בחיי שלא בניתי להשקיע בכתיבת בלוג לחג הזה... תכננתי לסיים את החוויה הקצרצרה הזו בכמה שורות בפוסט שגרתי ולהתקדם הלאה... אז תכננתי, אבל... אז חווינו את החג, התמלאתי אמוציות וריגושים וזהו... משם זה היסטוריה... והנה נולד לו בלוג פינתי קטנטן שלא קשור לתלאות, המלצות ומסלולי המסע אלא כל כולו מוקדש לחג האלוהי הזה!
אז... למתחילים שבינינו, עשיתי קצת שיעורי בית לכבודינו... קבלו את האינפורמציה הבסיסית... חג לואי קרטונג זה חג תאילנדי, שנחגג כל שנה באיזור נובמבר (זה קשור ללוח השנה הירחי... אז בליל ירח מלא)... החג (בגדול) נחגג כחג הודייה על תקופת הגשמים (שנגמרה), במסגרת החג והטקסיות משיטים סירות עלים מקושטות על פני הנהר ומפריחים למפיונים לשמיים... מסתבר שבאיזה שהוא שלב במרוצת השנים החליטו בצ'אנג מאי לעשות מ-עניין הלמפיונים אירוע חגיגי ותיירותי במיוחד כדי לעודד תיירות לעיר... ואכן צ'אנג מאי ידועה כמלכת חג הלמפיונים (וגם סוקותיי... למתעניינים)...
עד כאן מידע בסיסי אינפורמטיבי... אפשר לעבור לרובד מעניין יותר- הרגשי החוויתי...
שנים! שנים חלמתי להיות בחג הזה! התמונות במדיה עם מיליון למפיונים כתומים מתעופפים להם בשמי לילה לצד נזירים בודהיסטים ריסקו את ליבי... כל שנה זה קופץ לי בפייסבוק וכל שנה אני מדמיינת את המראות האלו ואותי שם ביניהם עומדת בפליאה ומתרגשתתת!! אז הנה חמודים, רצה הגורל, העולם וכל כוחות היקום... (וגם לו"ז מתוכנן היטב בטיולינו התאילנדי) וממש כמה ימים לפני פקיעת הויזה ועזיבתינו את המדינה המדהימה הזו... הופה! החג פה ועכשיו- ואנחנו גם!!
אוייי כמה ציפיתי, כמה דמיינתי, כמה התרגשתי... הכנתי את הילדים למאורע המרגש--- "מיליון למפיונים מתעופפים בבת אחת! קסם!" אחרי שהעלתי את רמות האמוציות המשפחתיות -מרוגשים, נרגשים ומתלהבים יצאנו לעיר...
אבל קודם כל עושים סקר ובירור... בכל פינה ואצל כל מקומי מזדמן בדרך בדקנו איפה החלק הכי שווה בעיר, איפה הכי הרבה למפיונים, ואיפה כל הסצנה עם הנזירים ושמי השמיים הכתומים... איפה? איפה בדיוק? ומתי? מסתבר... שהיות ומדובר בחג תיירותי (לא פחות מחג מקומי), עניין הפרחת הלמפיונים מתחלק ל-2 איזורים... נקרא לזה איזור עממי ואיזור תיירותי...
האיזור התיירותי, הוא איזור מתוחם- סגור, אי שם על יד האוניברסיטה ועלות כרטיס הכניסה לאירוע עולה 100-300$.... כן... דולר... קראתם נכון... את הכרטיס לאיזור הזה מזמינים מראש (לפחות כחצי שנה מראש) וזה אירוע סגור... כל הנזירים, מליון הלמפיונים בבת אחת, כל האירגון המטוקטק או בקיצור התמונות של הגוגל... אז זה שם...
האיזור העממי, זה איזור לכל התיירים שלא קנו כרטיס מראש לאירוע התיירותי, וכדאי שגם להם יהיה שמח, אז יש הפרחת למפיונים אישית חופשית... איש איש לעצמו אבל באיזורים מוגדרים בעיר (בעיקר סביב הגשרים המרכזיים של הנהר)...
אנחנו לא קטנוניים, אנחנו לא מתפנקים, ואנחנו תיירים עממיים... וכיאה למעמד הלכנו לאירוע העממי... כי אומנם ציפינו חיכינו והתרגשנו, אבל לא היינו באובססיה קשה כדי לקנות כרטיסי כניסה במאות דולרים כחצי שנה מראש...
חזרה לשלב הצעידה בעיר... צעדנו לכיוון אחד הגשרים המרכזיים כי לשם כולם נהרו ושם כל האקשן... מסתבר חמודים, שעוד מיליון וחצי תיירים נוספים ציפו- חיכו- התרגשו (כמונו) לקראת הלמפיונים, וכוווולם הגיעו לאירוע העממי... אין לי מושג מי הלך ל"תיירותי" כי כל התיירים היו על הגשר... על הצפיפות, העומס, הדחק, החום והזיעה רבות עוד יסופר... אבל כשמרימים את הראש למעלה ומתחילים לראות את הלמפיונים הקסומים האלו מתרוממים להם מכוח חום האש... זהו... חם, לח או עמוס- לא חשוב! אני שם עם הלמפיונים המהממים האלו גבוה גבוה בין הירח המלא לבין הכוכבים :)
איזה קסם של דבר...
אז נכון... אומנם זה לא מאורגן כמו בתמונות של גוגל...
ו...נכון... אין נזירים בודהיסטים בכתום שמפריחים את הלמפיונים...
ו... נכון... אין מיליון למפיונים שמתעופפים להם בבת אחת ובתיזמון מושלם שמיימה... (מצורפת תמונת גוגל להמחשה)
ו... נכון... אין מצב, שום מצב שבעולם לצלם תמונה אחת(!) נורמאלית ומלאת קסם כמו אלו שבמדיה. אין מצב! מיליון תמונות צילמתי וכולן נראות כאילו צילמתי יתושים לאור המנורה ולא למפיונים לאור הירח... אפקט הירח המלא פלוס מנורות רחוב פלוס חושך פלוס אש הלמפיונים--- לא עובד יחד! לא הולך... בטח איזה סטודנט בוסרי לצילום שנה א' היה עולה על אפקט בסיסי לניטרול העניין, אבל... יאלה... שיחררתי... עוד תמונה, פחות תמונה... לא נהיה קטנוניים... :)
ו... צפווווף-עמוווס בטירוף וכבר אמרתי... אז... לא כמו בגוגל...
עד כאן נפלאות תמונות הגוגל...
וכעת נעבור למציאות...
המציאות חמודים, פחות פוטוגנית כמו בגוגל אבל לה יש את הרובד האנושי ובתכלס זה הכי חשוב :)
אז בערב המציאותי שלנו אלפי אנשים נרגשים כתבו משאלות על הלמפיונים שלהם (בכל מגוון השפות של הגלובוס) ובכל הפרחה החזיקו אצבעות (ותפילה בלב) שהלמפיון המשאלה יתרומם בשלום בלי לתהיתקע באיזה עץ סורר... כולם היו מרוגשים, צהלו יחד ומחאו כפיים לכיוון כל אחד מהלמפיונים שעלה בשלום ונעלם בחשיכה... אנשים עזרו אחד לשני עם החזקת- הדלקת- ושיחרור הלמפיונים הענקיים (שהיו אגב עשויים מנייר אורז לבן ועדינים בטירוף)... שבת אחים גם יחד... בינלאומי אמיתי והכי מרגש שיש...
גם אנחנו הפרחנו למפיון אחד משלנו עם זוג סינים מקסים שנרתם לעזור... ואחרי התרגשויות והמתנה למומנטום המתאים לשחרר אותו לדרכו- החמוד שלנו עלה לו ברוגע ושלווה עם כל הקסם השמיימי שלו מעלה מעלה ונעלם בתוך החשיכה... וכן, גם אנחנו ביקשנו משאלות לב במעמד המרגש והמיוחד הזה, הילדים היו מלאי פליאה וכמונו בדיוק החזיקו אצבעות ללמפיון הגיבור שלנו שלא איכזב :) ובינינו חמודים, מה צריך יותר מזה? חוויה יש ומהחזקות ביותר, אפילו עם קרטוב של אינטימיות בתוך ההמוניות מסביב, קסם יש... זיכרון מתוק נשאר... זהו... לא ביקשנו יותר... אנחנו עממיים :))...
וככה... סגרנו את הערב הלואי קרטונגי שלנו... בליווי אורם המהבהבה של אלפי- מיליוני הלמפיונים שליוו אותנו (ואת כל אנשי צ'יאנג מאי) במעוף שלהם במהלך כל הערב (במשך שעות), כל כמה זמן עלו עוד ועוד למפיונים חדשים למעלה וככה זה נמשך אל תוך הלילה עד שהם נעלמו להם בחשיכת השמיים...
אז... אם ירצה הגורל, העולם והתכנון מדוקדק שלכם, תתכווננו, תחוו את החג ותחוו את החוויה... בלי ציפיות, בלי דמיונות, להגיע ככה... על ריק... רק אתם ולב פתוח... וככל שהוא פתוח יותר ככה תשאבו יותר אוויר פליאה...
יאללה... אנחנו בדרך ללאוס... נתעדכן :))
אז... למתחילים שבינינו, עשיתי קצת שיעורי בית לכבודינו... קבלו את האינפורמציה הבסיסית... חג לואי קרטונג זה חג תאילנדי, שנחגג כל שנה באיזור נובמבר (זה קשור ללוח השנה הירחי... אז בליל ירח מלא)... החג (בגדול) נחגג כחג הודייה על תקופת הגשמים (שנגמרה), במסגרת החג והטקסיות משיטים סירות עלים מקושטות על פני הנהר ומפריחים למפיונים לשמיים... מסתבר שבאיזה שהוא שלב במרוצת השנים החליטו בצ'אנג מאי לעשות מ-עניין הלמפיונים אירוע חגיגי ותיירותי במיוחד כדי לעודד תיירות לעיר... ואכן צ'אנג מאי ידועה כמלכת חג הלמפיונים (וגם סוקותיי... למתעניינים)...
עד כאן מידע בסיסי אינפורמטיבי... אפשר לעבור לרובד מעניין יותר- הרגשי החוויתי...
שנים! שנים חלמתי להיות בחג הזה! התמונות במדיה עם מיליון למפיונים כתומים מתעופפים להם בשמי לילה לצד נזירים בודהיסטים ריסקו את ליבי... כל שנה זה קופץ לי בפייסבוק וכל שנה אני מדמיינת את המראות האלו ואותי שם ביניהם עומדת בפליאה ומתרגשתתת!! אז הנה חמודים, רצה הגורל, העולם וכל כוחות היקום... (וגם לו"ז מתוכנן היטב בטיולינו התאילנדי) וממש כמה ימים לפני פקיעת הויזה ועזיבתינו את המדינה המדהימה הזו... הופה! החג פה ועכשיו- ואנחנו גם!!
אוייי כמה ציפיתי, כמה דמיינתי, כמה התרגשתי... הכנתי את הילדים למאורע המרגש--- "מיליון למפיונים מתעופפים בבת אחת! קסם!" אחרי שהעלתי את רמות האמוציות המשפחתיות -מרוגשים, נרגשים ומתלהבים יצאנו לעיר...
אבל קודם כל עושים סקר ובירור... בכל פינה ואצל כל מקומי מזדמן בדרך בדקנו איפה החלק הכי שווה בעיר, איפה הכי הרבה למפיונים, ואיפה כל הסצנה עם הנזירים ושמי השמיים הכתומים... איפה? איפה בדיוק? ומתי? מסתבר... שהיות ומדובר בחג תיירותי (לא פחות מחג מקומי), עניין הפרחת הלמפיונים מתחלק ל-2 איזורים... נקרא לזה איזור עממי ואיזור תיירותי...
האיזור התיירותי, הוא איזור מתוחם- סגור, אי שם על יד האוניברסיטה ועלות כרטיס הכניסה לאירוע עולה 100-300$.... כן... דולר... קראתם נכון... את הכרטיס לאיזור הזה מזמינים מראש (לפחות כחצי שנה מראש) וזה אירוע סגור... כל הנזירים, מליון הלמפיונים בבת אחת, כל האירגון המטוקטק או בקיצור התמונות של הגוגל... אז זה שם...
האיזור העממי, זה איזור לכל התיירים שלא קנו כרטיס מראש לאירוע התיירותי, וכדאי שגם להם יהיה שמח, אז יש הפרחת למפיונים אישית חופשית... איש איש לעצמו אבל באיזורים מוגדרים בעיר (בעיקר סביב הגשרים המרכזיים של הנהר)...
אנחנו לא קטנוניים, אנחנו לא מתפנקים, ואנחנו תיירים עממיים... וכיאה למעמד הלכנו לאירוע העממי... כי אומנם ציפינו חיכינו והתרגשנו, אבל לא היינו באובססיה קשה כדי לקנות כרטיסי כניסה במאות דולרים כחצי שנה מראש...
חזרה לשלב הצעידה בעיר... צעדנו לכיוון אחד הגשרים המרכזיים כי לשם כולם נהרו ושם כל האקשן... מסתבר חמודים, שעוד מיליון וחצי תיירים נוספים ציפו- חיכו- התרגשו (כמונו) לקראת הלמפיונים, וכוווולם הגיעו לאירוע העממי... אין לי מושג מי הלך ל"תיירותי" כי כל התיירים היו על הגשר... על הצפיפות, העומס, הדחק, החום והזיעה רבות עוד יסופר... אבל כשמרימים את הראש למעלה ומתחילים לראות את הלמפיונים הקסומים האלו מתרוממים להם מכוח חום האש... זהו... חם, לח או עמוס- לא חשוב! אני שם עם הלמפיונים המהממים האלו גבוה גבוה בין הירח המלא לבין הכוכבים :)
איזה קסם של דבר...
אז נכון... אומנם זה לא מאורגן כמו בתמונות של גוגל...
ו...נכון... אין נזירים בודהיסטים בכתום שמפריחים את הלמפיונים...
ו... נכון... אין מיליון למפיונים שמתעופפים להם בבת אחת ובתיזמון מושלם שמיימה... (מצורפת תמונת גוגל להמחשה)
ו... נכון... אין מצב, שום מצב שבעולם לצלם תמונה אחת(!) נורמאלית ומלאת קסם כמו אלו שבמדיה. אין מצב! מיליון תמונות צילמתי וכולן נראות כאילו צילמתי יתושים לאור המנורה ולא למפיונים לאור הירח... אפקט הירח המלא פלוס מנורות רחוב פלוס חושך פלוס אש הלמפיונים--- לא עובד יחד! לא הולך... בטח איזה סטודנט בוסרי לצילום שנה א' היה עולה על אפקט בסיסי לניטרול העניין, אבל... יאלה... שיחררתי... עוד תמונה, פחות תמונה... לא נהיה קטנוניים... :)
ו... צפווווף-עמוווס בטירוף וכבר אמרתי... אז... לא כמו בגוגל...
עד כאן נפלאות תמונות הגוגל...
וכעת נעבור למציאות...
המציאות חמודים, פחות פוטוגנית כמו בגוגל אבל לה יש את הרובד האנושי ובתכלס זה הכי חשוב :)
אז בערב המציאותי שלנו אלפי אנשים נרגשים כתבו משאלות על הלמפיונים שלהם (בכל מגוון השפות של הגלובוס) ובכל הפרחה החזיקו אצבעות (ותפילה בלב) שהלמפיון המשאלה יתרומם בשלום בלי לתהיתקע באיזה עץ סורר... כולם היו מרוגשים, צהלו יחד ומחאו כפיים לכיוון כל אחד מהלמפיונים שעלה בשלום ונעלם בחשיכה... אנשים עזרו אחד לשני עם החזקת- הדלקת- ושיחרור הלמפיונים הענקיים (שהיו אגב עשויים מנייר אורז לבן ועדינים בטירוף)... שבת אחים גם יחד... בינלאומי אמיתי והכי מרגש שיש...
גם אנחנו הפרחנו למפיון אחד משלנו עם זוג סינים מקסים שנרתם לעזור... ואחרי התרגשויות והמתנה למומנטום המתאים לשחרר אותו לדרכו- החמוד שלנו עלה לו ברוגע ושלווה עם כל הקסם השמיימי שלו מעלה מעלה ונעלם בתוך החשיכה... וכן, גם אנחנו ביקשנו משאלות לב במעמד המרגש והמיוחד הזה, הילדים היו מלאי פליאה וכמונו בדיוק החזיקו אצבעות ללמפיון הגיבור שלנו שלא איכזב :) ובינינו חמודים, מה צריך יותר מזה? חוויה יש ומהחזקות ביותר, אפילו עם קרטוב של אינטימיות בתוך ההמוניות מסביב, קסם יש... זיכרון מתוק נשאר... זהו... לא ביקשנו יותר... אנחנו עממיים :))...
וככה... סגרנו את הערב הלואי קרטונגי שלנו... בליווי אורם המהבהבה של אלפי- מיליוני הלמפיונים שליוו אותנו (ואת כל אנשי צ'יאנג מאי) במעוף שלהם במהלך כל הערב (במשך שעות), כל כמה זמן עלו עוד ועוד למפיונים חדשים למעלה וככה זה נמשך אל תוך הלילה עד שהם נעלמו להם בחשיכת השמיים...
אז... אם ירצה הגורל, העולם והתכנון מדוקדק שלכם, תתכווננו, תחוו את החג ותחוו את החוויה... בלי ציפיות, בלי דמיונות, להגיע ככה... על ריק... רק אתם ולב פתוח... וככל שהוא פתוח יותר ככה תשאבו יותר אוויר פליאה...
יאללה... אנחנו בדרך ללאוס... נתעדכן :))
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה