יש לומר... רומניה הפתיעה... בויז'ן שלי ראיתי מדינה פוסט קומוניסטית, דלה עם חשדנות של מי הולך לרומניה לשבועיים?? והופה, קיבלנו אותה בהפתעה גמורה ושתדעו אני מ א ו ה ב ת!!! נכון צ'כיה? כזה בדיוק אחד לאחד.
את הנחיתה התחלנו בסינאיה שזאת בערך העיירה שכל העולם נוסע אליה אחרי בוקרשט. ממי רצה שבכל זאת נתחיל ממשהו יציב ומשם נתקדם. מה אגיד לכם? עיירה חמודה, עיירת סקי כזאת, מתויירת. ותכלס הריגוש הכי גדול שהיה לנו בה היא ההתרעה המתפרצת בטלפון על 3 דובים שנראו מטיילים בעיירה. איזה צליל היסטרי בנייד, כל האינסטינק ההישרדותי שלי נדלק בתוכי, חשבתי החותים באו אחרינו... אבל לא... הרומנים נלחצים מדובים שמטיילים ברחובות... יאללה איך בא לי גם שעל זה פיקוד העורף יטריף אותנו... הדובים... קיצר, אחרי שנת לילה חתכנו משם על הבוקר.
בעיקרון ברומניה שכרנו רכב ובלי תוכניות בכלל יצאנו לדרך. סימנו כמה מקומות על גוגל מפות שיהיה איזה כיוון כללי ובגדול נסענו לפי החשקים לאן שהנוף והלב לוקחים אותנו.
שוטטנו עם הרכב בין הכפרים החמודים והציוריים שלהם, עד ברושוב הגענו- מומלצת בכל אתר אפשרי. עיר חמודה מאוד, עם כיכר מרכזית, בתי קפה, מסעדות חנויות... חצי שעה היינו בה כולל חיפוש החניה. לכו אליה, היא באמת מהממת בנוף אמא, אנחנו פשוט יותר בקטע כפרי...
הנענו את הרכב, נסענו, בהינו ומפה לשם מצאנו בשדות חרושים איזו מסעדת דגים מקומית... נשבעת שדות- קציר, פרות, עזים ושם ביניהם מסעדה שמסתבר היא שוס בקרב המקומיים. התיישבנו על המלצר ששמח לשמוע שאנחנו מיזראל (יש כאלה, שתדעו) והמליץ לנו מלא מקומות שכוחי אל ללכת אליהם!!
משם המשכנו הלאה אל הלא נודע- שדות ירוקים, הרים, תומר המריא עם הרכב שלרגעים רגשתי בטיסת פנים ;)) אממה התברר לנו שיש פה מצלמות מהירות בערך כל 10 מ' בייחוד במקומות מרוחקים, ומסתבר שבמעברים בין הכפרים הנסיעה המותרת היא 30-40 קמש... תומר שיחייה, רק במצב ההנעה האוטו על 50 קמש, עכשיו דמיינו אותו עובר לנסיעה של 30, סדנא בויסות עצמי עבר עם מהירויות האלה... כי ממי יודע, בסבב הקודם בצ'כיה עם כמות הדוחות שחטפנו, בכיף היינו מתפנקים על שבוע במילאנו... אז זחלנו נשמות בנופיה המדהימים של רומניה... אנחנו והעגלונים הרומנים, נוסענו בעיקרון באותו הקצב. ויש דבר כזה עגלונים עדיין- סוס ועגלה כן?... יש לציין שזה נפוץ כאן לפחות ברמת הטסלה בארץ ;)
בעיקרון כל היום טיילנו בין הכפרים עד שהחשיך והתחלנו לחפש מקום לישון בו. ממי מצא לנו מקום שקט... בתוך היער שמע ישראל... כל הנסיעה לשם שלחתי תפילה לדובים שייצאו לטיול הלילי שלהם אחרי שאהיה כבר סגורה בתוך החדר. מיותר לציין שהדרך בתוך היער הייתה חשוכה, פתחתי את עיניי לרווחה לזהות את הדובים למקרה הצורך, אבל טפו טפו הגענו למלון בשלום. המלון היה מלא אורות רומנטיים- עם עץ פורח חמוד כזה... מודה התרגשתי...
הריגוש יש לומר חלף די זריז כי קיבלנו חדר סגפני כאילו באנו לריטריט נזירות ולא בית מלון של כמה כוכבים.
אבל... מוחלת על הכל... על חרדת הדובים, החושך והכרית הסגפנית שלי שלא אשן בגללה כל הלילה... כי אני דיי בונה על הנוף של הבוקר... ובאותה הנשימה... מנמיכה ציפיות חחחחח
יאללה... להחזיק אצבעות לנוף פסטוראלי בבוקר...
טיול ארוך לפנינו... אם ירצה השם... המוזה ויהיה לי כוח... אשלים את ההמשך... בהמשך )))
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה