הרבה דרכים מובילות מצ'אנג מאי ללאוס- טיסה, אוטובוסים, רכבות, סירות ואנחנו בחרנו את אופציית הוואן... ישנן כמה נקודות של מעברי גבול יבשתיים בין תאילנד ללאוס, היות ואנחנו היינו צריכים להסדיר בלאוס את הויזה לויטנאם, אז היינו חייבים להגיע לאחת הערים הגדולות שיש בהן את השגרירות הויטנאמית, האופציות הן ויאנטיאן או לואנג פרבנג. לואנג פרבנג גיאוגרפית הרבה יותר קרובה לאיזור הצפוני של צ'אנג מאי אבל כדי להגיע אליה צריך לשוט יומיים על נהר המקונג (בצד הלאי). קראתי כמה בלוגים משפחתיים על חווית השיט בנהר ובואו נאמר שהקונספט החיובי לא בלט שם, מה שבלט שם זה הרבה סלעים בנהר והרבה סירות שמתרסקות עליהם... פחות הסיפור שלנו על אף אפקט הטיטאניק המפתה... האפשרות השנייה שעמדה לרשותינו היא לרדת דרומה בתאילנד, בכבישים של תאילנד, בכלי התחבורה התאילנדים למעבר גבול שגובל לויאנטיאן (העיר הבירה של לאוס)- שזה מעבר הגבול היבשתי הכי מסודר ומאורגן בין 2 המדינות במילים אחרות... דרך המלך... ועל זה הלכנו.
נסענו נסיעת לילה בוואן תיירותי מצ'אנג מאי לויאנטיאן (כשהוואן לוקח אותנו עד לעיר בצד השני) נסיעה של 13 שעות- ואיזה 13 שעות! אוהו! התכרבלנו כמו גורים על הכסאות המיניאטורים שבוואן, אין חלק בגוף שלא כאב- נתפס- שותק מהנסיעה הזאת... תוסיפו לזה שזה נסיעת לילה, באיזה שהוא שלב אי שם בחצות ואחרי, כל הואן נרדם ורק אני נשארתי ערה והסתכלתי על הנהג התאילנדי שנוסע ומכה את עצמו בפנים כדי לא להירדם... מראה לא מעודד משהו במיוחד שהוא משחרר ניקור פה ושם ורק העיקולים בדרך העירו אותו ושמרו על העירנות שלו והשפיות שלי... הייתי טיפה'לה בלחץ- בקטנה לגמרי... שלחתי לו כמה אנרגיות התעוררות, אנרגיות עירנות ואת כל האנרגיות שרק יעירו את הבחור המנקר הזה על ההגה! מדי פעם השתעלתי ודיברתי בקול רם עם עצמי כדי לשמור על רעש מינימאלי בנסיעה... ופה קיבלתי את התובנה הראשונה שלי--- אין נסיעות לילה- never! ובטח לא כאלה שרואים בהם את הנהג!
לרוב נסענו בכביש מואר ומרכזי יחסית, אבל פה ושם היו לו כמה זליגות לדרכי אפר חשוכות בין כפרים מוזרים ועצים אפלים- שנתנו תחושה קלה שאנחנו מסתננים ללאוס ולא נכנסים אליה במעבר גבול הכי בטוח והכי מסודר במדינה.
קיצר אחרי 13 שעות של חוסר שינה ועייפות הגענו למעבר הגבול ללאוס... ב- 6 בבוקר היינו שם, ביקורת הגבולות עברה ממש מהר ולמען האמת היינו מופתעים מהטיקטוק של התאילנדים והלאים במעבר... מכאן לויאנטיאן נסענו כשעה עד שסוף סוף הגענו אליה...
אחח לאוס... לאוס... איך אתאר אותה... איך אפשר בכלל להסתכל על מדינה אחרת בעיניים אובייקטיביות והוגנות אחרי הפינוקים של תאילנד... קשה- קשה חמודים, הנפילה הייתה כואבת ביותר...
ויאנטיאן (ואני אתמקד בעיר ולא בלאוס... משאירה לעצמי קרטוב של אופטימיות למדינה הזאת) זאת עיר בהתפתחות... בדרך פלא ודרך מלחיצה קצת הזכירה לנו את הודו... משהו באווירה שלה, בצורה שלה, בחיצוניות שלה ובהוויה שלה מאוד הודי... בגדול זו מן עיר צומחת עם אווירה של שנות ה-80 כזה... על אף שהיא עיר מתפתחת ולא כמצופה ממנה ככזו- היא עיר יקרה יחסית- על עניין היוקר תלוי דרך איזה משקפיים מסתכלים... אם מסתכלים דרך משקפי תייר (שבא לביקור של כמה ימים אינטנסיביים במדינה לחוות לראות ולעזוב) היא לא יקרה ברמת ההמרה השקלית/ הדולרית, אבל דרך משקפי מוצ'לרים של טיול ארוך טווח (שבא לנצל את כל 30 ימי הויזה במדינה) היא יקרה, עוברת את תאילנד ולא אגזים אם אומר שכמעט כפול ממנה... וחמודים... ויאטניאן זאת לא תאילנד... ממש לא... זו תאילנד לפני 30 שנה... מבאס קצת, אבל יאללה... העולם מאזן ואנחנו עכשיו בחלק של האיזון...
סגרנו לילה דרך בוקינג בגסטהאוס "פנקי מנקי"- החוויה הגסטהאוסית הזאת החזירה אותי לנשכחות ולא בקטע טוב... טסנו לחפש מקום חדש, וכשהעולם איתך העולם איתך עד הסוף... צמוד אליו מצאנו בית מלון מהסרטים עם חדר מהסרטים, ניקיון מהסרטים ובתקציב מהסרטים... תובנה נוספת חמודים, סוגרים תמיד (מראש) גסטהאוס ללילה אחד בלבד ואחר כך יוצאים לחפש משהו חלופי ונורמאלי באיזור.
בערב יצאנו לטיול, להכיר קצת את העיר... השילוב הקיצוני בתוכה בין הישן של שנות ה- 80 לבין בתי קפה מודרניים נוסח פריז פשוט מטורף. מסתובבים בעיר, מבנים מתקלפים ישנים והופ בית קפה מהמם והכי מודרני בעולם עם אייס קפה קצפת הורס ברמות קשות. הניגודים מטורפים... תנו לה עשור והיא תהפוך לעיר מהממת... אבל יש לה עוד עשור לשם :) ביקרנו בשוק לילה מקסים שהזכיר לנו את תאילנד--- כאב-כאב להיזכר בה :)... עוד טיפהלה שוטטנו עד שהתשנו את עצמינו סופית מהיממה המתישה שעברה עלינו והתמוטטנו במיטה...
ביום למחרת יצאנו לעוד קצת סיבובים באיזור, ביקרנו בבית ספר וולדורף בעיר (מקסים-מקסים!) ועל הדרך ספגנו עוד קצת את האווירה הקיצונית בין הישן למודרני... חוויה כאוטית- להתעלף מפלאי העיר לא התעלפנו אבל גם לא היה איזה סבל נוראי... בסך הכל עיר משעממת וכמו שכבר נאמר רבות- מתפתחת... נכון יש את בתי הקפה ופתאום צצה איזו חנות בנוסח פריזאי... יש גם פה ושם שדרות עצים וזה מקסים... אבל... זה לא מספיק בשביל להתאהב... ו... גם לא מספיק בשביל להשתקע בה מעבר ליומיים שלושה (וגם זה אם ממש חייב כי צריך להסדיר ויזות)... מזל שפה ושם עובר איזה נזיר בודהיסטים בכתום-אדום מהמם ומטרייה ביד ומזרים קצת ריגושים בעיר הזאת...
יאמר לזכותה שזאת עיר מאוד שלווה ורגועה, כולם פה פשוט מנומנמים תמידית... אפילו נהגי הטוקטוקים עומדים בצד המדרכה בשורה וכל אחד מתנדנד לו על הערסל המאולתר שבתוך הטוקטוק שלו, וככה סתם, לאור היום פשוט שוכב ואיך לא... מנמנם... מזל שעוברים תיירים בין לבין, ואז הנהגים מתעוררים בבהלה בערסל משנת היממה שלהם, בוהים במבט לא מפוקס ותוך כדי צועקים "טוקטוק?"... איזה עם מצחיק... בכלל מסתבר ש"ערסל" זה פק"ל חובה פה... הופ- עץ, הופ- צל, הופ- ערסל--- התפאורה המושלמת לנימנום היומי... :) אם בתאילנד חשבתי ששקט אז פה זה כמה רמות שקט מעל... בשקיעה היה אפשר לשמוע את השמש שוקעת בין העננים מרוב הדממה ברחוב... עושה נעים השקט הזה ומכניס למוד רגוע... חבל רק שאין לנו איזה ערסל זמין... :)) בערב היא קצת מתעוררת מהנימנום היומי שלה, האורות של בתי המלון ושל המסעדות, ותנועת התיירים מכניסים קצת אנרגיית חיים למונוטוניות שלה... אז יש תקווה חמודים... בעוד עשור- אבל יש :))
יש כאן כל מיני אטרקציות ופגודות לראות באיזור, שמענו אפילו על פארק פסלי בודהה מרחק נסיעה מהעיר, אבל... דיי שבענו מהפגודות, הן באמת מקסימות ויפייפיות ומיוחדות וצבעוניות אבל זה בערך כמו לחרוש על כל הכנסיות באירופה... ראית אחת והבנת את הקונצפט... הסתפקנו בעיקר בטיולי רחובות באיזור המלון ואפילו השקענו וביקרנו ב"מארקט מקומי"- שזה יפה שנתנו לו שם אותנטי שכזה כי בפועל מדובר בקניונית שנות ה-80 עם הרבה דוכנים עמוסים בבגדים, תמונות, בדים, תכשיטים, כלים ועוד כל מיני דברים שכיף לראות... בסך הכל שוקניון ממש חמדמד ומרענן...
הרבה ריגושים לא היו לנו פה... ובעיקר הסתובבנו מדוכאים קשות שאשכרה עזבנו את תאילנד ה"מלכה" והגענו להודו האסיאתית... וחמודים... בהודו כבר היינו- חווינו- ומיצינו... עם חלוף הימים גם השגרה שלנו ספגה את האווירה של העיר והפכה למונוטונית, מנומנמת ופרווה בדיוק כמוהה... שעד כאן זה סבבה, אנחנו בהודייה, משלימים ומקבלים את האיזון שהעולם שולח אחרי "עידן התאילנד" ומנסים להיפתח לחוויות חדשות, למדינה חדשה גם אם היא הודית ובלי שייקים מפנקים או וייב מרגש... אממה... באיזה שהוא שלב, השיעמום חילחל גם לילדים ואין משהו בעולם שהורה חרד ממנו יותר מאשר ילדים משועממים (ובמזרח)... אז... כהורים אחראים החלטנו לקחת את הילדים לקולנוע המקומי...
תומר עשה בדיקה באינטרנט בנושא ומצא בית קולנוע מרחק הליכה של כ-20 דק' מהמלון... הילדים היו כל כך מרוגשים מעניין הקולנוע שהרגשתי צורך לצנן את ההתלהבות ואת הציפיות... בכל זאת... תאילנד לפני 30 שנה... הסברתי שיש מצב שייראו סרט בוליווד בלאית ושיזרמו עם החוויה... צעדנו וצעדנו עם נפלאות גוגל מפות, עברנו דרך רחובות נוסח הודו ואז ממש בקצה הרחוב של הדוכנים ההודו-אסיאתיים עומד לו בשיא יופיו וצניעותו הקניון המודרני המקומי! קיצוניות ישן- חדש אמרתי? מדובר בקניון הכי מודרני שיש עם חנויות מותגים שלא היו מביישים את מגדלי עזריאלי ועם קולנוע מודרני ומושקע בטירוף! את צווחות האושר והשמחה של הילדים שמעו בדוכני הרחוב למטה, כי ככה זה כשמורידים את הציפיות לסגנון בוליווד נוסח לאי ולבסוף מגיעים לקולנוע מודרני עם הסרטים הכי עכשווים ועוד באנגלית... הילדים התפנקו על פופקורן, שתייה ועל אחד הסרטים החדשים בקולנוע, ואני והממי זכינו בזמן איכות- לבד! למשך שעתיים וחצי! לבד! בקניון ובתי קפה מפנקים! לבד! אולה לאוס!! אולה ויאנטיאן!! וזה הרגע חמודים שבו התאהבתי בויאנטיאן המתפתחת! סתם... לא באמת... אבל כשצריך לפרגן אני מפרגנת! ומגיע לה... בכל זאת אירגנה לנו בייביסטר לשעתיים :)
ו... לטובת זרם השאלות שמתרוצץ לכם בראש והגיע עד אלי- "מה? הילדים לבד? בקולנוע? בלאוס? זה בטוח? זה לא מסוכן? איך אפשר? צקצקצקצק (הציקצוק)"- אז אפשר להירגע חמודים... קודם כל אם יש משהו טוב בלאוס הזאת אלה הם האנשים שלה, לאים מקסימים, נדיבים, מנומנמים ומאוד נעימים... מעבר לכך, שמי שממן את הקניון ואת בית הקולנוע המודרניים פה הם בעיקר תיירים ועשירי העיר... חצי מהסרטים מוקרנים באנגלית החצי השני בסינית וקוריאנית... אז בטוח פה לגמרי... ואם פולניה שכמותי שיחררה- אחרי שבדקה, ביררה, ראתה, אישרה והרגישה את הוייב של המקום... אז... אפשר לשחרר חמודים ולשתות את הקפה בכיףףף... או כמו שהבת שלי אומרת "אמא די! אני עוד מעט מתגייסת!" :)
חוץ מזה... נשארנו פה 6 ימים- ורק לטובת הויזה לויטנאם (הסופ"ש באמצע האריך את השהות)... את הויזה אגב אפשר לעשות ישירות דרך השגרירות או למפונקים שבינינו דרך סוכן נסיעות בכל גסטהאוס או מלון שבו תמצאו... אנחנו חסכנו לעצמינו את הכאב הראש מול השגרירות הויטנאמית ונסיעות הלוך ושוב לשגרירות ופשוט הפקדנו את הדרכונים לסוכן הנסיעות בגסטהאוס והוא טיפל בהכל... על הנוחות משלמים ושילמנו איזה 20$ יותר במצטבר על הנוחות הזאת... אבל זו נוחות והיא כיפית ונוחה בטירוף :)
את ההתאהבות שלי בלאוס אני משאירה לכפרים הצפוניים ולנופים המטריפים שממתינים לנו... ברגע שיהיו פרפרים מבטיחה לעדכן... אבל בינתיים אנחנו בדרך לואנג ויינג... אחד הכפרים המובטחים... אמרו לנו שזאת פאי אבל לאית... אז להחזיק אצבעות חמודים ולשלוח הרבה אנרגיות חיים ואנרגיות מחיות וחיוביות לכפר, להרים ולגסטהאוס נוסח תאילנד ולא נוסח הודו ... אמן!
המלצות:
sinnakhone hotel: מקום לינה בערך הכי טוב שתמצאו כאן (בתקציב תרמילאי), חדרים גדולים ונקיים, תחושת בית מלון, ארוחת בוקר חינם, קיצר... הפינוק שלנו בעיר...
יש להם כאן רשת מכולות בסגנון seven eleven שבתאילנד, מאוד נוח בעיקר כשמטיילים עם ילדים- נישנושים, עוגיות, שתייה, גלידות וכל מיני... קיצר... מכולת אבל מסודרת ונקייה...
תסתובבו בין הרחובות, כל כמה מטרים מתחבאים להם בתי קפה רומנטיים חמודים עם ניחוח צרפתי, תפנקו את עצמכם בקפה טוב ומפנק- אומנם תמשכנו את הבית בשביל הקפה... אבל אין כמו קפה טוב כדי לנחם נשמה מדוכאת אחרי תאילנד...
הוצאות (6 ימים משפחתי):
ויזה ללאוס: 30$ לאדם--- 120$ משפחתי (ל-4)
מעברים (צ'אנג מאי- לאוס): 150$
לינה: 180$
קניות במכולת: 60$
קניות רחוב: 10$
כביסה: 3$
ארוחות בוקר/צהריים/ערב: 100$
מיוחדים (קולנוע ועוד כל מיני): 40$
חשוב לקחת בחשבון שבלאוס ניתן למשוך כל משיכה בכספומט עד 1 מיליון קיפ שזה 125$, על כל משיכה יש עמלה של 5$... הסכום הזה מספיק בקושי ליום וחצי (במסגרת המשפחתית)... כך שעניין העמלות זה סעיף בתוך ההוצאות השוטפות שחייב לקחת בחשבון (על אף שלא ציינתי כאן).
נסענו נסיעת לילה בוואן תיירותי מצ'אנג מאי לויאנטיאן (כשהוואן לוקח אותנו עד לעיר בצד השני) נסיעה של 13 שעות- ואיזה 13 שעות! אוהו! התכרבלנו כמו גורים על הכסאות המיניאטורים שבוואן, אין חלק בגוף שלא כאב- נתפס- שותק מהנסיעה הזאת... תוסיפו לזה שזה נסיעת לילה, באיזה שהוא שלב אי שם בחצות ואחרי, כל הואן נרדם ורק אני נשארתי ערה והסתכלתי על הנהג התאילנדי שנוסע ומכה את עצמו בפנים כדי לא להירדם... מראה לא מעודד משהו במיוחד שהוא משחרר ניקור פה ושם ורק העיקולים בדרך העירו אותו ושמרו על העירנות שלו והשפיות שלי... הייתי טיפה'לה בלחץ- בקטנה לגמרי... שלחתי לו כמה אנרגיות התעוררות, אנרגיות עירנות ואת כל האנרגיות שרק יעירו את הבחור המנקר הזה על ההגה! מדי פעם השתעלתי ודיברתי בקול רם עם עצמי כדי לשמור על רעש מינימאלי בנסיעה... ופה קיבלתי את התובנה הראשונה שלי--- אין נסיעות לילה- never! ובטח לא כאלה שרואים בהם את הנהג!
לרוב נסענו בכביש מואר ומרכזי יחסית, אבל פה ושם היו לו כמה זליגות לדרכי אפר חשוכות בין כפרים מוזרים ועצים אפלים- שנתנו תחושה קלה שאנחנו מסתננים ללאוס ולא נכנסים אליה במעבר גבול הכי בטוח והכי מסודר במדינה.
קיצר אחרי 13 שעות של חוסר שינה ועייפות הגענו למעבר הגבול ללאוס... ב- 6 בבוקר היינו שם, ביקורת הגבולות עברה ממש מהר ולמען האמת היינו מופתעים מהטיקטוק של התאילנדים והלאים במעבר... מכאן לויאנטיאן נסענו כשעה עד שסוף סוף הגענו אליה...
אחח לאוס... לאוס... איך אתאר אותה... איך אפשר בכלל להסתכל על מדינה אחרת בעיניים אובייקטיביות והוגנות אחרי הפינוקים של תאילנד... קשה- קשה חמודים, הנפילה הייתה כואבת ביותר...
ויאנטיאן (ואני אתמקד בעיר ולא בלאוס... משאירה לעצמי קרטוב של אופטימיות למדינה הזאת) זאת עיר בהתפתחות... בדרך פלא ודרך מלחיצה קצת הזכירה לנו את הודו... משהו באווירה שלה, בצורה שלה, בחיצוניות שלה ובהוויה שלה מאוד הודי... בגדול זו מן עיר צומחת עם אווירה של שנות ה-80 כזה... על אף שהיא עיר מתפתחת ולא כמצופה ממנה ככזו- היא עיר יקרה יחסית- על עניין היוקר תלוי דרך איזה משקפיים מסתכלים... אם מסתכלים דרך משקפי תייר (שבא לביקור של כמה ימים אינטנסיביים במדינה לחוות לראות ולעזוב) היא לא יקרה ברמת ההמרה השקלית/ הדולרית, אבל דרך משקפי מוצ'לרים של טיול ארוך טווח (שבא לנצל את כל 30 ימי הויזה במדינה) היא יקרה, עוברת את תאילנד ולא אגזים אם אומר שכמעט כפול ממנה... וחמודים... ויאטניאן זאת לא תאילנד... ממש לא... זו תאילנד לפני 30 שנה... מבאס קצת, אבל יאללה... העולם מאזן ואנחנו עכשיו בחלק של האיזון...
סגרנו לילה דרך בוקינג בגסטהאוס "פנקי מנקי"- החוויה הגסטהאוסית הזאת החזירה אותי לנשכחות ולא בקטע טוב... טסנו לחפש מקום חדש, וכשהעולם איתך העולם איתך עד הסוף... צמוד אליו מצאנו בית מלון מהסרטים עם חדר מהסרטים, ניקיון מהסרטים ובתקציב מהסרטים... תובנה נוספת חמודים, סוגרים תמיד (מראש) גסטהאוס ללילה אחד בלבד ואחר כך יוצאים לחפש משהו חלופי ונורמאלי באיזור.
בערב יצאנו לטיול, להכיר קצת את העיר... השילוב הקיצוני בתוכה בין הישן של שנות ה- 80 לבין בתי קפה מודרניים נוסח פריז פשוט מטורף. מסתובבים בעיר, מבנים מתקלפים ישנים והופ בית קפה מהמם והכי מודרני בעולם עם אייס קפה קצפת הורס ברמות קשות. הניגודים מטורפים... תנו לה עשור והיא תהפוך לעיר מהממת... אבל יש לה עוד עשור לשם :) ביקרנו בשוק לילה מקסים שהזכיר לנו את תאילנד--- כאב-כאב להיזכר בה :)... עוד טיפהלה שוטטנו עד שהתשנו את עצמינו סופית מהיממה המתישה שעברה עלינו והתמוטטנו במיטה...
ביום למחרת יצאנו לעוד קצת סיבובים באיזור, ביקרנו בבית ספר וולדורף בעיר (מקסים-מקסים!) ועל הדרך ספגנו עוד קצת את האווירה הקיצונית בין הישן למודרני... חוויה כאוטית- להתעלף מפלאי העיר לא התעלפנו אבל גם לא היה איזה סבל נוראי... בסך הכל עיר משעממת וכמו שכבר נאמר רבות- מתפתחת... נכון יש את בתי הקפה ופתאום צצה איזו חנות בנוסח פריזאי... יש גם פה ושם שדרות עצים וזה מקסים... אבל... זה לא מספיק בשביל להתאהב... ו... גם לא מספיק בשביל להשתקע בה מעבר ליומיים שלושה (וגם זה אם ממש חייב כי צריך להסדיר ויזות)... מזל שפה ושם עובר איזה נזיר בודהיסטים בכתום-אדום מהמם ומטרייה ביד ומזרים קצת ריגושים בעיר הזאת...
יאמר לזכותה שזאת עיר מאוד שלווה ורגועה, כולם פה פשוט מנומנמים תמידית... אפילו נהגי הטוקטוקים עומדים בצד המדרכה בשורה וכל אחד מתנדנד לו על הערסל המאולתר שבתוך הטוקטוק שלו, וככה סתם, לאור היום פשוט שוכב ואיך לא... מנמנם... מזל שעוברים תיירים בין לבין, ואז הנהגים מתעוררים בבהלה בערסל משנת היממה שלהם, בוהים במבט לא מפוקס ותוך כדי צועקים "טוקטוק?"... איזה עם מצחיק... בכלל מסתבר ש"ערסל" זה פק"ל חובה פה... הופ- עץ, הופ- צל, הופ- ערסל--- התפאורה המושלמת לנימנום היומי... :) אם בתאילנד חשבתי ששקט אז פה זה כמה רמות שקט מעל... בשקיעה היה אפשר לשמוע את השמש שוקעת בין העננים מרוב הדממה ברחוב... עושה נעים השקט הזה ומכניס למוד רגוע... חבל רק שאין לנו איזה ערסל זמין... :)) בערב היא קצת מתעוררת מהנימנום היומי שלה, האורות של בתי המלון ושל המסעדות, ותנועת התיירים מכניסים קצת אנרגיית חיים למונוטוניות שלה... אז יש תקווה חמודים... בעוד עשור- אבל יש :))
יש כאן כל מיני אטרקציות ופגודות לראות באיזור, שמענו אפילו על פארק פסלי בודהה מרחק נסיעה מהעיר, אבל... דיי שבענו מהפגודות, הן באמת מקסימות ויפייפיות ומיוחדות וצבעוניות אבל זה בערך כמו לחרוש על כל הכנסיות באירופה... ראית אחת והבנת את הקונצפט... הסתפקנו בעיקר בטיולי רחובות באיזור המלון ואפילו השקענו וביקרנו ב"מארקט מקומי"- שזה יפה שנתנו לו שם אותנטי שכזה כי בפועל מדובר בקניונית שנות ה-80 עם הרבה דוכנים עמוסים בבגדים, תמונות, בדים, תכשיטים, כלים ועוד כל מיני דברים שכיף לראות... בסך הכל שוקניון ממש חמדמד ומרענן...
הרבה ריגושים לא היו לנו פה... ובעיקר הסתובבנו מדוכאים קשות שאשכרה עזבנו את תאילנד ה"מלכה" והגענו להודו האסיאתית... וחמודים... בהודו כבר היינו- חווינו- ומיצינו... עם חלוף הימים גם השגרה שלנו ספגה את האווירה של העיר והפכה למונוטונית, מנומנמת ופרווה בדיוק כמוהה... שעד כאן זה סבבה, אנחנו בהודייה, משלימים ומקבלים את האיזון שהעולם שולח אחרי "עידן התאילנד" ומנסים להיפתח לחוויות חדשות, למדינה חדשה גם אם היא הודית ובלי שייקים מפנקים או וייב מרגש... אממה... באיזה שהוא שלב, השיעמום חילחל גם לילדים ואין משהו בעולם שהורה חרד ממנו יותר מאשר ילדים משועממים (ובמזרח)... אז... כהורים אחראים החלטנו לקחת את הילדים לקולנוע המקומי...
תומר עשה בדיקה באינטרנט בנושא ומצא בית קולנוע מרחק הליכה של כ-20 דק' מהמלון... הילדים היו כל כך מרוגשים מעניין הקולנוע שהרגשתי צורך לצנן את ההתלהבות ואת הציפיות... בכל זאת... תאילנד לפני 30 שנה... הסברתי שיש מצב שייראו סרט בוליווד בלאית ושיזרמו עם החוויה... צעדנו וצעדנו עם נפלאות גוגל מפות, עברנו דרך רחובות נוסח הודו ואז ממש בקצה הרחוב של הדוכנים ההודו-אסיאתיים עומד לו בשיא יופיו וצניעותו הקניון המודרני המקומי! קיצוניות ישן- חדש אמרתי? מדובר בקניון הכי מודרני שיש עם חנויות מותגים שלא היו מביישים את מגדלי עזריאלי ועם קולנוע מודרני ומושקע בטירוף! את צווחות האושר והשמחה של הילדים שמעו בדוכני הרחוב למטה, כי ככה זה כשמורידים את הציפיות לסגנון בוליווד נוסח לאי ולבסוף מגיעים לקולנוע מודרני עם הסרטים הכי עכשווים ועוד באנגלית... הילדים התפנקו על פופקורן, שתייה ועל אחד הסרטים החדשים בקולנוע, ואני והממי זכינו בזמן איכות- לבד! למשך שעתיים וחצי! לבד! בקניון ובתי קפה מפנקים! לבד! אולה לאוס!! אולה ויאנטיאן!! וזה הרגע חמודים שבו התאהבתי בויאנטיאן המתפתחת! סתם... לא באמת... אבל כשצריך לפרגן אני מפרגנת! ומגיע לה... בכל זאת אירגנה לנו בייביסטר לשעתיים :)
ו... לטובת זרם השאלות שמתרוצץ לכם בראש והגיע עד אלי- "מה? הילדים לבד? בקולנוע? בלאוס? זה בטוח? זה לא מסוכן? איך אפשר? צקצקצקצק (הציקצוק)"- אז אפשר להירגע חמודים... קודם כל אם יש משהו טוב בלאוס הזאת אלה הם האנשים שלה, לאים מקסימים, נדיבים, מנומנמים ומאוד נעימים... מעבר לכך, שמי שממן את הקניון ואת בית הקולנוע המודרניים פה הם בעיקר תיירים ועשירי העיר... חצי מהסרטים מוקרנים באנגלית החצי השני בסינית וקוריאנית... אז בטוח פה לגמרי... ואם פולניה שכמותי שיחררה- אחרי שבדקה, ביררה, ראתה, אישרה והרגישה את הוייב של המקום... אז... אפשר לשחרר חמודים ולשתות את הקפה בכיףףף... או כמו שהבת שלי אומרת "אמא די! אני עוד מעט מתגייסת!" :)
חוץ מזה... נשארנו פה 6 ימים- ורק לטובת הויזה לויטנאם (הסופ"ש באמצע האריך את השהות)... את הויזה אגב אפשר לעשות ישירות דרך השגרירות או למפונקים שבינינו דרך סוכן נסיעות בכל גסטהאוס או מלון שבו תמצאו... אנחנו חסכנו לעצמינו את הכאב הראש מול השגרירות הויטנאמית ונסיעות הלוך ושוב לשגרירות ופשוט הפקדנו את הדרכונים לסוכן הנסיעות בגסטהאוס והוא טיפל בהכל... על הנוחות משלמים ושילמנו איזה 20$ יותר במצטבר על הנוחות הזאת... אבל זו נוחות והיא כיפית ונוחה בטירוף :)
את ההתאהבות שלי בלאוס אני משאירה לכפרים הצפוניים ולנופים המטריפים שממתינים לנו... ברגע שיהיו פרפרים מבטיחה לעדכן... אבל בינתיים אנחנו בדרך לואנג ויינג... אחד הכפרים המובטחים... אמרו לנו שזאת פאי אבל לאית... אז להחזיק אצבעות חמודים ולשלוח הרבה אנרגיות חיים ואנרגיות מחיות וחיוביות לכפר, להרים ולגסטהאוס נוסח תאילנד ולא נוסח הודו ... אמן!
המלצות:
sinnakhone hotel: מקום לינה בערך הכי טוב שתמצאו כאן (בתקציב תרמילאי), חדרים גדולים ונקיים, תחושת בית מלון, ארוחת בוקר חינם, קיצר... הפינוק שלנו בעיר...
יש להם כאן רשת מכולות בסגנון seven eleven שבתאילנד, מאוד נוח בעיקר כשמטיילים עם ילדים- נישנושים, עוגיות, שתייה, גלידות וכל מיני... קיצר... מכולת אבל מסודרת ונקייה...
תסתובבו בין הרחובות, כל כמה מטרים מתחבאים להם בתי קפה רומנטיים חמודים עם ניחוח צרפתי, תפנקו את עצמכם בקפה טוב ומפנק- אומנם תמשכנו את הבית בשביל הקפה... אבל אין כמו קפה טוב כדי לנחם נשמה מדוכאת אחרי תאילנד...
הוצאות (6 ימים משפחתי):
ויזה ללאוס: 30$ לאדם--- 120$ משפחתי (ל-4)
מעברים (צ'אנג מאי- לאוס): 150$
לינה: 180$
קניות במכולת: 60$
קניות רחוב: 10$
כביסה: 3$
ארוחות בוקר/צהריים/ערב: 100$
מיוחדים (קולנוע ועוד כל מיני): 40$
חשוב לקחת בחשבון שבלאוס ניתן למשוך כל משיכה בכספומט עד 1 מיליון קיפ שזה 125$, על כל משיכה יש עמלה של 5$... הסכום הזה מספיק בקושי ליום וחצי (במסגרת המשפחתית)... כך שעניין העמלות זה סעיף בתוך ההוצאות השוטפות שחייב לקחת בחשבון (על אף שלא ציינתי כאן).
