הודו, אמריצר

כל החבר'ה בבאגסו דיברו על אמריצר "איזה מקדש זהב!"-"איזה פאר!"-"איזה טקס החלפת משמרות בגבול עם פקיסטן- קומדיה!!" אז... שמנו את פעמינו לסוכן הנסיעות האגדי שלנו "חזי"- שזה רק נשמע ישראלי... בפועל מדובר בבחור הודי מקסים שהדבר היחיד שהוא יודע להגיד בעברית זה "עם מזגן"... האוטו "עם מזגן", הרכבת "עם מזגן" והג'יפ "עם מזגן"... אז לקחנו את הג'יפ "עם מזגן" לכיוון אמריצר- אנחנו ועוד זוג ישראלים חמודים וקדימה... לדרך...

הנסיעה הייתה מהממת, אנחנו נוסעים לנו בג'יפ עם נהג מהסרטים, כיף לנו וחביב לנו, ובחלונות משתקפים לנו כפרים הודיים... כמה פשטות, בעיקר פשטות וכל כך יפה ומרגשת... דוכני פירות וירקות, דוכני אוכל רחוב בדרך... קסום... ואנשים פשוטים-פשוטים, בלי יותר מדי דרישות, נהנים מהקיים... מסביב הרים ירוקים, נופים מטריפים... רוגע... חלום...
וככה נסענו ונפעמנו לנו במשך 4 שעות... ואז... פנצ'ר... כן-כן... פנצ'ר באוטו "עם מזגן".  הם אלופים ההודים בענייני הפאנצ'רים, ובכלל כל מה שדורש איזה אילתור מיידי זאת המקצועיות שלהם... מפה לשם... הנהג מחליף את הגלגל תוך 10 דקות ברוגע ושלווה, הגלגל החלופי נראה כמו פרח מרוב גבשושיות אוויר (אילתורים אמרתי?) והבחור מעלה אותנו על הרכב, וטס (כמו שלא טס עם 4 גלגלים תקינים) כי פשוט... מגלגל הפרח יורד אוויר והוא חייב להספיק להגיע לפנצ'ריה הקרובה לפני שכל האוויר יירד... ואנחנו כל הדרך... "שמע ישראל"--- חלקינו לכבוד הנסיעה וחלקינו לכבוד האוויר שבגלגל החלופי, ניחא יירד האוויר רק שלא יתפוצץ בדרך!! מתפללים ומחפשים תחנת דלק! מתחילים לדמיין תחנות דלק! אבל להודו חוקים משלה... ואנחנו עוצרים בצד הדרך על יד בוטקה קטנטן של פנצ'ריה... :))

10 דקות נוספות של אילתורי פנצ'ריה ואנחנו כבר על האוטו בדרך לאמריצר... עם ההתקדמות לעיר, מספר דוכני האוכל הפסטוראלים מוכפל בעשרות וכל החן והפשטות מהכפרים שמקודם נהפך לכאוס מטורף בתוך העיר הגדולה. רעש, בלאגן, צפירות, ומיליוני טוקטוקים מתמזגים להם בין אלפי הרכבים הדוהרים ומשאיות החוצות... ואנחנו ביניהם... בתוך הבלאגן...
אחרי כמה זמן, הוריד אותנו הנהג לא רחוק מהארמון וקבענו להיפגש תוך כמה שעות...

בחוץ חום אימים... אילת זה לונדון על יד אמריצר... חם-חם ודביק... תפסנו את הילדים וקדימה לארמון...
בכניסה לארמון מבקשים לחלוץ את הנעליים, לאכסן ואז להיכנס... חלצנו... נדבקנו לריצפה הלחה, עברנו דרך בריכות מים לטבילת הרגליים (חייבים לטבול את הרגלים... זה המנהג... אנחנו ומיליון ההודים בתוך השלולית הזאת פשוט חייבים להחליף מיקרובים) וקדימה לארמון... אבל... עם כל הכבוד לארמון... אני כרגע כל כולי מרוכזת רק בתוך כפות הרגליים שלי... הארמון מהמם ומרשים בטירוף, המים מסביב מדהימים, הסיקים הורסים את הבריאות, רצפת שיש לבנה בכל מקום... הכל פשוט קסום... אבל אצלי בראש תקועים רק המיקרובים שנדבקים לי כרגע לרגליים כי השיש במהותו לא אמור להיות דביק! אחרי כמה תמונות של מאסט, סימון וי על ארמון הזהב... יאללה ממי, מיצינו, אפשר להתקדם...

הסתובבנו באיזור כמה רגעים בודדים עד שקלטנו את מקדונלדס (צמחוני)... עכשיו, למען הסר ספק... מקדונלדס וג'אנק פוד במהותם זה לא הסיפור שלנו בכלל... אבל... בסיטואציה הזאת יקרים... חום, לחות, כאוס מטורף, רעש תהומי...כל האידיאולגיות מתנפצות... מקדונלדס או לא... זה היה הדבר המדהים ביותר והמרתק ביותר והאטרקטיבי ביותר בפגשנו בתוך הכאוטיות ההודית שאליה נתקלנו... שעתיים ישבנו בתוך המקדולנדס, סתם ישבנו ובהינו בהלם מעבר לחלונות, זמן איכותי מטורף... מזגן--- נקי--- שקט--- רוגע--- רק אנחנו ועוד 2.5 תיירים--- שלמות... ובחוץ כאוס...

אז עד כה, כמה כללים חשובים לתרמיל יקיריי...
דרמהסלה זה לא הודו!
באגסו זה לא הודו!
דרמקוט זה לא הודו!
מקלוד זה לא הודו!
אמריצר זה הודו!!! הודו מתחילה באמריצר!!

אחרי שנרגענו במקדונלדס, התקררנו והפסיק הצפצוף באזניים, תפסנו את הילדים וטסנו לג'יפ שבחניון.
משם לקח אותנו נהגינו היקר לטקס החלפת המשמרות המפורסם שבין פקיסטנים להודים...
אחסוך לכם את התיאור של העניין הלא ברור הזה... כל מה שזכור לי מהחוויה- שעות בשמש, צעקות הודיות ברקע, צעקות פקיסטניות ברקע ו-8 חיילים משני הצדדים עם מניפות על הראש עושים תחרות מי מרים את הרגליים גבוה יותר ... כנראה שפספסתי משהו בסיפור הזה... אבל לא נורא... אני אחייה עם זה בשלום :)

קיצר, עזבו אותכם ארמון הזהב וחיילי הפלמנקו... אנחנו נסענו ברכבת של הודו!!
אחרי חוויות הארמון הזהב באמריצר הלכנו לתחנת הרכבת שתיקח אותנו לרישיקש...

אחחחח הרכבת ההודית... אבל לפני כן.... אחחחח תחנת הרכבת ההודית...
נתחיל עם זה שהגענו לתחנת הרכבת המרכזית של אמריצר בחושך ואנחנו התיירים היחידים שהיינו בתחנה בשעה הזו...
רק הפתיחה הזאת מחייבת פוסט בפני עצמו...
בואו נאמר שקשרתי את הילדים אלי... הייתי ברמות חרדה שלא חשבתי בכלל שאני מסוגלת להגיע אליהן, התיישבנו על הריצפה... אנחנו... ההודים... והחולדות... כן... קראתם נכון... החולדות... או כמו שהבן שלי אמר "אמא, תראי, עכבר"... "לא ממי, עכבר זה לא, עכבר הוא קטנטן... זה כמו 5 עכברים"... וככה ישבנו שבת אחים גם יחד שעתיים וחצי עד שהרכבת הגיעה... ההודים בוהים בנו, ואנחנו בהם בחזרה והחולדות סתם ככה בינינו...

לקחנו את המחלקה העסקית "עם מזגן", תודה לאל... אויי כמה שמחתי להיכנס לקרון... כמה שמחתי לשבת... כמה שמחתי לשחרר את הילדים... כמה שמחתי בכלל פשוט שמחתי... קרון! עסקי! עם מושבים! ו"עם מזגן"! ובלי עכברים גדולים!
הקרון היה פשוט-פשוט, זה היה רחוק מהעסקי שאתם מדמיינים, זה עסקי הודי... אבל זה היה העסקי הכי מהמם שיכלתי לבקש!! ישבנו יחד עם זוג הישראלים באותו התא (תא פתוח אגב... לא תא אישי)... אבל זה היה מדהים! זה היה שקט, מרווח, מסודר, רק עוד כמה אנשים בכל הקרון וזה היה מושלם!
תוך 20 דקות כולנו בתרדמת עמוקה (חוץ מהממי... שהיה השומר-המבוגר-האחראי) אחרי יום עמוס בהודו הכאוטית והפשוטה, הודו הצבעונית והאפורה, הודו הרועשת, הצפופה והעמוסה... אחרי יום רווי בהודו האמיתית...

עלויות:
ג'יפ מבאגסו לאמריצר- (ארמון הזהב + החלפת משמרות בגבול + הגעה לרכבת)- 66$ משפחתי
רכבת אמריצר-הרידוור- (כולל מזגן!) 70$ משפחתי
ריקשה הרידוור-רישיקש- 4$