כותסאי, גיאורגיה

לכותסאי תכננו לנסוע עם מרשרוטקה (מיניואן מקומי) בשעות הצהריים, אבל היינו כל כך מתוקתקים בבוקר, סיימנו את הרכבל ואת הארוחה מוקדם אז הרגשנו מאוד יעילים והלכנו על אופציית נהג פרטי- טקסי בשפה המקומית שייקח אותנו עד זוגדידי ומשם מרשרוטקה לכותסאי... נפלנו על איזה נהג, שכאשר ראיתי אותו הבטן צעקה אלי- "עזבי אותך מיעילות, קחו מרשרוטקה!" אך יצר הנוחות הכריע ויצאנו עם הבחור לדרך...

רבות עוד יסופר על הנסיעה ההזויה הזאת אך אתמקד בעיקרים... קודם כל עם העלייה לרכב חבורה של 4 גברים גיאורגים התחילו לדחוף את הרכב בירידה כדי שיניע, תוך כדי בעלי המסעדות בצדדים צועקים לעברינו- good car, good car כאילו עד עכשיו נסענו בכרכרות. זה השלב שהבטן צרחה- "לכי למרשרוטקה!"... אבל יצר הנוחות בשלו... 

יצאנו ממסטייה, בירידות ועיקולים לכיוון זוגדידי, נסיעה של 3 שעות... אחרי 10 דקות של נסיעה הנהג התחיל לנקר, מהלחץ, התחלנו לפטם אותו בפירות שקנינו לילדים ערב לפני רק שיזרום לו סוכר בדם וישמור על עירנות... אחרי ששבע הנשמה מהפירות, כמו תינוק... חזר לנקר... באיזה שהוא שלב עצר באחד העיקולים ליד קיוסק קטן, הודיע שיוצא להתרעננות והלך להעביר זמן איכות עם החבר'ה שבבוטקה, בזמן הזה רוקן בקבוק קולה לטובת הסוכר פלוס רבע שעה נוספים ויצאנו לדרך כשהוא מניע את הרכב ברוורס בירידה (איזור הררי, תהומות, נהר... בקטנה). נסע לו הבחור בערנות איזה רבע שעה, אבל לטבע חוקים משלו, אחרי כל עליית סוכר יש ירידת סוכר וחזרה לניקור אינטנסיבי, מדי פעם התעורר בעיקולים, נבהל, סובב את ההגה בחדות והעיקר מרגיע "אל תפחדו". אחרי כמה פעמים כאלו של כמעט תהום תומר איפס את הבחור במבט כריזמטי אחראי וסימן לו החלפה לנהיגה. ההוא בלי ויכוח עוצר את הרכב, מתחלף ו... מתעלף משינה מקדימה. מרגע זה חזרנו לנשום ברכב, זנחנו את "שמע ישראל" ושמרנו על שקט מופתי שלא להעיר את נהג הטקסי שלנו, רק שיישן עד שנגיע לזוגדידי.

הממי שלי נהג בזהירות מופתית וברוגע עד שהתעורר הנהג, סימן לעצור בצד על יד מים זורמים, טבל את הפנים בתוך המים והודיע- "זהו, לא אשן יותר, עכשיו אני בסדר". חזר להגה, הדליק מוסיקה גיאורגית עם נגיעות רוסיות ויאללה כל הדרך שר בנסיעה עד שהגענו... לבית שלו... באמצע הדרך נהג הטקסי שלנו עוצר את הרכב ליד איזה בית, מסמן שזה הבית שלו והוא הולך להחליף חולצה... זה הרגע שבו התעלפנו מצחוק, זה היה הזוי מדי בשביל להיות אמיתי הדבר הזה... 10 דקות נוספות חזר החתן עם חולצה נקייה, מבסוט, שר, נכנס לרכב... צוחק... ומבקש שנצלם את מספר הנייד שלו ולהמליץ לחברים... צחקנו מלא, הוא צחק עד שיישתבח שמו הגענו בשלום לזוגדידי... 

מזוגדידי לקחנו מרשרוטקה לכותסאי, שעתיים וחצי של נסיעה בוואן שבנוי ל12 ומכיל 30 ותוך כדי מאסף אנשים בכפרים שבדרך. האווירה בוואן קהילתית, צעירים קמים למבוגרים שעולים, עוזרים אחד לשני עם ילדים קטנים, אומנם דחוס ומלא אבל באותה המידה מלא באיכפתיות, ודאגה אחד לשני... חוויה מרגשת וייחדית... 

בכותסאי התמקמנו בבית מלון שקבענו מראש ויצאנו להכיר את העיר. בעיקרון זו העיר הגדולה השנייה בגדולה אחרי טביליסי אך פחות מתויירת, הרבה פחות וכל העיר נסגרת בשעה 19:00 בערב, מה שאומר שהגענו, הסתובבנו ונכנסנו בעיקר למכולות מקומיות ובתי מרקחת שזה הדבר היחיד שפתוח משעה זו. 

למחרת נסענו למערת פרומתאוס, מערת נטיפים ענקית. האמת מראה מהמם דיי כמו בכל מערת נטיפים רק גדול יותר ועוצמתי יותר... היינו אנחנו יחד עם 50 ישראלים... הרגיש לרגע בארץ רק עם מדריכה גיאורגית... :) הילדים התלהבו ב10 דקות הראשונות, גם אנחנו... אממה... אחרי 10 דקות נשארו עוד 50 כאלו באותה מערה עם אותם נטיפים ועם אותה מדריכה שאסור לעקוף אותה ולזרז את החוויה הזאת... אז הלכנו 50 דקות במערה, עם 2 ילדים משומעממים, בתור מסודר, איטי וחשוך, וזה הרגע שהבנו שפה מיצינו את עניין הנטיפים... לעולמים... :))

ביומיים שלנו בכותסאי ירד גשם כך שלא היה יותר מדי מה לעשות בעיר הרדומה הזאת... הלכנו לשוק המקומי שהיה ממש נחמד ואותנטי.רצינו ללכת לקניום אוקצה אך בשל הגשם היה סגור וכנסיות, בתי כנסת ורובע היהודי (שזה מה שעושים כאן לרוב) מעניין ככל שיהיו פחות העניין שלנו אז מיצינו את העיר בחצי השעה הראשונה בה... אז קיצרנו את השהות ויצאנו ליעד הבא... בורג'ומי...