הודו, דהרמסלה

אחחח הודו-הודו...

כמה שמעתי עלייך לפני שהגעתי אלייך... וכמה אספר עלייך אחרי שאצא...

אחרי כ-3 שבועות בהודו... אט אט מתחילה להתגבש בתוכי מחוותי כלפיה... ומחוותי היא כאוטית בדיוק כמוהה :) 

לפני שלושה שבועות נחתנו בדלהי, בשדה התעופה... כבר עם היציאה מהמטוס הכל נראה משעשע... מצחיק... הבהייה של ההודים, השטיחים, המוסיקה ההודית ברקע, הפוסטרים של דוגמנים הודים על השירותים... הכל היה מצחיק במובן הטוב של המילה... הנה... הגענו להודו! וזה הולך להיות מדהים!

מנוסי הודו הרבים שסביבי, כולם המליצו להתחיל בדהרמסלה... "לייט הודו" לטענתם... "בשבילכם, בשביל הילדים עשו טובה לעצמכם וטוסו ישירות למושבה הטיבטית, את דלהי והמיין בזאר תעכלו אח"כ כשתצליחו לעכל את הודו לאט לאט... "תרתי משמע". ואכן, ממושמעים שכמונו, צ'ק אין זריז לטיסן ישירות לדהרמסלה...
אחסוך מכם את טיסן הפרופלור שטסנו בו, תודה לאל שהיינו כל כך עייפים שהתעוררנו רק ברגע שטיסן הקינדר הזה נחת בדרמסאלה.

ואכן, הנחיתה הרכה בדרמסאלה הייתה אחת ההחלטות(!) של תחילת הטיול שלנו בהודו... 

למען הסדר הטוב... דרמסאלה זו עיר גדולה שאנחנו (ושאר התיירים) רק עוברים דרכה עם המונית מהשדה לכיוון 3 כפרים חמדמדים שנמצאים צפונית לה (כשעה נסיעה ממנה)-- מקלוד גאנג'- באגסו- דרמקוט...

בטיול הזה החלטנו להתמסר... להתמסר לכל מה שיגיע בדרך ולשחרר את השליטה והתכנונים מראש... חייבת לציין שההתמסרות האבסולטית הזאת גובלת בחוסר אחריות מובהק! בנסיעה במונית הסברנו לנהג שאנחנו מעוניינים להגיע ל"פינק האוס" (קראנו באחד הבלוגים שהגסטהאוס מומלץ) אממה... לא היינו סגורים על איזה "פינק האוס" ובאיזה כפר מהשלושה... אבל נהג המונית היה כל כך בטוח בעצמו וב"פינק האוס" שהסקנו כמובן שמדובר באיזה שוס גסטהאוסי מטורף באיזור (חוסר אחריות... ציינתי?)... הוא לקח אותנו לגסטהאוס "פינק האוס" במקלוד... בנסיעה הזאת בעלי שיחייה רזה ב-10 ק"ג ואני מעולפת על ריצפת האוטו רק מלראות אותו מקדימה נאחז בכל דבר אפשרי כדי לשמור על היציבות והשפיות :))
הוריד אותנו הנהג על יד הגסטהאוס... כמעט על יד הגסטהאוס... אם לא מחשבים את מיליון המדרגות שצריך לרדת כדי להגיע אליו... ויחד עם הילדים והמוצ'ילות התחלנו לדדות לכיוון ה"פינק האוס"... "פינק האוס" כשמו הוא "פינק" רק שטיפה'לה חסרות בו הנגיעות של "גלאם" כמצופה מ"הגסטהאוס המוכר בסביבה"... אבל, זה לא מנע מבעל הגסטהאוס (שקלט זוג הורים מעולף אחרי כל המדרגות האלה עם 2 מוצ'ילות + 2 ילדים)  לעשות עלינו את הקופה החודשית שלו... ומבלי להתבלבל דרש 4000 רופי לחדר... אנחנו אומנם עייפים, מותשים, וגמורים מהמדרגות אבל... דגים אנחנו לא... נמסטה-נמסטה חמוד... אחורה פנה... וקדימה... על ההתמסרות והזרימה משלמים, ומשלמים ברגליים עם המוצ'ילות על הגב ועם מיליון מדרגות בדרך.

מפה לשם, אחרי שעה של שיטוטים, ייאוש והלם תרבותי מצאנו את עצמינו על המונית לכיוון באגסו, ותודה לשני ישראלים שפגשנו ברוחובות מקלוד ונתנו לנו הכוונה... תודה נוספת חייבת לבית חב"ד... איזה מזל שהם קיימים במקומות האלו... איזה מזל שיש להם אוכל, ואיזה מזל שיש אותם! ישועה! ישועה החבר'ה האלה!
אז אכלנו, שתינו, נחנו, חייכנו, אפילו צחקנו עד כדי בכי מרוב הסיטואציה ההזויה... ו... יצאנו לחפש גסטהאוס חדש בבאגסו...
מצאנו משהו זמני, ללילה אחד... התחיל להחשיך ולא התפנקנו... מה זה לא התפנקנו... זה אפילו לא התכלבות המקום שבו ישנו את הלילה הראשון... זה הרבה הרבה מתחת לזה... בואו נאמר שבמקלחת היה אפשר לעשות קפיצת ראש חופשית מרוב המים שהיו שם... אבל אנחנו פשוט ניתקנו את עצמינו באופן טוטאלי, כיבינו את השאלטר התכרבלנו בתוך המצעים שהבאנו מהבית... ככה ארבעתינו צמוד-צמוד... ויאללה... מתמסרים... נקום בבוקר עם הזריחה... ונחפש משהו אנושי יותר... :)

הבוקר הגיע, ואיתו השמש... ההרים... הצבעים... האנשים... והתאהבות שלנו במקום שהתעכבה לה ביום... חיפשנו וחיפשנו, אפילו את ה"פינק האוס" בדרמקוט ראינו (שמסתבר... שזה הפינק האוס המקורי שאליו כיוונו יום לפני!), וכך מצאנו את "ספנה" שלנו... גסטהאוס שמנוהל ע"י נשים, נקי, מסודר, מטופח, כמו שאנחנו אוהבים... אז התמקמנו, פירקנו את המוצ'ילות, התקלחנו (!!!) התארגנו, ומבסוטים מהמקום וההתמסרות שלנו... ואיך העולם דואג לנו וזה... יצאנו לחרוש את האזור ה"מקלוד-באגסו-דרמקוט"...

אז מה עשינו שם... שבועיים של סדנאות לילדים וסדנאות לנו ההורים, אוכל נהדר בוקר-צהריים-ערב, מנוחה-מנוחה, טיולים באיזור, הרצאות של דלאי לאמה (זכינו!!), יוגה, כפר הילדים הטיבטים קפה מעולה!! ו... מנוחה-מנוחה- נשימה-נשימה... ופשוט רוגע...

עכשיו אנחנו כבר אחריי השלישייה הנהדרת הזאת, ומפרופורציית הרישיקש (שאנחנו נמצאים בה ממש ברגעים אלה) אני יכולה לומר שעד כה זהו בהחלט המשולש הקדוש- והמנצח שלי בהודו, ובכיף-כיף הייתי נוסעת לשם לאיזו סדנאת בין ההרים המטריפים של באגסו. שלושה כפרים חמודים, שקטים, תיירותיים, עמוסי סדנאות נהדרות (בישול, יוגה, מקרמה, ציור, פיסול בעץ, צורפות ועוד ועוד ועוד) ו... עם 95% ישראלים ברחובותיהן הצרות... בהחלט נחיתה רכה :)) וזה תענוג... מבטיחה!

אחרי שבועיים (שהיה ניתן בשקט למשוך עוד שבוע לפחות) הרגשנו צורך להתקדם, הסקרנות לראות ולפגוש עוד מקומות הניעה אותנו קדימה ליעד הבא... וכך ארזנו את עצמינו, את הילדים ואת המוצ'ילות ויצאנו עם עוד זוג ישראלים מקסים לכיוון אמריצר (מקדש הזהב) ומשם רכבת לרישיקיש... 

כמה המלצות עד כה...

באגסו:

לינה: 

"ספנה האוס"- גסטהאוס מקסים המנוהל ע"י הנשים, נקי, מסודר, ומרוחק מכל ההמולה (ובאותה המידה קרוב אליה במרחק של דקות :) נוח, ומדהים... 

המוווווווון מדרגות ועליות ברחבי הכפרים... אי אפשר לברוח מזה... הכפרים בנויים על ההר... 

אוכל: 

"מילאן קפה"--- צמוד לגסטהואס... גם שייך למשפחת ספנה, אוכל טרי, נקי ומעולה... 

"מג'יק טרי"- קפה מעולה, הכי טוב בבאגסו והסביבה... על הדרך יש להם את הויי פיי הכי טוב באיזור :)  

וכמובן... בכל מקום חייבים לטעום את ה"באגסו קייק"-- העוגה המקומית... פשוט מדהימה... 

סוכן נסיעות:

"חזי"- נמצא בעלייה מול ה"אום סטאר"--- בחור הגון אמין ורציני. נסענו עד אמריצר עם אחד הנהגים שלו, נסיעה בטוחה ורגועה... ואני אמא חרדתית... ואם אמא חרדתית ממליצה... לכו על זה :)  

עלויות:(לתקופה של שבועיים)
לינה (2 חדרים)- 130$
ארוחות- 190$
קפה ונשנושים-$80
שטויות רחוב (צמידים, בדים, וכו')- 45$
קניות לחדר (מים, שמפו וכו')- 20$
מוניות (בין הכפרים)- 20$
חוגים וסדנאות- 50$
כביסה- 6$
  

  

-