לרישיקש הגענו עם רכבת לילה מאמריצר... ליתר דיוק ירדנו בתחנת הרכבת בהרידוואר (שנמצאת כשעה מרישיקש) ומשם לוקחים מונית לרישיקש. בירידה מהרכבת בתחנה קטנוטונת יחסית פוגשים חצי מהכפר שישן על הרציף, החצי הער מתקלח בין פסי הרכבת ... בתוך כל זה נהגי המוניות עומדים בהיכון מול הקרונות לקראת התיירים היורדים שממשיכים לרישיקש.
אנחנו הפעם השכלנו, למדנו מטעויות ה"פינק האוס" (ראו פוסט דהרמסלה), וביקשנו מהנהג לקחת אותנו ישירות לבית חב"ד ברישיקש... הורדנו את הציוד שלנו שם ויצאנו לחפש לנו גסטהאוס ברחבי רישיקש...
אחחח רישיקש- רישיקש... איזו טבילת אש קשוחה היית לנו... מסתובבים ארבעתינו עם עיני ינשוף ופשוט משוטטים, לא מצליחים להתאפס ולאסוף את עצמינו למציאת הגסטהאוס... מיליון אנשים, דוכני אוכל, חנויות, אשראמים, צפירות של קטנועים מכל עבר, פרות, כלבים משוטטים, חמורים, קופים מקפצים וצורחים, באבות בכתום מסתובבים עם קעריות ברזל... ומה לא... איזו אינטנסיביות יא אלללה...
התמזל מזלנו, והם קלטו את ממי שלי עם הזקן שגידל כסממני החופש... הקופים הרגישו מאויימים מהזקן הצומח, ויאללה בלאגן!!... צרחות על הממי, אני נלחצת-- צורחת ובורחת עם הילדים מהקופים... אישה הודית מאחורי נלחצת מהקופים גם היא- צורחת ובורחת אלי(!)... תופסת אותי ביד ולא עוזבת... ”אני“ הישועה שלה במצב הזה!... "אני" זאת שאמורה לדעת מה עושים במצב של קוף עצבני ולא היא--- האישה המקומית... יש מצב שהקופים צרחו וברחו מהצרחות שלי ושלה... כי לפתע נהיה שקט... היא נרגעה ושיחררה אותי... ואני חזרתי להסדיר את הנשימה ועם תקווה עמוקה בתוכי שטקס הפוג`ה הזה באמת שווה את טראומת הקופים הזאת...
הטקס התחיל עם רדת החשיכה, נזירים הינדים בכתום ישבו על שפת הנהר עם הרבה מאמינים מסביב, ובתוך הדמדומים שרו את שירי התפילה של הטקס... כולם שרו מהקטן עד הגדול, כולם מרוגשים ומלוכדים בתוך הלחות המטורפת שבאוויר. זה היה כל כך מקסים... אווירה כל כך עטופה ורגועה, פשוט קסם... אחרי שסיימו לשיר הדליקות כמה אבוקות וכולם סובבו אותן ונגעו בהן, התרגשו, בירכו אחד את השני וחלקם השליכו נרות עם פרחים בקעריות עלים על הנהר... מקסים- מקסים...
ומאותו היום, כמו ילד שנקלט בגן כל יום כמה שעות והביתה, ככה גם אנחנו נקלטנו בתוך רישיקש...
ולאט לאט, כששוב חוזרים לעיר לשעתיים, מתרגלים לצפירות מכל עבר ולקטנועים מכל כיוון, לרחוב ברוחב המדרכה שמשמש את כלי הרכב, בני האדם וחיות כאחד... לאט לאט הרעש ברקע לא נשמע... הכאוטיות קיימת אך מגלים בה סדר... ו... מתחילים לראות את בלתי נראה... מתחילים לפגוש את עיני האנשים, את החיוכים, את הפשטות הנוגעת שלהם... זה הרגע שבו מתחילים להתאהב... הרגע שבו מתחיל להתגלות לו הקסם...
הקסם מתגלה לו לכמה רגעי חסד... אבל... בין לבין יש לנו עוד כמה שעות ביממה שצריך לעשות איתן משהו? :)
אז מה עשינו ברישיקש...
בעיקר מנוחה בתוך המתחם הקסום שלנו, המון שעות רביצה, שינה, רוגע, שלווה וכל המונחים ממשפחת העצלנים... :)) בין לבין ירדנו קצת למרכז העיר, לשוק המקומי, טיילנו בין החנויות הצבעוניות ודוכני הרחוב הרבים, היינו במפלים המדהימים שבאיזור, אפילו שקלנו (ברצינות רבה) לעשות רפטינג--- אז גם סוג של עשייה... המאמץ לחשוב ולהתלבט... זה הרבה בהודו :) ... אבל בעיקר- בעיקר... לא הלחצנו את עצמינו או את הילדים במשימות שהן מעבר ללצאת מהסוויטה המהממת שלנו וללכת ללגום איזה תה ג'ינג'ר במסעדה למטה... וזה עבד יופי... תוך כדי... חצי מהבית תפס על הדרך איזו שפעת לא ברורה של כמה ימים, אבל... אין מה שרוקח הודי מקומי (וחבר חצי רופא מהארץ) לא יכולים לפתור... :)
יש מצב שפספסנו כמה מהאטרקציות המהממות ברישיקש... בכל זאת מדובר במרכז היוגה העולמי... אבל... המאמא גנגס תסלח לנו :))
יעדינו הבא- פושקר... ואנחנו ממש רגע לפני הרכבת לכיוון... עד אז... קבלו כמה המלצות באיזור:
המלצות:
סוויס קוטג'- מתחם של גסטהאוסים מרוחקים מהעיר, בתוך המתקן יש גם מכולת ומסעדות קטנות, מי שמחפש קצת שקט מההמולה שבעיר... פשוט מושלם.
cafe dream- בית קפה/מסעדה קוריאנית, נקי-נקי, רגוע, שקט, עם נוף לגנגס ובעיקר... מאוד שונה בנוף הרישיקשי... האמת... הייתה לנו אחלה אתנחתא בעיר.
בודהה קפה- מסעדה עם נוף לגנגה, אוכל מצוין...
השוק בעיר רישיקש- השוק המקומי, מחוץ לשכונות הלקסמן ג'ולה ורם ג'ולה. שוק אמיתי, מסודר ומאורגן, ולהפתעתינו יחסית נקי ושקט.
ארוחת שישי בבית חב"ד רישיקש- ארוחה בטעם של בית :) איזה יופי, פוגשים הרבה ישראלים ומשפחות, ובכלל אווירת "שבת אחים גם יחד"... תענוג!
עלויות (15 יום) :
לינה: 190$
ארוחות: 230$
קפה ונישנושים: 35$
קניות (שטויות רחוב): 30$
קניות לחדר: 55$
מוניות/טוקטוק: 12$
כניסה למפלים: 2.5$ למשפחה
אחד הנהגים הציע לנו "טקסי- טקסי" ב- 500 רופי עד לרישיקש וזה היה נשמע לנו מחיר סוףף הדרך, אז קפצנו על המציאה אפילו ללא מיקוח... הוביל אותנו נהג ה"טקסי" שלנו דרך פסי הרכבת, מול הקטר של הרכבת שהרגע ירדנו ממנה, כאילו שאנחנו חוצים כביש ורק ומוודאים שאין רכבת שדוהרת אלינו תוך כדי... וצעדנו איתו עד הטוקטוק שלו... אומנם טוקטוק זה לא ”טקסי“ אבל לא היינו קטנוניים... והוא חמוד ככה בנונשננטיות מראה לנו לעלות... עכשיו... מה זה לנו? 4 מבוגרים + 2 ילדים + 4 מוצ'ילות גדולות + 6 תיקי גב... ו... מה זה טוקטוק?--- אופנוע שהלבישו עליו עגלה עם גג ומושבים... נדחסנו לנו בתוך הטוקטוק הזה ותוהים לנו עד כמה גיבור הטוקטוק הזה להסיע את כולנו? ואכן... אחרי 200 מטר שבק הטוקטוק המסכן... לא עמד בעלייה... ;)) אבל... נהג ה”טקסי“ שלנו נחוש, העביר אותנו לטוקטוק חלופי שכולו דבוק עם דבק סלוטייפ... סך הכל מרגיע... :)
מפה לשם, עם מנוע של טרקטור ועם נגיעות קלות של סלוטייפ- נסענו במשך שעה שלמה בדרכים הודיות לרישיקש... שעה של משאיות צופרות, רכבים צופרים, קטנועים צופרים ופרות חמודות שסתם נחות להן באמצע הכביש... בנסיעה בדרך פתאום מקבלים המון תובנות, למשל, מסתבר... שכשנוסעים ברכב, יש את אפקט החלונות שאין אותו בטוקטוק... בטוקטוק חווים הכל ובמיידי--- הקולות, המראות, הריחות והטרמפיסטים... על הטוקטוק הגיבור שלנו, קפצו תוך כדי הנסיעה 2 בחורים... תפסו טרמפ חמודים... מסתבר שהידית החיצונית של הטוקטוק הייתה פנויה וכדאי שמישהו ייתלה עליה.. אז בחור חביב אחד עם יד שבורה- נתלה על הידית מחוץ לטוקטוק וביד השנייה (שעוד לא נשברה) שיחק בנייד תוך כדי הנסיעה... הבחור השני גם הוא נתלה על משהו ועל הבחור עם היד השבורה... והם נסעו איתנו ככה, במשך כרבע שעה, מפטפטים, צוחקים ותוך כדי מכוונים תנועה לרכבים החולפים ובסך הכל נראו די מבסוטים...
מפה לשם, עם מנוע של טרקטור ועם נגיעות קלות של סלוטייפ- נסענו במשך שעה שלמה בדרכים הודיות לרישיקש... שעה של משאיות צופרות, רכבים צופרים, קטנועים צופרים ופרות חמודות שסתם נחות להן באמצע הכביש... בנסיעה בדרך פתאום מקבלים המון תובנות, למשל, מסתבר... שכשנוסעים ברכב, יש את אפקט החלונות שאין אותו בטוקטוק... בטוקטוק חווים הכל ובמיידי--- הקולות, המראות, הריחות והטרמפיסטים... על הטוקטוק הגיבור שלנו, קפצו תוך כדי הנסיעה 2 בחורים... תפסו טרמפ חמודים... מסתבר שהידית החיצונית של הטוקטוק הייתה פנויה וכדאי שמישהו ייתלה עליה.. אז בחור חביב אחד עם יד שבורה- נתלה על הידית מחוץ לטוקטוק וביד השנייה (שעוד לא נשברה) שיחק בנייד תוך כדי הנסיעה... הבחור השני גם הוא נתלה על משהו ועל הבחור עם היד השבורה... והם נסעו איתנו ככה, במשך כרבע שעה, מפטפטים, צוחקים ותוך כדי מכוונים תנועה לרכבים החולפים ובסך הכל נראו די מבסוטים...
אנחנו הפעם השכלנו, למדנו מטעויות ה"פינק האוס" (ראו פוסט דהרמסלה), וביקשנו מהנהג לקחת אותנו ישירות לבית חב"ד ברישיקש... הורדנו את הציוד שלנו שם ויצאנו לחפש לנו גסטהאוס ברחבי רישיקש...
אחחח רישיקש- רישיקש... איזו טבילת אש קשוחה היית לנו... מסתובבים ארבעתינו עם עיני ינשוף ופשוט משוטטים, לא מצליחים להתאפס ולאסוף את עצמינו למציאת הגסטהאוס... מיליון אנשים, דוכני אוכל, חנויות, אשראמים, צפירות של קטנועים מכל עבר, פרות, כלבים משוטטים, חמורים, קופים מקפצים וצורחים, באבות בכתום מסתובבים עם קעריות ברזל... ומה לא... איזו אינטנסיביות יא אלללה...
וככה שוטטנו לנו במשך כמה שעות, רק מחפשים פינה שקטה ששום קטנוע לא יצליח להגיע אליה, ששום פרה לא סימנה שם טריטוריה וששום דבר לא יעלה או יקפוץ עלינו... הסתובבנו לנו ושוטטנו, ובאמת שניסינו למצוא חן או יופי בכל הכאוס הזה... לראות את הקסם שכולם מתאהבים בו בהודו... אבל זה לא היה פשוט בכלל... ראינו רק את הכאוס, והיה בו הכל חוץ מחן, יופי וקסם.
מפה לשם, בין השיטוט לחיפוש... מצאנו גסטהאוס רחוק מההמולה, רחוק מהמרכז ממש בתוך ההרים... פינת חמד אמיתית, שקטנה, מתחם של כמה גסטהאוסים עם מסעדות קטנות... בול בשבילנו!! אספנו את הציוד והודנו לרבי החמוד מבית חב"ד וקדימה לפינת החמד שמסתתרת לה בהרים...
לא יצאנו מהמתחם הגסטהאוס שלנו במשך יומיים, טוב לנו, שקט לנו, טעים לנו, נעים לנו... ורישיקש שתחכה... עד שניהיה מוכנים לפגוש אותה שוב ואת הקסם החבוי שלה...
מפה לשם, בין השיטוט לחיפוש... מצאנו גסטהאוס רחוק מההמולה, רחוק מהמרכז ממש בתוך ההרים... פינת חמד אמיתית, שקטנה, מתחם של כמה גסטהאוסים עם מסעדות קטנות... בול בשבילנו!! אספנו את הציוד והודנו לרבי החמוד מבית חב"ד וקדימה לפינת החמד שמסתתרת לה בהרים...
לא יצאנו מהמתחם הגסטהאוס שלנו במשך יומיים, טוב לנו, שקט לנו, טעים לנו, נעים לנו... ורישיקש שתחכה... עד שניהיה מוכנים לפגוש אותה שוב ואת הקסם החבוי שלה...
שמענו על טקס הפוג'ה שיש על הנהר מדי ערב, ואז כעבור יומיים אספנו את עצמינו לטובת העניין והחלטנו לצאת לעיר לראות את הטקס...
כדי להגיע לאיזור הטקס צריך לחצות את הנהר, את הנהר חוצים דרך גשר ארוך ברוחב של חצי מדרכה סטנדרטית שעליו מיליון איש ועוד אלף קטנועים צופרים, אין כיוון של תנועה, הכיוון הוא אחד--- לכל הכיוונים כל הזמן והכל ביחד... בכניסה לגשר יושבים קופים שבוחנים כל אחד שנכנס לתוך הגשר ולטריטוריה שלהם...
כדי להגיע לאיזור הטקס צריך לחצות את הנהר, את הנהר חוצים דרך גשר ארוך ברוחב של חצי מדרכה סטנדרטית שעליו מיליון איש ועוד אלף קטנועים צופרים, אין כיוון של תנועה, הכיוון הוא אחד--- לכל הכיוונים כל הזמן והכל ביחד... בכניסה לגשר יושבים קופים שבוחנים כל אחד שנכנס לתוך הגשר ולטריטוריה שלהם...
התמזל מזלנו, והם קלטו את ממי שלי עם הזקן שגידל כסממני החופש... הקופים הרגישו מאויימים מהזקן הצומח, ויאללה בלאגן!!... צרחות על הממי, אני נלחצת-- צורחת ובורחת עם הילדים מהקופים... אישה הודית מאחורי נלחצת מהקופים גם היא- צורחת ובורחת אלי(!)... תופסת אותי ביד ולא עוזבת... ”אני“ הישועה שלה במצב הזה!... "אני" זאת שאמורה לדעת מה עושים במצב של קוף עצבני ולא היא--- האישה המקומית... יש מצב שהקופים צרחו וברחו מהצרחות שלי ושלה... כי לפתע נהיה שקט... היא נרגעה ושיחררה אותי... ואני חזרתי להסדיר את הנשימה ועם תקווה עמוקה בתוכי שטקס הפוג`ה הזה באמת שווה את טראומת הקופים הזאת...
הטקס התחיל עם רדת החשיכה, נזירים הינדים בכתום ישבו על שפת הנהר עם הרבה מאמינים מסביב, ובתוך הדמדומים שרו את שירי התפילה של הטקס... כולם שרו מהקטן עד הגדול, כולם מרוגשים ומלוכדים בתוך הלחות המטורפת שבאוויר. זה היה כל כך מקסים... אווירה כל כך עטופה ורגועה, פשוט קסם... אחרי שסיימו לשיר הדליקות כמה אבוקות וכולם סובבו אותן ונגעו בהן, התרגשו, בירכו אחד את השני וחלקם השליכו נרות עם פרחים בקעריות עלים על הנהר... מקסים- מקסים...
ומאותו היום, כמו ילד שנקלט בגן כל יום כמה שעות והביתה, ככה גם אנחנו נקלטנו בתוך רישיקש...
ולאט לאט, כששוב חוזרים לעיר לשעתיים, מתרגלים לצפירות מכל עבר ולקטנועים מכל כיוון, לרחוב ברוחב המדרכה שמשמש את כלי הרכב, בני האדם וחיות כאחד... לאט לאט הרעש ברקע לא נשמע... הכאוטיות קיימת אך מגלים בה סדר... ו... מתחילים לראות את בלתי נראה... מתחילים לפגוש את עיני האנשים, את החיוכים, את הפשטות הנוגעת שלהם... זה הרגע שבו מתחילים להתאהב... הרגע שבו מתחיל להתגלות לו הקסם...
הקסם מתגלה לו לכמה רגעי חסד... אבל... בין לבין יש לנו עוד כמה שעות ביממה שצריך לעשות איתן משהו? :)
אז מה עשינו ברישיקש...
בעיקר מנוחה בתוך המתחם הקסום שלנו, המון שעות רביצה, שינה, רוגע, שלווה וכל המונחים ממשפחת העצלנים... :)) בין לבין ירדנו קצת למרכז העיר, לשוק המקומי, טיילנו בין החנויות הצבעוניות ודוכני הרחוב הרבים, היינו במפלים המדהימים שבאיזור, אפילו שקלנו (ברצינות רבה) לעשות רפטינג--- אז גם סוג של עשייה... המאמץ לחשוב ולהתלבט... זה הרבה בהודו :) ... אבל בעיקר- בעיקר... לא הלחצנו את עצמינו או את הילדים במשימות שהן מעבר ללצאת מהסוויטה המהממת שלנו וללכת ללגום איזה תה ג'ינג'ר במסעדה למטה... וזה עבד יופי... תוך כדי... חצי מהבית תפס על הדרך איזו שפעת לא ברורה של כמה ימים, אבל... אין מה שרוקח הודי מקומי (וחבר חצי רופא מהארץ) לא יכולים לפתור... :)
יש מצב שפספסנו כמה מהאטרקציות המהממות ברישיקש... בכל זאת מדובר במרכז היוגה העולמי... אבל... המאמא גנגס תסלח לנו :))
יעדינו הבא- פושקר... ואנחנו ממש רגע לפני הרכבת לכיוון... עד אז... קבלו כמה המלצות באיזור:
המלצות:
סוויס קוטג'- מתחם של גסטהאוסים מרוחקים מהעיר, בתוך המתקן יש גם מכולת ומסעדות קטנות, מי שמחפש קצת שקט מההמולה שבעיר... פשוט מושלם.
cafe dream- בית קפה/מסעדה קוריאנית, נקי-נקי, רגוע, שקט, עם נוף לגנגס ובעיקר... מאוד שונה בנוף הרישיקשי... האמת... הייתה לנו אחלה אתנחתא בעיר.
בודהה קפה- מסעדה עם נוף לגנגה, אוכל מצוין...
השוק בעיר רישיקש- השוק המקומי, מחוץ לשכונות הלקסמן ג'ולה ורם ג'ולה. שוק אמיתי, מסודר ומאורגן, ולהפתעתינו יחסית נקי ושקט.
ארוחת שישי בבית חב"ד רישיקש- ארוחה בטעם של בית :) איזה יופי, פוגשים הרבה ישראלים ומשפחות, ובכלל אווירת "שבת אחים גם יחד"... תענוג!
עלויות (15 יום) :
לינה: 190$
ארוחות: 230$
קפה ונישנושים: 35$
קניות (שטויות רחוב): 30$
קניות לחדר: 55$
מוניות/טוקטוק: 12$
כניסה למפלים: 2.5$ למשפחה
