טביליסי 2, גיאורגיה

לנסיעה לטביליסי התעוררנו ב7 בבוקר כדי להספיק למרשרוטקה של 8 בבוקר שנמצאת 7 דקות הליכה מהגסטהאוס... האל יודע למה התעוררנו ב-7, כי כאשר יצאנו לכיוון תחנת המרשרוטקות ב7:30 לא הייתה נפש חיה בחוץ, הרחובות ריקים מאדם, ממכוניות ומכל מה שיודע לנוע. הגענו לתחנה והקופאי המבוגר היה בכזאת הפתעה והתרגשות שהופענו כל כך מוקדם שהחמוד הזה אילתר לנו 4 כרטיסים ממוחזרים אשר הודפסו לפני שבועיים... לא יודעת אם זה מההלם, הרוח האקולוגית או סתם הקופה עדיין סגורה וזה מה שיש לי להציע לכם... אבל, זה העלה אותנו למרשרוטקה וזה מה שחשוב. עלינו על מרשרוטקה וחיכינו וחיכינו... והנה ברוך השם ב8 היא התמלאה ויצאנו לדרך. הנסיעה ערכה כשעתיים בכביש סבבה וכיסאות עם גב זקוף שהרגשתי כל הדרך שאני בדריכות לקראת משהו...

אחרי נפילת הגסטהאוס בבורג'ומי למדנו את הלקח והזמנו מלון מפנק מפנק מפנק ברמת הבא לבכות מהאושר, שמנו תקציב של החיים על המלון הזה, טסנו למקלחת ואז גילינו שהזרם פה כמו הויי פיי... כשיש עומס האיכות יורדת... אז חיכינו לשעות המתות כדי להתקלח בזרם סבבה... אבל עזבו את המים... החדר מהמם! עם נוף מהמם! אז לא נורא, אחלה זרם שלא בשעות שיא :)) למען ההוגנות יש לציין שכעבור יומיים שידרגנו את החדרים ל4 ימים נוספים ושם הזרם אש גם בשעות השיא ;)

ביום הראשון בטביליסי החלטנו ללכת לעשות קצת קניות, קראנו על איזה קניון מומלץ ובילינו שם מהבוקר עד הערב עם רגליים שבורות, מדדים לכיוון המלון אבל עם ידיים מלאות וחיוך מרוח על הפנים.. :))

ובסך הכל בכל שש הימים האחרונים שלנו בטביליסי זה מה שעשינו... הקניון המזרחי... קניות... קניון טביליסי.... קניות.... קניון גלריה... קניות... שוק לילו... קניות... השדרה הראשית... קניות... מלא ריק, רדידות, חוסר משמעות, שופינג ותרפיה לנשמה... :))

באחד הימים אי שם בין הקניונים קפצנו עם הילדים לכמה שעות בפארק מים של טביליסי, היה הורס, מהמם, אירופאי בטירוף והילדים נעלמו לכמה שעות בין מגלשות המים, ברכת הגלים ועוד כל מיני אטרקציות המים שלא ממש ראיתי מכיסא החופים שלי שלא טרחתי להתרומם ממנו פרט לאיזה פעמיים לטבילה קצרה לטובת ההתקררות... קיצר, הפארק מהמם מהמם ואחלה דרך להעביר יום עם הילדודס...

ביום אחר... נסענו במרחק של שעתיים מטביליסי לכיוון מערב דרך מיליון עיקולים לאיזה קניון לראות מפל מקסים. חוץ מהנסיעה שהייתה לי טיפהלה קשוחה עם כל העיקולים והבחילות  ההליכה לקניון עצמו הייתה מהממת בתוך הטבע עד שמגיעים למפל מהמם, העברנו שם זמן ברוגע אנחנו ועוד איזה 10 תיירים שכולם מישראל :)) אפילו הנהג שלנו הצטרף אלינו ואמר שלא שמע על המקום... והבחור גיאורגי, כן? מזל שיש את המוצ'לרים הישראלים שחושפים אותנו ואת הגיאורגים לנפלאות הארץ הזאת ;))

זהו, גיאורגיה הייתה טובה אלינו, מהממת ביופיה עם אנשים מקסימים ונדיבים, עם חצ'אפורי למות ונופים עוצרי נשימה... תודה על החיבוק החם וחוויות מהממות!!

בורג'ומי, גיאורגיה

בבוקר הנסיעה לבורג'ומי מזג האוויר השתפר לכן החלטנו לנצל את כל הטוב הזה ורגע לפני הנסיעה לבורג'ומי עצמה לעבור בקניון אוקצה שנמצא כשעה נסיעה מכותסאי. עם ההגעה לאתר, המתבגרים שלנו נכנסו למוד מתבגר אופייני בטענה שהבטחנו קניון ולא טיול בטבע... ממי הסתכל אלי אני עליו וזה הרגע שבו קלטנו שהקניון שהם התכוונו שונה לגמרי משלנו... בושה לנו... אין לתאר...

ההליכה לקניון מהממת, עוברים בשביל של 3 קמ של אבנים משתלבות בתוך יער מדהים, פוגשים פרות, סוסים וחזירים בדרך והשביל המסודר הזה הופך את כל החוויה למיוחדת למינה... מן עמי ותמי שכזה... 

אחרי שמגיעים לאתר הקניון מתחילים לרדת מיליון מדרגות של גשר צר ומאובטח פלאים, את אותן מיליון המדרגות צריך לעלות לאחר מכן בחזרה... בסיום השביל מגיעים אל גשר הקניון. בחלק האובייקטיבי של החוויה בקניון- יש לומר שמדובר באתר מדהים מדהים מדהים, גשר צר מעץ וברזל, מסודר להפליא, תלוי מעל קניון כאשר ריצפת הגשר עשויה מרשת שאפשר להתבונן ישירות לתהום שמתחת... למי שאוהב את הדברים האלה זה פשוט מרתק בטירוף ושאפו לגיאורגים על הבטיחות, החוויה והמחשבה המהמהממת הזאת... באמת אתר מדהים וחובה לביקור! בחלק החווייתי האישי- פחד ה', רעד לי כל הגוף, לא הפסקתי לצעוק, לבכות כשנעתקת לי הנשימה ותוך כדי אני נפרדת מהעולם ולא מאמינה שכך אסיים את חיי, על גשר רשת התלוי מעל קניון בגיאורגיה... מזל שהגענו מוקדם לאתר ולא היה איש מסביב, כך שכל הבושות שעשיתי לעצמי יישארו לנצח בתהומות הקניון.

אחרי הקניון נסענו לבורג'ומי לגסטהאוס שקבענו מראש... הפעם, נפלנו קלות עם הגסטהאוס אבל לא משהו נורא אז שיחררנו, כולההה מקום להניח את הראש, להתקלח, לישון ובכלל להרגיש בבית אחרי יום רווי בהליכה... :) 

בורג'ומי עצמה היא עיירה מהממת, קטנה יחסית עם פארקים מהממים שבכולם מלא מתקני שעשועים של שנות ה80, קליעה למטרה, ניפוץ בלונים אפילו משחקי מכונות כאלה של פעם שזה מטורף שהם עוד קיימים. 

בבורג'ומי בילינו 3 ימים בהם טיילנו במבצרים מרשימים בעיירות שמסביב, חביב למדי. והיינו בגולת הכותרת של האיזור מערות ורדזיה- עיר מערות שנחצבה בתוך סלע ענקי בהר וחיו בה כ50 אלף תושבים לפני כמה מאות שנים... האמת... מדהים... רק המחשבה שאנשים חצבו עשרות בתים בתוך הסלע כולל כנסייה גדולה בתוכו וכל מיני מחילות סודיות ביניהם, מטורף! הילדים מאוד נהנו וגם אנחנו היינו בפליאה מהדבר הזה... לאחר מכן ביקרנו בברכה של מעיין חם, תומר והילד טבלו במי הברכה החמים שהוזרמו ישירות מתהומות האדמה, האמת... חוויה מהממת... 

אחרי הסיבובים התיירותיים באזור, פינינו יום שלם לרוגע בעיר, הסתובבות בשוק המקומי וקצת ללמוד את העיר דרך הרגליים, והאמת התאהבנו בה... מהממת ושונה באופייה מהערים האחרות שביקרנו בהן עד כה... יש לה ניחוחות של שנות ה-90 בכל הקשור למוסיקה, אופנה ושעושועי הפארקים. פה ושם ניתן לראות את שרידיו של הקומוניזם הסובייטי מלפני 30 שנה והכל ביחס פשוט מקסים. קיצר, הביקור בעיר מומלץ בחום! 

שבוע אחרון לפנינו, שבמהלכו נסתובב בטביליסי והסביבה... עדכונים בהמשך...

כותסאי, גיאורגיה

לכותסאי תכננו לנסוע עם מרשרוטקה (מיניואן מקומי) בשעות הצהריים, אבל היינו כל כך מתוקתקים בבוקר, סיימנו את הרכבל ואת הארוחה מוקדם אז הרגשנו מאוד יעילים והלכנו על אופציית נהג פרטי- טקסי בשפה המקומית שייקח אותנו עד זוגדידי ומשם מרשרוטקה לכותסאי... נפלנו על איזה נהג, שכאשר ראיתי אותו הבטן צעקה אלי- "עזבי אותך מיעילות, קחו מרשרוטקה!" אך יצר הנוחות הכריע ויצאנו עם הבחור לדרך...

רבות עוד יסופר על הנסיעה ההזויה הזאת אך אתמקד בעיקרים... קודם כל עם העלייה לרכב חבורה של 4 גברים גיאורגים התחילו לדחוף את הרכב בירידה כדי שיניע, תוך כדי בעלי המסעדות בצדדים צועקים לעברינו- good car, good car כאילו עד עכשיו נסענו בכרכרות. זה השלב שהבטן צרחה- "לכי למרשרוטקה!"... אבל יצר הנוחות בשלו... 

יצאנו ממסטייה, בירידות ועיקולים לכיוון זוגדידי, נסיעה של 3 שעות... אחרי 10 דקות של נסיעה הנהג התחיל לנקר, מהלחץ, התחלנו לפטם אותו בפירות שקנינו לילדים ערב לפני רק שיזרום לו סוכר בדם וישמור על עירנות... אחרי ששבע הנשמה מהפירות, כמו תינוק... חזר לנקר... באיזה שהוא שלב עצר באחד העיקולים ליד קיוסק קטן, הודיע שיוצא להתרעננות והלך להעביר זמן איכות עם החבר'ה שבבוטקה, בזמן הזה רוקן בקבוק קולה לטובת הסוכר פלוס רבע שעה נוספים ויצאנו לדרך כשהוא מניע את הרכב ברוורס בירידה (איזור הררי, תהומות, נהר... בקטנה). נסע לו הבחור בערנות איזה רבע שעה, אבל לטבע חוקים משלו, אחרי כל עליית סוכר יש ירידת סוכר וחזרה לניקור אינטנסיבי, מדי פעם התעורר בעיקולים, נבהל, סובב את ההגה בחדות והעיקר מרגיע "אל תפחדו". אחרי כמה פעמים כאלו של כמעט תהום תומר איפס את הבחור במבט כריזמטי אחראי וסימן לו החלפה לנהיגה. ההוא בלי ויכוח עוצר את הרכב, מתחלף ו... מתעלף משינה מקדימה. מרגע זה חזרנו לנשום ברכב, זנחנו את "שמע ישראל" ושמרנו על שקט מופתי שלא להעיר את נהג הטקסי שלנו, רק שיישן עד שנגיע לזוגדידי.

הממי שלי נהג בזהירות מופתית וברוגע עד שהתעורר הנהג, סימן לעצור בצד על יד מים זורמים, טבל את הפנים בתוך המים והודיע- "זהו, לא אשן יותר, עכשיו אני בסדר". חזר להגה, הדליק מוסיקה גיאורגית עם נגיעות רוסיות ויאללה כל הדרך שר בנסיעה עד שהגענו... לבית שלו... באמצע הדרך נהג הטקסי שלנו עוצר את הרכב ליד איזה בית, מסמן שזה הבית שלו והוא הולך להחליף חולצה... זה הרגע שבו התעלפנו מצחוק, זה היה הזוי מדי בשביל להיות אמיתי הדבר הזה... 10 דקות נוספות חזר החתן עם חולצה נקייה, מבסוט, שר, נכנס לרכב... צוחק... ומבקש שנצלם את מספר הנייד שלו ולהמליץ לחברים... צחקנו מלא, הוא צחק עד שיישתבח שמו הגענו בשלום לזוגדידי... 

מזוגדידי לקחנו מרשרוטקה לכותסאי, שעתיים וחצי של נסיעה בוואן שבנוי ל12 ומכיל 30 ותוך כדי מאסף אנשים בכפרים שבדרך. האווירה בוואן קהילתית, צעירים קמים למבוגרים שעולים, עוזרים אחד לשני עם ילדים קטנים, אומנם דחוס ומלא אבל באותה המידה מלא באיכפתיות, ודאגה אחד לשני... חוויה מרגשת וייחדית... 

בכותסאי התמקמנו בבית מלון שקבענו מראש ויצאנו להכיר את העיר. בעיקרון זו העיר הגדולה השנייה בגדולה אחרי טביליסי אך פחות מתויירת, הרבה פחות וכל העיר נסגרת בשעה 19:00 בערב, מה שאומר שהגענו, הסתובבנו ונכנסנו בעיקר למכולות מקומיות ובתי מרקחת שזה הדבר היחיד שפתוח משעה זו. 

למחרת נסענו למערת פרומתאוס, מערת נטיפים ענקית. האמת מראה מהמם דיי כמו בכל מערת נטיפים רק גדול יותר ועוצמתי יותר... היינו אנחנו יחד עם 50 ישראלים... הרגיש לרגע בארץ רק עם מדריכה גיאורגית... :) הילדים התלהבו ב10 דקות הראשונות, גם אנחנו... אממה... אחרי 10 דקות נשארו עוד 50 כאלו באותה מערה עם אותם נטיפים ועם אותה מדריכה שאסור לעקוף אותה ולזרז את החוויה הזאת... אז הלכנו 50 דקות במערה, עם 2 ילדים משומעממים, בתור מסודר, איטי וחשוך, וזה הרגע שהבנו שפה מיצינו את עניין הנטיפים... לעולמים... :))

ביומיים שלנו בכותסאי ירד גשם כך שלא היה יותר מדי מה לעשות בעיר הרדומה הזאת... הלכנו לשוק המקומי שהיה ממש נחמד ואותנטי.רצינו ללכת לקניום אוקצה אך בשל הגשם היה סגור וכנסיות, בתי כנסת ורובע היהודי (שזה מה שעושים כאן לרוב) מעניין ככל שיהיו פחות העניין שלנו אז מיצינו את העיר בחצי השעה הראשונה בה... אז קיצרנו את השהות ויצאנו ליעד הבא... בורג'ומי... 

מסטיה, גיאורגיה

למסטייה הגענו ב6 הבוקר אחרי 8 שעות נסיעה ברכבת לילה עד זוגדידי ומזוגדידי מרשרוטקה (מיניבוס מקומי) בנסיעה של 3 שעות עד למסטייה. הדרך למסטייה מקסימה, מלאה בהרים ונופים ירוקים, נהרות זורמים וכמה כפרים קטנטנים בדרך. סגרנו גסטהאוס בבוקינג מראש, לכן עם ההגעה התרסקנו מעייפות ולא היה עם מי לדבר עד שעות הצהריים.

אחרי השלמת שעות שינה, מקלחת מפנקת והטענת מצברים יצאנו לשוטט ברחבי מסטייה. כפר יפהפה עם אופי מקומי לצד הנגישות לתייר ברמת בתי קפה, חנויות ומסעדות. רוב הבתים בנויים מעץ בסגנון העתיק וברחבי הכפר מזדקפים להם מגדלי שמירה גבוהים העשויים מאבן מהמאה ה14. מסתבר שמגדלי השמירה האלו נבנו בחצר של כל משפחה למטרת ההגנה מפני נהקמות דם או איום אחר. למגדל במקור לא הייתה כניסה אלא טיפסו אליו בסולם ממש כמו בסיפורה של רפונזל וככה המשפחות לא ניפגעו מהפולש מבחוץ...
יש מצב שההשראה לאגדת הרפונזל הגיע מכאן ;))

ביום למחרת יצאנו לטיול לכפר אושגולי במרחק של שעתיים צפונית למסטייה ומשם טרק קליל של שעתיים וחצי לקרחון שחארה. לנסיעה יצאנו עם נהג הורס בשם וואחי שחולה על ישראלים עם אוצר מילים עשיר מהסעות של מוצ'לרים צעירים. חייבת לציין שהחברה לימדו אותו את יפי השפה העברית ולא בקטע ציני. לנסיעה הצטרפו איתנו זוג גרמנים צעירים, אכלתי להם את הראש כל הנסיעה, סוף סוף אפשר לדבר עם מישהו ועוד כזה שלא היה בישראל. לדעתי עוד באותו היום הם הזמינו כרטיסים לארץ כי שיווקתי את ים המלח כאילו יש לי מניות במקום. ;))
הנסיעה לאושגולי טיפהלה מלחיצה למי שמתרגש מכביש שטח צר, בצד אחד תהומות ובצד השני מפולות אבנים קלות ונחלים זורמים, מזל שהיו את הגרמנים וקדחתי להם במוח מרוב הלחץ, אז הייתי עסוקה בלברור מילים ופחות בהישרדות בין התהום וגלי חרדה.

אושגולי עצמו כפר מהמם, מרגש על גבול הלא הגיוני שדבר כזה השתמר עד היום. כפר קטן כולו בנוי מאבן מקומית עם מגדלי השמירה כמו במסטייה והדבר הכי אותנטי שפגשתי בחיי. מהמם מהמם מהמם!
משם נסענו עוד 7 קמ בדרך שטח הזויה עם מיני וואן (לא ג'יפ, כן?) ןיצאנו לטרק לכיוון קרחון שחארה. הדרך לקרחון בעמק יפהפה, הזכיר לנו קצת את ג'וטה, מליון פרחים במגוון צבעים, נהר זורם והמון אבני נחל... לקראת הקרחון הנוף מתחלף בעיקר לאבנים שההליכה בהם טיפהלה מאתגרת עד שמגיעים לקרחון עצמו... זה השלב שבו אפשר לשחרר את הפנטזיות של קרחון כחול של אנטרטיקה ואפשר גם לשחרר את השם הרומנטי "הקרחון"... מדובר בשכבת שלג עבה במיוחד שהצטברה בחריצים בין ההרים... השכבה קפאה... בצבע אפור ופחות לבן כחול סטייל קרחון... וואלה... פחות התרגשתי מהדבר הזה ושמחתי בעיקר על הדרך המהממת שעוברים כדי להגיע לפה... מעל הקרחון הזה מדי פעם משתחררות להן כמה אבנים ומתגלגלות למטה, לא הכי בטוח בעולם לכן מיצינו את הקרחון די מהר...

אחרי הקרחון חזרנו לאושגולי, הסתובבנו בין הבתים המיוחדים, אכלנו במסעדה מקומית שמנוהלת ע"י בני המשפחה שמילה אחת הם לא יודעים באנגלית. כל מה שראינו בתפריט רצו להביא לנו מהמטבח הביתי שנבין על מה מדובר... ברוווור שאכלנו חצ'אפורי, גבינה מקומית, יוגורט ואפילו צ'יפס בסגנון מקומי ביתי כפרי. הארוחה הייתה אחת הטעימות!

עם החזרה למסטייה לקחתי עם תומר פס של שעה מהילדים... חייב... התפנקו על קפה מהמם, הליכות ברחבי הכפר, פירות... קיצר, זמן איכות...

ביום למחרת תכננו לצאת מוקדם ממסטייה כי מתוכנן גשם ולא רצינו להתקע או לנסוע בהרים לכיוון כותסאי במזג אוויר גשום, אז פתחנו את הבוקר ברכבל סקי מקומי, נסיעת מסלול קצרה להתבונן על הנוף המסטייאי פעם מוספת לפני הפרידה ותפסנו מונית לזוגדידי ומשם לכותסאי...

העדכונים בהמשך...

טביליסי + קזבגי, גיאורגיה

הרבה זמן חלף מאז הבלוג האחרון, אבל הנה, ברוך השם לילד אותותו 13, סיבה נהדרת לברוח לאיזה 3 שבועות למקומות חדשים ונידחים וככה בדיוק מצאנו את עצמינו בגיאורגיה...

הנחיתה התחילה בטביליסי, במלון בוטיק מקסים בין רחובותיה הקסומים והמפותלים של טביליסי העתיקה... התאהבנו בעיר כבר עם השיטוטים הראשונים שלנו בין רחובותיה הצרים ואת היומיים הבאים העברנו בה כאחרוני התיירים המתלהבים... רכבל, שווקים, קניונים, מסעדות והחיים המפנקים רגע לפני המוצ'לריות הצפוייה... גם המתבגרים שלנו (16,13) עפו על טביליסי ובעיקר היו מרוצים מכל סממן מודרני שסותר ומנפץ את כל חווית המזרח שזכרו... ואנחנו כהורים מפרגנים, זרמנו עם החנויות, המותגים, פירגנו בקניות ובעיקר פחדנו מוות לספר שפה זה ניגמר וכי יש מלאא טרקים וגסטהאוסים בהמשך.... חחחח...  לפחות הפעם הרוח המתבגרת המרדנית הייתה עיקשת ועקבית, אז שיחררנו את המוצ'ילות ויצאנו לטיול עם טרולי אישי לכל אחד... שזה יש לומר מבריק על גבול הגאוני!

אחרי יומיים בטביליסי, חיפשנו דרך לעלות לקזבגי, העולם שלח לנו נהג מקומי מהמם שהכרנו בדרך אגב באפליקציית מוניות ושם סגרנו את הפינה הקזבגית והנסיעה אליה. בדרך לקזבגי הנופים משגעים, אני והממי שלי התעופפנו מההתרגשות על כל היופי הזה מסביב ועם כל ה-"איזה מרגש"... "איזו זכות"... "ואיזה כיף שהילדים רואים את כל הנופים המהממים האלה "... אממה... איפה הנופים ואיפה המתבגרים שלנו... הילדים נרדמו בק"מ הראשון של היציאה בטביליסי, כל אחד עם האוזניות והמוסיקה משלו/ה התאדו להם פנימית מהמרחב שמעבר ל"אני, עצמי ואנוכי"... פחות נופים... פחות... לפחות צילמנו ויש תיעוד ;)) 

קזבגי עצמה היא עיירונת מכוונת תיירות. שוטטנו, הסתובבנו בחיפושים אחר ניחוח גיאורגי כפרי הררי, אך לא נתקלנו בדבר פרט לשורה ארוכה של נהגי מוניות, מסעדות ורחובות של גסטהאוסים (לתיירים)... היופי בכל הדבר הזה הוא שהמקום עצמו יושב בנוף מהפנט עם הרים עוצמתיים ולרגע נזרקנו לנופי הדרמסאללה בהודו... עשה געגוע...:) יש ביניהם מן המשותף- הרים מרהיבים ולחם מקומי- שם צ'פאטי ופה חצ'אפורי... אחחח אם כבר חצ'אפורי... שה' יעזור לנו... כמה חצ'אפורני דחסנו לתוך הגוף שלנו... נהייתה לנו צורה של חצ'פורי... בצק שעטוף בגבינה שעטוף בבצק... אמא'לה!!

במשך השהות שלנו במקום התארחנו בגסטהאוס מקסים עם ארוחת בוקר וערב גיאורגית ביתית מהטעימות שאכלנו פה... הזוג שמנהל את הגסטהאוס (שחקן רגבי מפורסם ושחקנית קולנוע... כן...) מגיעים פעמיים בשנה לאזור מטביליסי בתקופת התיירות, מלאים בטוב ונתינה, אז העברנו יופי של זמן איכות במקום... חוץ מנפלאות הגסטהאוס טיילנו באזור... עשינו טרק בעמק סנו-ג'וטה, טרק מהמם מהמם! הילדים נהנו בטירוף ולא הפסיקו לצלם סלפי עם כל עץ ושיח בדרך...  לצד הטרק, היופי, הנופים והתמונות הפוטגניות מוסיפים קורט של קריזת מתבגרים מתפרצת לטובת האווירה החיה והבועטת בנוף הפראי :)) 

חוץ מעמק סנו-ג'וטה, הלכנו גם לכנסיית השילוש הקדוש רק בשביל שאקבל התקפי חרדה מהתצפית במקום הזה. מסתבר שגיאורגים לא שמעו כל כך על הדבר הזה שנקרא מעקה בטיחות, או סתם קומץ של אבנים להגדרת גבולות גזרה... התצפית מפסגת ההר היא חשופה לחלוטין בסגנון המצוקי, מה שאומר שאקסטרים הסלפי של המבקרים שם הגיע לרמות אחרות לגמרי... האנשים שם ניתלו עם זרת מהצוק ועם היד השנייה סימנו וי לתמונה המושלמת... מהלחץ שלי, הילדים התחבקו עם הכנסייה ועשו סלפי כשהנוף המרהיב אי שם ברקע של 10 מטר מהם... אני חושבת שעל ההר הזה הורדתי את כל עשרות החצ'אפורי שדחסתי ב4 ימים בגיאורגיה... 

טיילנו גם במפל גוולטי עם נופים מדהימים, עליות, טרקון וגשם קל שפקד אותנו והמשיך עד סוף היום. בסך הכל קזבגי הייתה מהממת, הנופים שלה מהממים והטרקים באיזור ברמת החובה!

מקזבגי חזרנו ליום כיף בטביליסי כדי להמשיך לאחר מכן ברכבת לילה לזוגדידי ומשם למסטיה... הנסיעה מקזבגי הייתה טיפלה טראומטית... נפלנו על נהג שמטיס רכב מגובה של 2400 קזבגי לגובה של 700 טביליסי... מהמהירות שהגענו לטביליסי וירדנו בטיסה בגובה, קיבלנו מיגרנות וסחרחורות אבל היות והנהג היה איש חביב... מחלתי... כמעט הקאתי את נשמתי בנסיעה הזאת... אבל מחלתי... בכל זאת עשינו את הנסיעה בחצי מהזמן שלקח לנו ההלוך כמה ימים קודם לכן...

בטביליסי הסתובבנו בשוק המקומי (צמוד לתחנת הרכבת)... ממש התרגשתי מהטיול בשוק... זה הזכיר לי את המזרח, הרגשנו את האותנטיות והיופי המקומי וזה משהו שהיה ממש חסר לי בטיול עד כה... אז אני דיי הייתי בעננים... אבל במשוואה שבה יש 2 מתבגרים שפחות מתחשק להם אותנטיות, שווקים, ריחות וכל המתלווה לזה... אז גילינו רגישות הורית וקיצרנו את טיולי השווקים לטובת פארק השעשועים של טביליסי... העברנו את רוב היום בפארק השעשועים הזה... אני כמתלהבת ידוע של רכבות הרים, אקסטרימים וקרוסלות, נהנתי מכל רגע ורגע ורגע וממש ספרתי את השניות שיסתיים הסיוט הזה... אבל החבר'ה נהננו... כולל הממי... אז הקרבתי את נשמתי לפארק השעשועים החביב הזה וביליתי בלטחון קילומטראז' ברחבי הפארק בין המתקנים ולהיות על תקן שומרת התיקים המשפחתית... :))  

אחרי בילויי בפארק המטריפים, קפה ופינוקי הקניון... יצאנו לכיוון רכבת לילה לזוגדידי... החלק המפתיע בעניין הוא שהילדים התלהבו בטירוף מהקרון והתא... הילד חלץ נעליים והסתובב כמו הודי מקומי במסדרון הקרון... הודי ולא גיאורגי כי גיאורגים הם עם מכובד, מסתובבים עם נעליים וחליפות והקיבוצניק הזה טוב שלא הלך להתקלח בין הקרונות, היה מבסוווט, הילדה מבסוטה גם כן... והנה... משהו טוב יצא מהרכבות ההודיות... הילדים מכושלים ועוד נהנים מזה... :)) היעד הבא מסטייה וטרקים מסביב... נשתמע...