למסטייה הגענו ב6 הבוקר אחרי 8 שעות נסיעה ברכבת לילה עד זוגדידי ומזוגדידי מרשרוטקה (מיניבוס מקומי) בנסיעה של 3 שעות עד למסטייה. הדרך למסטייה מקסימה, מלאה בהרים ונופים ירוקים, נהרות זורמים וכמה כפרים קטנטנים בדרך. סגרנו גסטהאוס בבוקינג מראש, לכן עם ההגעה התרסקנו מעייפות ולא היה עם מי לדבר עד שעות הצהריים.
אחרי השלמת שעות שינה, מקלחת מפנקת והטענת מצברים יצאנו לשוטט ברחבי מסטייה. כפר יפהפה עם אופי מקומי לצד הנגישות לתייר ברמת בתי קפה, חנויות ומסעדות. רוב הבתים בנויים מעץ בסגנון העתיק וברחבי הכפר מזדקפים להם מגדלי שמירה גבוהים העשויים מאבן מהמאה ה14. מסתבר שמגדלי השמירה האלו נבנו בחצר של כל משפחה למטרת ההגנה מפני נהקמות דם או איום אחר. למגדל במקור לא הייתה כניסה אלא טיפסו אליו בסולם ממש כמו בסיפורה של רפונזל וככה המשפחות לא ניפגעו מהפולש מבחוץ...
יש מצב שההשראה לאגדת הרפונזל הגיע מכאן ;))
ביום למחרת יצאנו לטיול לכפר אושגולי במרחק של שעתיים צפונית למסטייה ומשם טרק קליל של שעתיים וחצי לקרחון שחארה. לנסיעה יצאנו עם נהג הורס בשם וואחי שחולה על ישראלים עם אוצר מילים עשיר מהסעות של מוצ'לרים צעירים. חייבת לציין שהחברה לימדו אותו את יפי השפה העברית ולא בקטע ציני. לנסיעה הצטרפו איתנו זוג גרמנים צעירים, אכלתי להם את הראש כל הנסיעה, סוף סוף אפשר לדבר עם מישהו ועוד כזה שלא היה בישראל. לדעתי עוד באותו היום הם הזמינו כרטיסים לארץ כי שיווקתי את ים המלח כאילו יש לי מניות במקום. ;))
הנסיעה לאושגולי טיפהלה מלחיצה למי שמתרגש מכביש שטח צר, בצד אחד תהומות ובצד השני מפולות אבנים קלות ונחלים זורמים, מזל שהיו את הגרמנים וקדחתי להם במוח מרוב הלחץ, אז הייתי עסוקה בלברור מילים ופחות בהישרדות בין התהום וגלי חרדה.
אושגולי עצמו כפר מהמם, מרגש על גבול הלא הגיוני שדבר כזה השתמר עד היום. כפר קטן כולו בנוי מאבן מקומית עם מגדלי השמירה כמו במסטייה והדבר הכי אותנטי שפגשתי בחיי. מהמם מהמם מהמם!
משם נסענו עוד 7 קמ בדרך שטח הזויה עם מיני וואן (לא ג'יפ, כן?) ןיצאנו לטרק לכיוון קרחון שחארה. הדרך לקרחון בעמק יפהפה, הזכיר לנו קצת את ג'וטה, מליון פרחים במגוון צבעים, נהר זורם והמון אבני נחל... לקראת הקרחון הנוף מתחלף בעיקר לאבנים שההליכה בהם טיפהלה מאתגרת עד שמגיעים לקרחון עצמו... זה השלב שבו אפשר לשחרר את הפנטזיות של קרחון כחול של אנטרטיקה ואפשר גם לשחרר את השם הרומנטי "הקרחון"... מדובר בשכבת שלג עבה במיוחד שהצטברה בחריצים בין ההרים... השכבה קפאה... בצבע אפור ופחות לבן כחול סטייל קרחון... וואלה... פחות התרגשתי מהדבר הזה ושמחתי בעיקר על הדרך המהממת שעוברים כדי להגיע לפה... מעל הקרחון הזה מדי פעם משתחררות להן כמה אבנים ומתגלגלות למטה, לא הכי בטוח בעולם לכן מיצינו את הקרחון די מהר...
אחרי הקרחון חזרנו לאושגולי, הסתובבנו בין הבתים המיוחדים, אכלנו במסעדה מקומית שמנוהלת ע"י בני המשפחה שמילה אחת הם לא יודעים באנגלית. כל מה שראינו בתפריט רצו להביא לנו מהמטבח הביתי שנבין על מה מדובר... ברוווור שאכלנו חצ'אפורי, גבינה מקומית, יוגורט ואפילו צ'יפס בסגנון מקומי ביתי כפרי. הארוחה הייתה אחת הטעימות!
עם החזרה למסטייה לקחתי עם תומר פס של שעה מהילדים... חייב... התפנקו על קפה מהמם, הליכות ברחבי הכפר, פירות... קיצר, זמן איכות...
ביום למחרת תכננו לצאת מוקדם ממסטייה כי מתוכנן גשם ולא רצינו להתקע או לנסוע בהרים לכיוון כותסאי במזג אוויר גשום, אז פתחנו את הבוקר ברכבל סקי מקומי, נסיעת מסלול קצרה להתבונן על הנוף המסטייאי פעם מוספת לפני הפרידה ותפסנו מונית לזוגדידי ומשם לכותסאי...
העדכונים בהמשך...
אחרי השלמת שעות שינה, מקלחת מפנקת והטענת מצברים יצאנו לשוטט ברחבי מסטייה. כפר יפהפה עם אופי מקומי לצד הנגישות לתייר ברמת בתי קפה, חנויות ומסעדות. רוב הבתים בנויים מעץ בסגנון העתיק וברחבי הכפר מזדקפים להם מגדלי שמירה גבוהים העשויים מאבן מהמאה ה14. מסתבר שמגדלי השמירה האלו נבנו בחצר של כל משפחה למטרת ההגנה מפני נהקמות דם או איום אחר. למגדל במקור לא הייתה כניסה אלא טיפסו אליו בסולם ממש כמו בסיפורה של רפונזל וככה המשפחות לא ניפגעו מהפולש מבחוץ...
יש מצב שההשראה לאגדת הרפונזל הגיע מכאן ;))
ביום למחרת יצאנו לטיול לכפר אושגולי במרחק של שעתיים צפונית למסטייה ומשם טרק קליל של שעתיים וחצי לקרחון שחארה. לנסיעה יצאנו עם נהג הורס בשם וואחי שחולה על ישראלים עם אוצר מילים עשיר מהסעות של מוצ'לרים צעירים. חייבת לציין שהחברה לימדו אותו את יפי השפה העברית ולא בקטע ציני. לנסיעה הצטרפו איתנו זוג גרמנים צעירים, אכלתי להם את הראש כל הנסיעה, סוף סוף אפשר לדבר עם מישהו ועוד כזה שלא היה בישראל. לדעתי עוד באותו היום הם הזמינו כרטיסים לארץ כי שיווקתי את ים המלח כאילו יש לי מניות במקום. ;))
הנסיעה לאושגולי טיפהלה מלחיצה למי שמתרגש מכביש שטח צר, בצד אחד תהומות ובצד השני מפולות אבנים קלות ונחלים זורמים, מזל שהיו את הגרמנים וקדחתי להם במוח מרוב הלחץ, אז הייתי עסוקה בלברור מילים ופחות בהישרדות בין התהום וגלי חרדה.
אושגולי עצמו כפר מהמם, מרגש על גבול הלא הגיוני שדבר כזה השתמר עד היום. כפר קטן כולו בנוי מאבן מקומית עם מגדלי השמירה כמו במסטייה והדבר הכי אותנטי שפגשתי בחיי. מהמם מהמם מהמם!
משם נסענו עוד 7 קמ בדרך שטח הזויה עם מיני וואן (לא ג'יפ, כן?) ןיצאנו לטרק לכיוון קרחון שחארה. הדרך לקרחון בעמק יפהפה, הזכיר לנו קצת את ג'וטה, מליון פרחים במגוון צבעים, נהר זורם והמון אבני נחל... לקראת הקרחון הנוף מתחלף בעיקר לאבנים שההליכה בהם טיפהלה מאתגרת עד שמגיעים לקרחון עצמו... זה השלב שבו אפשר לשחרר את הפנטזיות של קרחון כחול של אנטרטיקה ואפשר גם לשחרר את השם הרומנטי "הקרחון"... מדובר בשכבת שלג עבה במיוחד שהצטברה בחריצים בין ההרים... השכבה קפאה... בצבע אפור ופחות לבן כחול סטייל קרחון... וואלה... פחות התרגשתי מהדבר הזה ושמחתי בעיקר על הדרך המהממת שעוברים כדי להגיע לפה... מעל הקרחון הזה מדי פעם משתחררות להן כמה אבנים ומתגלגלות למטה, לא הכי בטוח בעולם לכן מיצינו את הקרחון די מהר...
אחרי הקרחון חזרנו לאושגולי, הסתובבנו בין הבתים המיוחדים, אכלנו במסעדה מקומית שמנוהלת ע"י בני המשפחה שמילה אחת הם לא יודעים באנגלית. כל מה שראינו בתפריט רצו להביא לנו מהמטבח הביתי שנבין על מה מדובר... ברוווור שאכלנו חצ'אפורי, גבינה מקומית, יוגורט ואפילו צ'יפס בסגנון מקומי ביתי כפרי. הארוחה הייתה אחת הטעימות!
עם החזרה למסטייה לקחתי עם תומר פס של שעה מהילדים... חייב... התפנקו על קפה מהמם, הליכות ברחבי הכפר, פירות... קיצר, זמן איכות...
ביום למחרת תכננו לצאת מוקדם ממסטייה כי מתוכנן גשם ולא רצינו להתקע או לנסוע בהרים לכיוון כותסאי במזג אוויר גשום, אז פתחנו את הבוקר ברכבל סקי מקומי, נסיעת מסלול קצרה להתבונן על הנוף המסטייאי פעם מוספת לפני הפרידה ותפסנו מונית לזוגדידי ומשם לכותסאי...
העדכונים בהמשך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה