלול סהכ 3 שעות הלוך ושוב... כן כן... הכי קשוח שיש! (מסתבר שבעונה הנוכחית זמינים רק 3 מסלולים, רוב המסלולים סגורים).

אנחנו ממשיכים לצעוד בפארק שמרגיש יותר כמו פארק עירוני ולא שמורה. הכל סלול ורק אני דואגת לממי שלי כל המסלול ומוודאה שהקרסול בסדר, בכל זאת בא למסלול הפרוע הזה עם נעלי ספורט :))). 

מפה לשם, חייבת להודות שבאיזה שהוא שלב במסלול הקוריאנים עברו למוד זריקה, הפסיקו את הריצוף והשביל הפך לסתם שביל מצע... וככה, צעדנו לנו בטבע מטורף!! אבל בשבילים הכי מסודרים ומאורגנים אבר. מהבושות לא הוצאנו את האספקה ההישרדותית שהכנו בבוקר בתיק, אבל יש לומר שירתה אותנו נאמנה בשלושת הימים הבאים :))) 
מה אומר לכם, בסך הכל, החיים מאוד נוחים בקוריאה... 

אגב, בפארק עצמו פזורות פאגודות ופסל בודהה ענק, בשילוב עם ההרים הירוקים מסביב הסצנה נראית מטריף. 

תכלס הגענו לסוקצ'ו בשביל השמורה ואחרי יומיים של שיטוטים בעיר והליכת טיילת בשמורה יצאנו ליעד הבא Gangneung. 


Gangneung
העיר הזאת לא הייתה ממש בתיכנון, אממה... לחצות את קוריאה מהצפון לדרום לוקח 6 שעות במינימום, כבד קלות ולכן החלטנו לפצל את הנסיעה ולעצור ב-gangneung. 

יצאנו באוטובוס ב-9:48 בדיוק כיאה לקוריאנים והגענו למלון מעולה ועיר מהממת!

קודם כל המלון- נכנסנו לחדר במלון ובפינת החדר ניצב לו מקרר לבגדים. נכון, נשמע מוזר אבל וואלה יש מקרר לבגדים. הבחור של המלון הסביר לנו (בעזרת גוגל טרנסלייט) שזה מיועד לרענן וגם לייבש את הבגדים. האל יודע למה בגדים צריכים ריענון או ייבוש, אבל זה מה שהקוריאנים המציאו וזה מונח לנו בתוך החדר. פלנטה מהעתיד כבר אמרתי... 

ואז נכנסנו למקלחת... שתדעו, שעל האסלות שלהם יש מיליון כפתורים, כל כפתור עושה פעולה אחרת, ויש מיליון (!) כאלה... לא ארחיב בעניין הזה... בכל זאת פרופורציות- מדובר באסלה (!)... אבל יש מקומות בעולם של בול קליעה ויש מקומות שמנעימים את עצמם עם מוסיקה קלאסית. 


חרשנו את העיר במשך כמה שעות, שוק, מרכז העיר וסתם שיטוטים בין הסמטאות הצרות שבעיר, עד שהחלטנו לעצור להפסקת קפה. 

ראינו בית קפה חמוד והתיישבנו בתוכו. מסתבר שהתיישבנו בבית קפה לחתולים, כלומר כל הקונצפט הוא חתולים, כריות בצורת חתולים, תמונות חתולים, בובות חתולים, מוכרים מוצרים בצורת חתולים ויש מצב שהיו גם חתולים בקומות למעלה כי זה הסיפור. בסך הכל בית קפה לחתולים זה בנורמה פה... (יש גם בתי קפה לכלבים וגם בתי קפה לכבשים 🐑... כן... פתאום החתולים נשמע  סבבה אה? חחחחח) 

אמרתי לממי שקראתי על בתי הקפה האלה ויש מצב לפגוש חתול. הנשמה שלי עם לונה בבית יוצא מגדרו כדי ללטף אותה אז חתולים בבית קפה זה בכלל באקסטרים... 

קיצר, פתאום אנחנו שומעים רעש של חיכוך במשהו, מסתובבים סביב לראות על מה מדובר, מחפשים איזה חתול שמגרד פינה של משהו... כלום... היינו טיפהלה בסטרס קל מהסיטואציה, יש אנשים שעפים על זה, לא אנחנו...  בכלל הקונצפט של פינת ליטוף בבית קפה הוא פחות הכיוון שלנו, אז סיימנו את השייק בשלוש שלוקים והתאדנו מבית הקפה הייחודי הזה. בהחלט חוויה... מהקצרות שלנו אבל חוויה :)).

זהו חבריה... גנגהונג (או איך שמבטאים את זה) הייתה קצרה וברגוע ובעיקר הייתה טובה אלינו. אחרי הביקור הקצרצר פה תנועה ליעד הבא... 

המלצות: 
סוקצ'ו-
Jungank Market- שוק הדגים המקומי, בתוכו יש גם המון דוכני אוכל. 

השוק יושב על הרחוב המרכזי, פשוט לטייל לאורך הרחוב הארוך שמלא במסעדות, בתי קפה וחנויות. 

הפארק הלאומי סאורקסאן- שמורה מהממת לטיולים. 

Gangneung-
 Gangneung Jungang market- השוק המרכזי במרכז העיר, לטייל בתוך ומסביב לשוק. 
ליד הטיילת של השוק יש בית קפה לחתולים. 





דרום קוריאה, סיאול

יש לומר שלקח לי 3-4 ימים לצאת מהג'ט לג וההלם התרבותי המטורף שאליו נכנסתי. הייתי באי אילו מדינות אסיה אבל דרום קוריאה זו פלנטה אחרת לגמרייייי. שום דבר לא משתווה לה ואם פתאום עולה איזה ניחוח אסייתי מוכר הוא מתאדה לו תוך שנייה בתוך המון קוריאנים חמדמדים להפליא שכל אחד מהם חיי בתוך בועת טלפון משלו. ולא... הראש בתוך הנייד כמו שמוכר לכם בארץ לא מתקרב לצלילה לתוך הנייד חוצת הדורות בדרום קוריאה- החל מבני 7 עד בני 80 כולם כאחד שקועים בתוך הניידים שלהם והבועה הפרטית שלהם. 

את החוויה הקוריאנית שלנו התחלנו בסיאול- בירת הקוריאה הדרומות.  
ביום הראשון שלנו נחתנו בתוך שכונת צעירים, קיבלנו המלצה של גסטהאוס מבחור ישראלי חמוד, דיפדפנו בבוקינג, היה נראה מבטיח וצללנו לנו לתוך החוויה תוך כדי שסגרנו 4 ימים במקום. 

עם ההגעה לגסטהאוס הבנו שיש דברים שמתאימים לגיל העשרים ויש דברים שמתאימים לגיל ה-40. הובילה אותנו הבחורה הנחמדה מהקבלה למיליון מדרגות צרות... עלינו אחריה תוך כדי שבירת הפיקות בברכיים והגענו לדלת הכניסה. הקישה לנו קוד לדלת- ככה זה פה, הכל קודים אין מפתח... גאוני רק שטיפלה מרגיש פריצה לכספת :)) ואחרי שעברנו את הדלת הראשונה חכתה לנו עוד סריית מדרגות צרות וארוכות... אז עלינו עוד למעלה קרוב לה' עד שהגענו לדלת השנייה עם קוד נוסף... וזה היה החדר שלנו. 
לקח לנו קצת זמן להסדיר את הנשימה ולייצב את הרגליים מהעליות האלה, בכל זאת ברובליקת 40+ אנחנו... ואז התפנינו לחדר.
תראו... אני לא יודעת לגבי שאר המקומות/גסטהאוסים/מלונות בקוריאה... ויש מצב שעוד נופתע... אבל בזה ספציפית שהיינו בו, הבחורה אמרה לנו בהתלהבות שהחדר שלנו עם מקלחת צמודה (כי בדרך לקומת האל עברנו דרך מקלחות משותפות) וכשהלכנו בהתרגשות לראות את המקלחת... גילינו שה"מקלחת" יושבת על הכיור והאסלה, ובגדול כדי להתקלח כנראה יושבים על האסלה כי אין אופציה אחרת להתנייד במרחב הזה... פה התחילו הנגיעות הקלות של ההלם התרבותי... ובואו היינו בפאקינג הודו, עם גיגית כתומה ובול קליעה, צריך באמת להפתיע אותנו כדי להשאיר אותנו בהלם... אז זה היה הרגע. 

מי שראה את הסרט הקוריאני הפרזיטים שזכה באוסקר... אז הבית של החבר'ה מהמקלט... כזה... 

אבל נורא התרגשנו מזה שנחתנו בקוריאה וסיימנו את 12 שעות הטיסה, התאוששנו מהנפיחויות מהטיסה (כן... זה קורה בשלב מסויים) ומההלם של המקלחת ויצאנו לטייל ברחובות. מסתבר שהגסטהאוס שלנו היה במיקום מעולה, לא רחוק מהאוניברסיטה עם מלאאא סטודנטים, דוכנים ובכללי עם רחובות הומים צעירים. 
שוטטנו לנו בין כל החבר'ה הצעירים והיינו בהלם, מדי פעם הזכרנו לעצמנו לסגור את הפה מהשוק שהיינו בו. הכל "קיטש", "מתוק", "בובות רכות", מוזיקת פופ קוריאני ברקע ומליין חנויות של סלפי לצד חדרי מגידי עתידות בטארות. זה מבלי להזכיר שבערך כל זמרי קיי-פופ מוצגים על כל חלון ראווה, על כל קיר ועמוד תאורה בדרך. 

אז הממי שלי, הסתכל אלי מדי פעם במבט של "לאן הבאת אותי הפעם??", "מה לי ולבובות הרכות האלה והקיטש הדביק הזה??" ואז קלטנו מלא אנשים מצטופפים מסביב לראות הופעה חיה, התלהבנו, הופעת רחוב! מהמם! תומר נשמה פילס לו דרך כדי לראות מקרוב ואז טדדם לפנים!! בחור קוריאני רוקד פופ קוריאני סטייל ברייק דנס שנות ה80 לצד מוזיקה קוריאנית, מסביב קהל קוריאני מתלהב ומצלם וברקע רקדניות מלוות עם ריקוד ילדותי למוווווות. תומר חיים שלי, פתח ציר כאילו הוא בהפגנה וברח משם אלי-- תוך כדי שאני קולטת את כל האירוע מרחוק ושנינו התעלפנו מצחוק ולאיזה פלנטה הגענו.

ואז זה הכה בי- יפן! אנחנו ביפן קוריאנית, ובואו הן שכינות של חצי שעת טיסה סטייל קפריסין ולעזאזל כמה זה שונה כבר??? ואמרתי לו "ממי, פשששש... הכנה ליפן"... הממי הסתכל אלי ואחסוך לכם את המבט שקיבלתי חחחחחח

אחרי ששוטטנו ובהינו מסביב, הג'ט לג עשה את שלו וחתכנו חזרה לגסטהאוס עם מיליון המדרגות והמקלחת המפנקת כדי לישון. היינו בטוחים שנישן עכשיו 20 שעות ונתעורר כמו פנתרים בבוקר. ואז נרדמנו והתעוררנו כמו פנתרים רק ב-23:00 של אותו היום. כמעט בכינו כשראינו את השעה, אבל זה מה יש וככה זה בג'ט לג, התמסרנו ויצאנו לשוטט ברחובות. 

הרחובות הומים עם צעירים, מוסיקה ופאבים. הסתובבנו, בהינו ובגדול הרגשנו כמו סיירת הורים :)) באיזה שהוא שלב נכנסנו לאכול באחד המקומות ואחכ שוטטנו לנו בכיף עד 3 בבוקר. הילדים בחוץ היו בסדר אם אתם שואלים, חזרו הביתה בשלום ;)

ביום למחרת שמנו שעון מעורר, היינו מכוונים להתגבר על הג'ט לג ויצאנו לטייל ברחבי סיאול. 

התחלנו לטייל בשכונה עתיקה עם מבנים וגגות עתיקים, שכונה שהשתמרה ופשוט מהממת. תוך כדי ההליכה המהולה בעייפות של חוסר שינה אנחנו קולטים מלא אנשים מבוגרים וצעירים (תיירים כמונו) לבושים בבגדים מסורתיים של מלך ומלכה שמשכירים אותם בכניסה לשכונה... ובשפה העממית- יעני... פורים... מחופשים... יסלחו לי הקוריאנים והמתלבשים... באמת מחילה... יודעת שזו התרבות, מלא מכבדת... באמת... אבל נשמות... מה ניסגר?? באיזה שהוא שלב הממי קלט 3 בחורות כפרהההה(!) כולן מלכות עם כל האביזרים הנילווים, נעמד מולן וברצינות מלאה קד קידה לאות כבוד, ההן ניכנסו להלם ומרוב ההפתעה קדו לו חזרה... וככה ניפגשו העולמות בייראת כבוד יתרה... הן צחקו, אנחנו צחקנו ובגדול לקח לנו שעה להירגע מהמאורע ההומוריסטי שנוצר.


משם המשכנו לארמון המלך, גם שם מסתבר כוווולם מלכים ומלכות... מי שלובש את הלבוש המסורתי יכול להיכנס בחינם לארמון... הכניסה עולה 6 שקל והתחפושת לא בחינם כן? אז כלכלי זה לא... מה אגיד לכם, מלא מלכים ומלכות היו בארמון המרשים הזה, כולם בסלפים ותמונות. 

רק אני ותומר גמורים מעייפות, חצי תמונה בקושי צילמנו ובכל צעד מחפשים ספסל להתרפק עליו... בעיקרון ישבנו בכל הזדמנות וניקרנו, איפה הארמון ואיפה האגם המלכותי, אנחנו חצי ישנים מדדים בחצר המלוכה הזה... אחרי שהתאפסנו על עצמינו והתאמנו את עצמינו למציאות, ניפרדנו מעשרות המלכים והמלכות ונסענו לשוק האוכל לאכול...
 
האמת השוק היה פצצה, אכלנו כיסונים טריים שהכינו במקום ומשם דוח אזימוט לגסטהאוס לשנצ בהול!!! כדי לסדר את הג'ט לג...

מיותר לציין ששוב התעוררנו בערב... ושוב שוטטנו בלילה... ושוב לא סידרנו את השעות... בבוקר תומר ניסה להעיר אותי, מילמלתי "יקיצה טבעית", הממי לא היה צריך הסבר פעמיים והתעלף עד היקיצה הטבעית בצהריים ורק בסביבות 13:00 התעוררנו, התארגנו ויצאנו לטייל. וזה היה גאוני!
מסקנה- ככה מאפסים את הג'ט לג :))

יצאנו מלאי מרץ וכוחות להסתובב במרכז סיאול. קודם כל עיר מ ה מ מ ת!! ניו יורק אסיאתית. מלא ניגודיות ישן וחדש, ארמונות בין גורדי השחקים המודרנים, מקדשים בודהיסטים במרכז של משרדים מסחריים, איזורים שנראים בול כמו וייטנאם רק בקוריאנית לעומת האיזורים שנראים בול ארה"ב. אמאלה כמה מהמם.

והאוכל!! תקשיבו, הם מבשלים!!! הכל נקי, אסטטי, האוכל ביתי וטעמים לא דומים לשום דבר שאכלנו קודם. מצאנו איזו מסעדה שקיבלה אות מישלן, א מ א ל ה! 
קיצר היום השלישי היה אשששש עירני, טעים ומלא חוויות חיוביות! אפילו הקטשיות לא הזיזה לנו והקיי פופ לעולם לא נשמע משעשע כל כך.

בדרך חזרה לגסטהאוס עברנו במטרו, במטרו כאן יש מלא פרסומות ומסכים ענקיים. פתאום אנחנו קולטים, ליד השלטים של  זמרי פופ (כנראה) יש מלא פתקים שהדביקו להם המעריצים של אלה שבתמונה... עצרנו לראות מה זה ולנסות לקרוא ותוך כדי שאני ותומר מעכלים את התופעה, ניגשות 3 בחורות (גילאי ה20 פלוס פלוס), מוציאות טושים ופתקים ומוסיפות פתקים משלהן למה שכבר קיים... כן... זהו... בסך הכל נורמאלי פה...

  
ביום האחרון שלנו בסיאול נסענו לגנגאם... כמו בשיר המפורסם... היה גשום וקר אז הסתובבנו קצת באחד הקניונים הגדולים שם, באיזה שהוא שלב מיצינו ואחרי שופינג קליל יצאנו לשוטט ברחובות גנגאם עם טיפטופי הגשם ברקע. תוך כדי הלכנו לפארק ענק שבו קבורים המלכים מהמאה ה14 או אחת המאות באיזור... הבחור המבוגר בכניסה ככ התרגש שהגענו לבקר בקבר של המלך בגשם שרק בשביל זה היה שווה. הממי שאל- כפרה, מי בא לבקר קבר של מלך?? אשכרה באנו לראות קבר. אמרתי לו שבדיוק אותם אנשים שהולכים לבקר בקבר של בן גוריון, תיירים :)) תודו שהברקתי :)) מעבר לזה שזה לא באמת קבר כי הם עשו גבעות דשא גבוהות ועליהן גבעה נוספת שזה הקבר... ככה קברו במאה ה14... וטוב לנו כי תכלס זה יער עם שבילי הליכה ופאגודות קטנות שמראות שאי שם על הגבעה (שאי אפשר להתקרב ולראות) יש קבר (ראו תמונה בהמשך). 

אז הסתובבנו קצת ביער, ראינו את הגבעה של המלך והפאגודה שלו... ואז ראינו שלט שהקבר של המלכה עוד 800 מטר... וזהו, לא ראינו את המלכה, כי המלך סגר את הפינה, וזה אותו קונצפט רק בלי 800 מטר בגשם... ;)


משם המשכנו למסעדה אחרת שקיבלה אות משלן... אין דברים כאלה ואין על האוכל הקוריאני בעולם!!! אמרתי כבר נכון? (ההמלצות בהמשך). 


בסך הכל היום עבר ברגוע, קצת שופינג קצת קבר מלכותי קצת גנגאם עד שמצאנו את עצמינו במטרו שלהם בשעה 18:00. מסתבר שזו השעה שהקוריאנים כנראה מסיימים יום עבודה. בהמתנה לרכבת מלאאאא אנשים וכולם עומדים בתור מסודר אחד אחרי השני ואז נפתחות דלתות הרכבת וכולם נדחסים פנימה. כבר ציפיתי שיגיע הסדרן וידחוס אותנו פנימה (טו מאץ' סרטוני יפן) אז לא... לא קרה... אבל בתוך הרכבת מיליון איש, דממה, אף אחד לא מדבר רק אני ותומר לוחשים ומפרים את השקט... וכולם, כולל כוווולם בתוך הניידים. תופעה הזויה! לא היה לי נעים לצלם אותם מתוך כבוד לפרטיות שלהם אבל זה הזוי ברמות אחרות לגמרי. וככה דרום קוריאה השקועה כולה(!) בתוך הניידים הפתיעה אותנו פעם נוספת והשאירה אותנו פעורי פה... 

חייבת לומר איזו מילה וחצי על ההתרשמות הראשונית מהעם הקוריאני לצד כל אלו שכבר צויינו קודם... תקשיבו, הם חמודים ברמות קשות. רק פונים אליהם וחודרים את בועת הפרטיות שלהם, יוצאים מתוכה אנשים נוטפי חמידות ומלאי נתינה ואכפתיות. כל קוריאני/ת שפנינו אליו/ה לעזרה, התגייס/ה לעזור עם אפס אנגלית וניפופי הידיים, הם פשוט חמודים להפליא ממש כמו הבובות הרכות שלהם ;)) ככ עדינים ולא מזיקים שזה סוריאליסטי בדיוק כמו חווית התרבות שלהם. 

מחר עוברים ליעד הבא- סוקצ'ו... אנחנו עוד נחזור לסיאול בהמשך, בכל זאת יש עוד כמה איזורים שחייב ביקור, (ההמלצות על היתר בבלוג הבא.) 

בהזדמנות זו רוצה להודות לג'ט לג, כי הנה... ברוך השם 1 בלילה, אני עירנית כמו שד יושבת וכותבת את הבלוג הזה. ולא... היקיצה הטבעית לא עזרה... ;) גם הממי עירני פה, מנסה לספור כבשים...
ההמלצות יתקבלו בשמחה... 

יום עצמאות שמח! 🇮🇱

המלצות סיאול: 
1- Hanok Village- איזור של רחובות צרים עם בתים עתיקים, מסעדות, בתי קפה וחנויות. 

2- Insadong street- רחוב תיירותי עם חנויות, מסעדות ומרכזי קניות.  איזור מקסים להסתובב. 

3- Gwanghwamun Square- הכיכר המרכזית במרכז סיאול, איזור מקסים עם טיילת מהממת ו-2 פסלים של מלך ואדמירל. שווה ביותר.


4- מיונג דונג- רובע מסחרי עם דוכני אוכל, חנויות, קניונים, הומה אנשים. יש בו משהו שקצת הזכיר לנו את הקוואסן בתאילנד, אולי בגלל דוכני האוכל. מקום מהמם.

5- תעלת צ׳ונגצון- נחל זורם עם טיילת בצד במרכז העיר בין גורדי השחקים, ממש בועת טבע בתוך האורבניות של העיר. בקצה שלה יוצאים לכיכר המרכזית. 

6- ארמון צ'אנגדאוקגונג- אחד מארמונות המלך שפזורים ברחבי העיר. ארמון מהמם עם חצר ענקית וגנים. האמת היינו רק בחלק אבל הוא מהמם ושווה את הביקור. 

7. Bukchon Hanok Village- שכונת מגורים של בתים עתיקים עם גגות מסורתיים, מוקד תיירותי. השכונה קטנה עם רחובות צרים ומבנים מהממים. 

8. Gwangjang Market- השוק המקומי, יש בתוכו איזור של דוכני אוכל קוריאני ובצדדים מסעדות לאוכל טרי מהשוק. אכלנו בשוק בחנות הכיסונים שמכינים במקום, מומלץ ביותר.

9.  Hongdae Street- הרחוב המרכזי ליד הגסטהאוס שלנו בו, הומה, מלא בחנויות, מסעדות, דוכנים ומגלי עתידות ;)

10. Imun Seolnongtang- המסעדה שאכלנו בה, קיבלה אות מישלן. מאופיינת בהגשת מנת מרק שבושלה בבישול ארוך... פשוט מעולה! 

11- Starfield COEX Mall- קניון בגנגאם, בעיקר מעולה ליום גשום. בתוך הקניון יש אקווריום. מי שמחפש קניות אז פחות, היא יקרה- מחירים של הארץ +. 

12. Seolleung and Jeongneung- פארק של קברי המלכים. בתוכו 3 גבעות של קברים. תכלס, פארק מקסים, בועת יער בתוך העיר בשילוב היסטוריה. כניסה בתשלום סמלי של 1000 וון. 

13. Bongeunsa- מקדש בודהיסטי ענק עם temple stay, צמוד לקניון בגנגאם. מהמם, שווה ביקור.

14.  Hanilkwan Apgujeong- מסעדה שקיבלה אות מישלן, מגישה מנות קוריאניות מסורתיות עם צלוחיות של סלטים מוחמצים. מי שמעוניין מגישה גם מנות בשר בסגנון ברביקיו קוריאני. פשוט מסעדה מעולה!