הנסיעה לתאילנד הייתה פשוט עינוי סיני... ביקשנו מסטפן האיטלקי בסיהנוקוויל (קמבודיה) לארגן לנו אוטובוס אקספרס לבנגקוק ואם יש אפשרות לסליפר לילה מפנק אז בכלל שיחק אותה... אז הוא חמוד ארגן לנו... אבל רק את החלק של הלילה... כי האוטובוס פשוט אסף והוריד בכל הכפרים לאורכה ולרוחבה של קמבודיה ובמקום נסיעה של 12- 15 שעות אקספרס, בילינו 26 שעות על הכבישים... כאילו שזה לא מספיק, הסליפר היה מהקשוחים ביותר... אוטובוס ישן עם 2 קומות באותו החלל ו- 4 שורות (דחוסות) של כיסאות על תקן מיטה שבהם אין מצב ליישר את הרגליים... שכבנו שם כמו גורים מקופלים... וכשחושבים על זה יש מצב שישנו בתא המטען רק שעבדו עלינו והכניסו אותנו לשם דרך הדלת הראשית של האוטובוס... זה ממש הרגיש ככה - אפור, חשוך, חנוק וקלסטרופובי... אפילו איזה אשנב קטנטן רק ל”תקווה“ לא היה... הנסיעה הייתה פשוט סיוט... אבל... היות ואנחנו עם המוטו של ההתמסרות, קיבלנו בהבנה שהעולם פשוט מאזן... אחרי הכל, הוא יודע שאנחנו הולכים להתפנק על החיים שלנו(!!) במשך 3 חודשים בתאילנד, אז חייב לאזן באיזה אוטובוס קמבודי מהגיהנום.
כשדרכה רגלינו על אדמת תאילנד, כמה התרגשנו... כמה... כמה אהבה! שכחתי את האוטובוס, מחלתי על החנק והנמק בברכיים ורצתי לחבק את התאילנדי הראשון שנתקל בדרכי... מדינת אושר המדינה הזאת... רק נכנסים לגבולותיה הכל מרגיש כמו פינוק אחד גדול שלא נגמר...
היעד הראשון בנגקוק (שממנה נדרים הלאה)... עם הגעתינו לבנגקוק הזכרתי לעצמי שאני מטורפת על העיר, היא לא משתווה מבחינתי לאף עיר (גדולה) שהיינו בה וגם אחרי שעשינו סיבוב בקוואסאן וגילינו את הבלאגן והרעש התהומי שלא שם בביקורינו הקודם (בגלל האבל על המלך), ועדיין! עדיין! אני אוהבת את העיר הזאת ויש לה חתיכת דירת סטודיו בליבי! כי בכל זאת... ממש למטה בכניסה לדירה מוכרים מליין פירות חתוכים!!
התפנקנו על בנגקוק במשך יומיים, ביקרנו בבית חב"ד שישי בערב וערב פורים והיה תענוג, הסתובבנו, אכלנו, טיילנו, אכלנו, נהננו, אכלנו ואחרי יומיים של אכילה והתפנקות התחלנו להדרים...
היעד הדרומי הראשון שלנו בתאילנד הייתה העיר- "פרצ'ואפ קירי-קאן" שנמצאת דרומית להואה-אין. את ההשראה שלנו להגיע לעיר קיבלנו מפורומים של משפחות מטיילות שבהם קראנו רק דברים טובים על העיר הזאת, ובינינו, מה כבר יכול להיות? אנחנו בתאילנד! :)) הלכנו לאחת ממיליוני סוכנויות התיירים בבנגקוק כדי לברר לגבי כרטיסי הנסיעה לשם והציעו לנו כרטיס לאוטובוס ב- 600 באט לאדם, מה שמסכם בכ- 70$ משפחתי... ידענו שאלה המחירים פחות או יותר... אבל היות ואנחנו בטיול תרמילאי החלטנו לבדוק בעוד סוכנות... בסוכנות הנוספת הסוכנת הסבירה לנו שאין אוטובוס תיירים שלוקח לעיר (שזה אגב מה שנמסר לנו גם בסוכנות הקודמת), אלא כולם נוסעים באוטובוס מקומי... אם קונים את הכרטיסי הנסיעה דרך הסוכנויות, אז הוואן של הסוכנות מסיע אותנו עד לתחנת האוטובוס המרכזית ושם אנחנו עולים על אוטובוס מקומי שלוקח אותנו ישירות לעיר... לאור המצב, היא המליצה לנסוע עצמאית לתחנה המרכזית הדרומית (שנקראת sai-tai-mai) ולקנות כרטיסים במקום... היות והאוטובוסים לפרצ'ואפ קירי-קאן יוצאים מדי שעה, אז לקחנו את ההמלצה בחום... נסענו במונית... קנינו כרטיסים (בחלון 91)... הגענו לפרצ'ואפ קירי-קאן... והכל ב- 20$ כולל המוניות...
הגענו לעיר שמרגישה יותר בכיוון עיירה, אווירה של "קטן וחמוד" כזה... זאת עיר חוף שמתויירת בעיקר ע"י המקומיים וכמעט ואין בה תיירים מערביים, עד כדי כך שדיי מאתגר למצוא כאן שילוט או תפריטים באנגלית, מה שמקנה לעיר אווירה מאוד אותנטית ומקומית... לא סגרנו בוקינג מראש, פשוט החלטנו לחפש עצמאית כשנגיע... ואכן, מצאנו מקום מושלם- בית מלון בוטיקי עם בריכה, נקי, שקט ומהמם (הפרטים בפינת ההמלצות :)). המלון יושב ממש במרכז העיר, מרחק הליכה מכל השווקים ומהחוף... וככל שעבר הזמן, גילינו שהמלון פשוט במקום חלומי שממש אבל ממש במרחק הליכה מהכל...
פרצ'ואפ קירי-קאן היא עיר חוף מקסימה, שקטה ושלווה, מלאה ברחובות מקומיים אותנטיים שמלאים בבתים צבעוניים ובתי עץ, יש בה גם לא מעט רחובות צרים עם חנויות קטנות ומקומיות, בתי קפה בוטיקים, מסעדות מקומיות ורשת חנויות של seven eleven שמפזרים כאן בכל מקום שזה למען אמת ממש תענוג... זאת עיר מהממת ואין לי מושג איך היא עדיין לא אומצה ע"י התייר הישראלי. האוכל מקומי, חנויות מקומיות ולא מתויירות, המחירים בכל מקום מקומיים עם אפס מיקוח... תכלס... תענוג... יש כאן שוק יום (שהוא בעיקר שוק פירות וירקות), אחר הצהריים (ב-17:00) נפתח שוק ערב (שהוא מקורה ומוכרים בו אוכל וגם קצת דוכנים עם בגדים וקישקושים) ובערב (ב-18:00) נפתח שוק אוכל (רחבה עם דוכני אוכל רחוב מכל הסוגים, מכל הצבעים וכל הטעמים)... אבל, חייבת לציין שעניין השווקים לא מסתיים רק ב-3 האלה שבשגרה היומיומית... בתאילנד כמו בתאילנד לא צריך הרבה סיבות כדי להקים שוק... ואכן, במהלך כל השהות שלנו כאן, כל יום נפתח שוק במקום אחר וכולם עשירים, צבעוניים ומאוד מקומיים...
היינו כאן שבועיים ובמהלך השהות שלנו בין הטיולים ברחובות המהממים של העיר ובין הטיולים בשווקים המפוזרים כאן, חיפשנו קצת אטרקציות תיירותיות והחלטנו שנלך לבקר באחד המקדשים היפים בעיר... המקדש הלבן והמרשים יושב על הר גבוה שנמצא ממש על רצועת החוף... ובגאונות מדהימה- בחרנו לבקר בו באחד הימים החמים של השנה... כדי להגיע למקדש צריך לטפס מיליון מדרגות... ו... מסתבר שמי שולט על ההר ועל המקדש ועל מיליון המדרגות הם קופים, המקדש אפילו נקרא על שמם "מקדש הקופים" וידוע כהאטרקציה של העיר... תכלס... אם לא היינו חורשים את הודו וחווים אי אילו טראומות קופים זניחות... יש מצב שהייתי מתלהבת מהקופים ואולי אפילו מנסה להאכיל אחד או שניים... אבל... לא רק שלא התרגשתי מהם, אפילו ניסיתי לשכנע את בני הבית לרדת מהעניין... אבל... כמו שאתם מבינים לא הצליח לי משהו... עלינו!... חווינו!... בהנאה!... ו... שרדתי כדי לספר... :)
תראו... ניחא... מיליון מדרגות... ניחא... חום איימים למות... ניחא... ניחוחות מאלחשים של צואת הקופים לאורך כל העלייה... וניחא שכמעט התעלפתי כמה פעמים מהמיזוג של כל אלה יחד... אבל... שבט הקופים הזה מחולק שם בשלשות לאורך כל העלייה ורק מחכים להזדמנות להפגין בעלות על הטריטוריה... מה שאומר, שקודם כל עשינו את כלללללל העלייה הזאת בנשימה אחת- בלי עצירות- בלי מנוחה- ובקצב דיי היסטרי... ושנית, מסתבר שלממי שלי יש איזה קטע לא ברור עם הקופים... כי גם כאן(!) בדיוק כמו ברישיקש (ראו פוסט, הודו, רישיקש) הקופים הרגישו מאויימים מנוכחותו... וקדימה בלגאן! צרחות... שליפת שיניים... התקהלות של השבט... ויברח שלנו מההר, מהמקדש ומהקופים... טסנו בשיגור למטה והגענו למרגלות ההר אדומים- בוערים מחום- רועדים- חרדתיים ועם תובנה אחת בהירה כשמש: **לממי שלי אסור להתקרב לקופים!!**
ו... לא צילמתי תמונות מטריפות של הנוף מהמקדש, כי פשוט הייתי עסוקה בלהסדיר את הנשימה ובלשרוד... מזל שבתחילת העלייה (כשהמוטיבציה עוד בעורקיי) הייתה איזו מדרגונת וחצי שלא ישב עליה קוף אז צילמתי תמונה לתיעוד כל הדבר (המהמם!!) והמיותר זה...
חוץ מזה חיפשנו גם קצת חוף ים מסודר לבטן גב... ויש אחד כזה גם כאן והוא יושב בתוך בסיס צבאי... זה נשמע קצת מוזר, אבל, כדי להגיע לחוף הרחצה צריך לעבור דרך ש"ג של בסיס צבאי... מגיעים לשער, מחייכים, עוברים, משאירים פרטים באיזו מחברת תיירים ליד השער וזהו... משם טוקטוק בנסיעה של כמה דקות עד לחופים המוסדרים... הבסיס עצמו ממש מדהים- מדשאות, הכל מסודר ומתוקתק... מרגיש כמו כפר נופש ולא בסיס צבאי... והחופים שנחשבים ל"מתויירים" מלאים בכסאות נוח, מסעדות ואפילו עם מרכז חנויות קטן - בסביבה... יש להגיד... שעדיין העניין התיירותי הוא מאוד-מאוד יחסי, כי כשאנחנו היינו בחוף... הוא היה ריק... החוף (והנוף) עצמו מטריף! מטריף! מטריף! חולות לבנים, מי תורקיז, סרטנים מתרוצצים על החול, החוף יושב במפרץ חצי- ירח מדהים... קיצר... ארכי- גן- עדן! העברנו על החוף כמה שעות מפנקות ושלוות... וטפסנו טרמפ עם טנדר צבאי הישר מהחוף עד היציאה מהבסיס...
זהו... היינו בעיר החלומית והמפתיעה הזאת במשך שבוע וחצי... היה לנו כל כך כיף, כל כך רגוע וכל כך מהמם... יש בה אפס אטרקציות ואפס הוואי תיירותי... אבל יש בה 100% של אותנטיות, שלווה, קסם, אווירה מקומית מדהימה והשווקים מלאים בשפע מקומי... אז אם אתם פחות בענין התיירותי וריגושי האטרקציות והאדרנלין... ויותר בעניין של רוגע ושלווה... רוצו לפה... ואת האדרינלין תעלו בעליות הקופים של המקדש הכי מפואר בעיר... :))
זהו בינתיים,
אנחנו מדרימים לכיוון האיים...
חג שמח!! :)
קצת המלצות:
המרכז התיירותי--- מול המזח האדום והגדול (מעבר לכביש), נמצא המרכז התיירותי של העיר... היות והעיר לא כל כך מתויירת ע"י מערביים אז זה המקום (הכמעט) יחידי שתמצאו בו קצת מידע על העיר, על המקומות לטיול בעיר וגם לא פחות חשוב איך יוצאים ממנה לערים שמסביב. אנחנו לא הצלחנו למצוא אף סוכנות נסיעות (וחיפשנו הרבה), ובמרכז התיירותי הכווינו אותנו לתחנת האוטובוס המרכזית (שזה בוטקה גדול) ושם קנינו את הכרטיסים... קיצר, כשאתם מגיעים ואחרי שהתמקמתם, כדאי לגשת לכאן ולקחת קצת ברושורים והכוונה...
תחנת הרכבת- מי שמעוניין להתנייד עם הרכבת לשאר חלקי תאילנד, אז ממש במרכז העיר נמצאת התחנה, ואפשר לגשת ולקבל פרטים על הזמנים והעלויות.
לינה- מלון בוטיק (מצורף כרטיס בתאילנדית)... אין לי מושג מה השם שלו... אבל הוא היה מעולה! מי שמחפש קצת יותר אווירה של בתי מלון, אז ממש ממול יש בית מלון "ountawan hotel" (אי אפשר לפספס) באותם המחירים וגם אחלה... רק בלי הבריכה...
אוכל- היה קצת מאתגר למצוא מסעדות עם תפריט באנגלית, אבל מצאנו 3 מדהימות, קבלו...
1. על אחד הכבישים הראשיים של העיר (מהמלון יוצאים לכביש הראשי ופונים ימינה... 50 מטר ואתם במסעדה... למי שמגיע לא מכיוון המלון- אז על הכביש הראשי שמחבר בין המשטרה עד לבסיס הצבאי... יותר לכיוון הבסיס הצבאי), יש מסעדה גדולה (מן פטיו פתוח) שמנוהלת ע"י משפחה מקסימה, המסעדה תמיד מלאה ובעיקר בתיירים... האוכל טעים וטרי... אנחנו אכלנו שם במהלך כל השהות שלנו לכן ממליצים בחום.
2. ממול למסעדה הקודמת יש בית קפה קטן... עם קפה מעולה, מיליון סוגים של טוסטים נהדרים, עוגיות ביתיות, גלידות עם קצפת ובכלל כל מה שאפשר למזוג עליו שוקולד וקצפת אז יש כאן... פשוט מ-ע-ו-ל-ה!
3. בכביש מקביל (בכביש של תחנת הרכבת) יש מסעדה מערבית שכוללת פיצה וכל מיני סוגים של פאסטות... המסעדה נקראת "דייזי" ומבחוץ נראית מאוד מערבית, מכוסה בעץ בהיר, שונה בנוף המקומי... גם זכור לנו כמעולה... לטובת הגיוון תתפנקו...
לטייל ולראות- מקדש הקופים כמובן, ממול למקדש הקופים הלבן ממש מעבר לכביש יש מקדש ענק עם בודהה מזהב... אפשר לבקר ולהתרשם... חוץ מזה בהמשך הכביש (לכיוון המשטרה) ישנו פארק יפה עם פאגודות מקסימות (ראינו דומות בקמבודיה)... אז גם אפשר לטייל ולהתרשם... בגדול, הברושור של מרכז התיירים כולל את כל מה שאפשר לראות בעיר...
מומלץ גם להיכנס לכל מיני בתי מלון/ גסטהאוסים בדרך ולשאול על טיולים באיזור העיר, באחד המזדמנים הציעו לנו לנסוע למערה מיוחדת שנמצאת על חוף הים עם מקדש בתוכה... נראה ממש מרשים...
כל העיירה הזאת... אפשר ללכת לאורכה ולרוחבה ברגל... האוטובוס עוצר במרכז העיר, ומשם הכל עניין של הליכה... מתחנת האוטובוס תתקדמו לכיוון קו החוף או לרחובות שמקבילים לקו החוף שגם הם מלאים במקומות לינה שונים...
מחירי הטוקטוקים נעים בין 40-100 באט (תלוי במרחקים), ואם במידה והחלטתם לקחת טוקטוק מהמקום שהורידו אותכם לאחד מבתי המלון שהמלצתי אז זו נסיעה של 5 דקות... ממש קרוב...
התפנקנו על בנגקוק במשך יומיים, ביקרנו בבית חב"ד שישי בערב וערב פורים והיה תענוג, הסתובבנו, אכלנו, טיילנו, אכלנו, נהננו, אכלנו ואחרי יומיים של אכילה והתפנקות התחלנו להדרים...
היעד הדרומי הראשון שלנו בתאילנד הייתה העיר- "פרצ'ואפ קירי-קאן" שנמצאת דרומית להואה-אין. את ההשראה שלנו להגיע לעיר קיבלנו מפורומים של משפחות מטיילות שבהם קראנו רק דברים טובים על העיר הזאת, ובינינו, מה כבר יכול להיות? אנחנו בתאילנד! :)) הלכנו לאחת ממיליוני סוכנויות התיירים בבנגקוק כדי לברר לגבי כרטיסי הנסיעה לשם והציעו לנו כרטיס לאוטובוס ב- 600 באט לאדם, מה שמסכם בכ- 70$ משפחתי... ידענו שאלה המחירים פחות או יותר... אבל היות ואנחנו בטיול תרמילאי החלטנו לבדוק בעוד סוכנות... בסוכנות הנוספת הסוכנת הסבירה לנו שאין אוטובוס תיירים שלוקח לעיר (שזה אגב מה שנמסר לנו גם בסוכנות הקודמת), אלא כולם נוסעים באוטובוס מקומי... אם קונים את הכרטיסי הנסיעה דרך הסוכנויות, אז הוואן של הסוכנות מסיע אותנו עד לתחנת האוטובוס המרכזית ושם אנחנו עולים על אוטובוס מקומי שלוקח אותנו ישירות לעיר... לאור המצב, היא המליצה לנסוע עצמאית לתחנה המרכזית הדרומית (שנקראת sai-tai-mai) ולקנות כרטיסים במקום... היות והאוטובוסים לפרצ'ואפ קירי-קאן יוצאים מדי שעה, אז לקחנו את ההמלצה בחום... נסענו במונית... קנינו כרטיסים (בחלון 91)... הגענו לפרצ'ואפ קירי-קאן... והכל ב- 20$ כולל המוניות...
הגענו לעיר שמרגישה יותר בכיוון עיירה, אווירה של "קטן וחמוד" כזה... זאת עיר חוף שמתויירת בעיקר ע"י המקומיים וכמעט ואין בה תיירים מערביים, עד כדי כך שדיי מאתגר למצוא כאן שילוט או תפריטים באנגלית, מה שמקנה לעיר אווירה מאוד אותנטית ומקומית... לא סגרנו בוקינג מראש, פשוט החלטנו לחפש עצמאית כשנגיע... ואכן, מצאנו מקום מושלם- בית מלון בוטיקי עם בריכה, נקי, שקט ומהמם (הפרטים בפינת ההמלצות :)). המלון יושב ממש במרכז העיר, מרחק הליכה מכל השווקים ומהחוף... וככל שעבר הזמן, גילינו שהמלון פשוט במקום חלומי שממש אבל ממש במרחק הליכה מהכל...
 |
| החוף של העיר |
 |
 |
| שוק לילה |
 |
| הרחובות של העיר |
היינו כאן שבועיים ובמהלך השהות שלנו בין הטיולים ברחובות המהממים של העיר ובין הטיולים בשווקים המפוזרים כאן, חיפשנו קצת אטרקציות תיירותיות והחלטנו שנלך לבקר באחד המקדשים היפים בעיר... המקדש הלבן והמרשים יושב על הר גבוה שנמצא ממש על רצועת החוף... ובגאונות מדהימה- בחרנו לבקר בו באחד הימים החמים של השנה... כדי להגיע למקדש צריך לטפס מיליון מדרגות... ו... מסתבר שמי שולט על ההר ועל המקדש ועל מיליון המדרגות הם קופים, המקדש אפילו נקרא על שמם "מקדש הקופים" וידוע כהאטרקציה של העיר... תכלס... אם לא היינו חורשים את הודו וחווים אי אילו טראומות קופים זניחות... יש מצב שהייתי מתלהבת מהקופים ואולי אפילו מנסה להאכיל אחד או שניים... אבל... לא רק שלא התרגשתי מהם, אפילו ניסיתי לשכנע את בני הבית לרדת מהעניין... אבל... כמו שאתם מבינים לא הצליח לי משהו... עלינו!... חווינו!... בהנאה!... ו... שרדתי כדי לספר... :)
 |
| מזרקת ה"קופים"... תתמקדו יש פסלי קופים עם הקופים... :) |
 |
| המקדש... על ההר... |
תראו... ניחא... מיליון מדרגות... ניחא... חום איימים למות... ניחא... ניחוחות מאלחשים של צואת הקופים לאורך כל העלייה... וניחא שכמעט התעלפתי כמה פעמים מהמיזוג של כל אלה יחד... אבל... שבט הקופים הזה מחולק שם בשלשות לאורך כל העלייה ורק מחכים להזדמנות להפגין בעלות על הטריטוריה... מה שאומר, שקודם כל עשינו את כלללללל העלייה הזאת בנשימה אחת- בלי עצירות- בלי מנוחה- ובקצב דיי היסטרי... ושנית, מסתבר שלממי שלי יש איזה קטע לא ברור עם הקופים... כי גם כאן(!) בדיוק כמו ברישיקש (ראו פוסט, הודו, רישיקש) הקופים הרגישו מאויימים מנוכחותו... וקדימה בלגאן! צרחות... שליפת שיניים... התקהלות של השבט... ויברח שלנו מההר, מהמקדש ומהקופים... טסנו בשיגור למטה והגענו למרגלות ההר אדומים- בוערים מחום- רועדים- חרדתיים ועם תובנה אחת בהירה כשמש: **לממי שלי אסור להתקרב לקופים!!**
ו... לא צילמתי תמונות מטריפות של הנוף מהמקדש, כי פשוט הייתי עסוקה בלהסדיר את הנשימה ובלשרוד... מזל שבתחילת העלייה (כשהמוטיבציה עוד בעורקיי) הייתה איזו מדרגונת וחצי שלא ישב עליה קוף אז צילמתי תמונה לתיעוד כל הדבר (המהמם!!) והמיותר זה...
 |
| התצפית בעלייה למקדש |
 |
| התצפית של החוף בעלייה למקדש... |
חוץ מזה חיפשנו גם קצת חוף ים מסודר לבטן גב... ויש אחד כזה גם כאן והוא יושב בתוך בסיס צבאי... זה נשמע קצת מוזר, אבל, כדי להגיע לחוף הרחצה צריך לעבור דרך ש"ג של בסיס צבאי... מגיעים לשער, מחייכים, עוברים, משאירים פרטים באיזו מחברת תיירים ליד השער וזהו... משם טוקטוק בנסיעה של כמה דקות עד לחופים המוסדרים... הבסיס עצמו ממש מדהים- מדשאות, הכל מסודר ומתוקתק... מרגיש כמו כפר נופש ולא בסיס צבאי... והחופים שנחשבים ל"מתויירים" מלאים בכסאות נוח, מסעדות ואפילו עם מרכז חנויות קטן - בסביבה... יש להגיד... שעדיין העניין התיירותי הוא מאוד-מאוד יחסי, כי כשאנחנו היינו בחוף... הוא היה ריק... החוף (והנוף) עצמו מטריף! מטריף! מטריף! חולות לבנים, מי תורקיז, סרטנים מתרוצצים על החול, החוף יושב במפרץ חצי- ירח מדהים... קיצר... ארכי- גן- עדן! העברנו על החוף כמה שעות מפנקות ושלוות... וטפסנו טרמפ עם טנדר צבאי הישר מהחוף עד היציאה מהבסיס...
 |
| חוף הרחצה המפנק (בבסיס צבאי) |
 |
| הסרטנים המתרוצצים על החוף |
זהו בינתיים,
אנחנו מדרימים לכיוון האיים...
חג שמח!! :)
קצת המלצות:
המרכז התיירותי--- מול המזח האדום והגדול (מעבר לכביש), נמצא המרכז התיירותי של העיר... היות והעיר לא כל כך מתויירת ע"י מערביים אז זה המקום (הכמעט) יחידי שתמצאו בו קצת מידע על העיר, על המקומות לטיול בעיר וגם לא פחות חשוב איך יוצאים ממנה לערים שמסביב. אנחנו לא הצלחנו למצוא אף סוכנות נסיעות (וחיפשנו הרבה), ובמרכז התיירותי הכווינו אותנו לתחנת האוטובוס המרכזית (שזה בוטקה גדול) ושם קנינו את הכרטיסים... קיצר, כשאתם מגיעים ואחרי שהתמקמתם, כדאי לגשת לכאן ולקחת קצת ברושורים והכוונה...
תחנת הרכבת- מי שמעוניין להתנייד עם הרכבת לשאר חלקי תאילנד, אז ממש במרכז העיר נמצאת התחנה, ואפשר לגשת ולקבל פרטים על הזמנים והעלויות.
לינה- מלון בוטיק (מצורף כרטיס בתאילנדית)... אין לי מושג מה השם שלו... אבל הוא היה מעולה! מי שמחפש קצת יותר אווירה של בתי מלון, אז ממש ממול יש בית מלון "ountawan hotel" (אי אפשר לפספס) באותם המחירים וגם אחלה... רק בלי הבריכה...
אוכל- היה קצת מאתגר למצוא מסעדות עם תפריט באנגלית, אבל מצאנו 3 מדהימות, קבלו...
1. על אחד הכבישים הראשיים של העיר (מהמלון יוצאים לכביש הראשי ופונים ימינה... 50 מטר ואתם במסעדה... למי שמגיע לא מכיוון המלון- אז על הכביש הראשי שמחבר בין המשטרה עד לבסיס הצבאי... יותר לכיוון הבסיס הצבאי), יש מסעדה גדולה (מן פטיו פתוח) שמנוהלת ע"י משפחה מקסימה, המסעדה תמיד מלאה ובעיקר בתיירים... האוכל טעים וטרי... אנחנו אכלנו שם במהלך כל השהות שלנו לכן ממליצים בחום.
 |
| השלט של המסעדה... |
2. ממול למסעדה הקודמת יש בית קפה קטן... עם קפה מעולה, מיליון סוגים של טוסטים נהדרים, עוגיות ביתיות, גלידות עם קצפת ובכלל כל מה שאפשר למזוג עליו שוקולד וקצפת אז יש כאן... פשוט מ-ע-ו-ל-ה!
 |
| לפנק... לפנק... לפנק... :) |
3. בכביש מקביל (בכביש של תחנת הרכבת) יש מסעדה מערבית שכוללת פיצה וכל מיני סוגים של פאסטות... המסעדה נקראת "דייזי" ומבחוץ נראית מאוד מערבית, מכוסה בעץ בהיר, שונה בנוף המקומי... גם זכור לנו כמעולה... לטובת הגיוון תתפנקו...
לטייל ולראות- מקדש הקופים כמובן, ממול למקדש הקופים הלבן ממש מעבר לכביש יש מקדש ענק עם בודהה מזהב... אפשר לבקר ולהתרשם... חוץ מזה בהמשך הכביש (לכיוון המשטרה) ישנו פארק יפה עם פאגודות מקסימות (ראינו דומות בקמבודיה)... אז גם אפשר לטייל ולהתרשם... בגדול, הברושור של מרכז התיירים כולל את כל מה שאפשר לראות בעיר...
מומלץ גם להיכנס לכל מיני בתי מלון/ גסטהאוסים בדרך ולשאול על טיולים באיזור העיר, באחד המזדמנים הציעו לנו לנסוע למערה מיוחדת שנמצאת על חוף הים עם מקדש בתוכה... נראה ממש מרשים...
כל העיירה הזאת... אפשר ללכת לאורכה ולרוחבה ברגל... האוטובוס עוצר במרכז העיר, ומשם הכל עניין של הליכה... מתחנת האוטובוס תתקדמו לכיוון קו החוף או לרחובות שמקבילים לקו החוף שגם הם מלאים במקומות לינה שונים...
מחירי הטוקטוקים נעים בין 40-100 באט (תלוי במרחקים), ואם במידה והחלטתם לקחת טוקטוק מהמקום שהורידו אותכם לאחד מבתי המלון שהמלצתי אז זו נסיעה של 5 דקות... ממש קרוב...
