יש לומר חששתי מאתונה, יוון ובכלל, כי התקשורת שלנו ברוך השם אוהבת להזריק את החרדות לוריד. ומה אגיד לכם, מכות בא לי לתת להם כי היוונים כאלה מהממים, באמת, איזה עם מתוק. וואלה אנחנו לא כזה מעניינים אותם, האנשים חיים את חייהם, עטופים בכל פינה בחופים אמאלה, בריזה, רוגע, שלווה ואוכל של החיים. אז לא... הבלאגן שלנו פחות הקטע שלהם, לא להיעלב נשמות, איזה כיף ופשוט פחות לצרוך תקשורת :)
אחרי ההקדמה הראויה אפשר להתחיל עם הריביירה.
שכרנו רכב, כי חייב באיזור, הסוכן האגדי שלנו סגר לנו מלון מפנק, אלוהי הצ'ט בנה לנו מסלול אמאלה ויאלה בלאגן!
קודם כל הקדשנו יום כדי להכיר את הריביירה בנסיעה לאורכה. כל היופי הזה הוא איזור לאורך החוף המערבי של אתונה. הריביירה של אתונה מתחילה בפאליאו פליארו (Paleo Faliro) ומסתיימת במקדש הפוסידון בקצה הדרומי של הריביירה האתונאית בלשון היבשה כף סוניון (Cape Sounio). אנחנו לנו איי שם באמצע הקו הזה אז ממנו התחלנו להדרים.
מדובר בכביש חוף אחד ארוך שמצדו האחד החופים והים ומצדו השני ההרים והכפרים. רק הנסיעה על הכביש הזה מהממת. מפה לשם גילינו שיש להם על הקו הזה מיליון מפרצים שחלקם חופים מסודרים וחלקם בתוליים לחלוטין... אז אמאלה... עצרנו כל אלף מטר בערך כדי לראות את המפרצים האלה, בכל מפרץ שהיינו קבענו בהחלטתיות שלפה נחזור עם בגדי ים ומאורגנים ואז ראינו את הבא שאחריו. לפי כמות המקומות שהחלטנו לחזור אליהם, חודש נצטרך פה בקל.
כל האירוע הזה של הנסיעה מאמצע הריביירה לפוסידון לקח לנו שעה בערך (עם מיליון העצירות בדרך), בקטנה לחלוטין. הגענו למקדש הפוסידון שהכניסה אליו הייתה באמת במחיר מופקע, הסתכלתי על קובץ העמודים שעל ההר ואמרתי לממי שיש לנו מלא כאלה בקיסריה, הכל טוב אפשר לשחרר את האירוע. כמונו 90 אחוז מהמבקרים ויתרו על תענוג הפוסידון והתפנקו על בית הקפה למטה ומהנוף ההורס המשתקף מסביב.
בדרך חזרה נכנסנו לכפר קטן שיושב בתוך מפרץ מהמם, כמעט קניתי שם בית. איזה מקום, הלם! המיקום למתעניינים, יש שם איזו כנסיה קטנה לבנה שנקראת- virgin katafygiotissa.
עוד מקום ששווה ביקור נקרא- lake vouliagmeni. שזה אגם טבעי שיושב בין סלעי גיר וזה מהמם כמו שזה נשמע. מה שכן, המקום לא גדול, הכניסה אליו בתשלום ובהתאם גם מקום הישיבה, האתר כולל כסאות ומיטות שיזוף סופר מאורגנות עם בר קפה צמוד. מספר המקומות מוגבל, לכן גם הכניסה אליו מוגבלת. ו... הכי חשוב... כדי לתפוס מקום נורמאלי צריך לישון לילה לפני ליד שער הכניסה.... סתם לא באמת אבל צריך להגיע מוקדם לפני ארוחת הבוקר של המלון 🤪 אז פחות אנחנו... אבל תקשיבו המקום אמאלה, מים חמים כל השנה ושמעתי שיש מלא דגים קטנים כאלה של תאילנד שנדבקים אליך... קיצר מקום באמת ייחודי ומהמם, שווה השקעה (ומבחינת השעות, להתייצב שם ב8:00-8:30).
באחד הערבים עלינו לצפון הריביירה למרינה שהיא אטרקציה בפני עצמה. קודם כל מרינה מסודרת עם בתי קפה בצד, מזכיר קלות את הנמל. אממה מסתבר שהשוס במרינה זה לא בתי הקפה ושביל המהמם להליכה אלא היאכטות עצמן. מסודרים שם להפליא מלייארדי דולרים בצורת יאכטות ענקיות ומרשימות יש לומר, אפילו אחת כמוני שוואלה לא מתרגשת מהשטויות האלה די התרשמתי 😉. אז תארו לעצמכם מה עבר על גברי הבית... ממי והג'וניור התלהבו ברמות כלה, וכיאה לראש הגברי הם ניכנסו לתחום ה-"ואם"... מה אגיד לכם, הייתי צריכה להנחית אותם באיזה שהוא שלב שאין לנו יאכטה באמת כי החבר'ה התחילו להתווכח את מי לעלות עליה... לא... אין לתאר... אין מה לעשות, יש משהו בטסטוסטרון הזה שרק ההגיון הגברי מבין.
ביום למחרת רצינו בטן גב, חוף, שמש וים. מצאתי חוף יוקרתי בטירוף, אמרתי לממי בוא חיים, נתפנק. מפה לשם, תשלום כניסה עם 2 מיטות בלי מטרייה כאשר השלישי צריך לעמוד- 250 יורו. שזה יפה, תודו... אבל אין לנו עדיין יאכטה במרינה, אז ויתרנו והלכנו לחוף עממי מומלץ והורס לא פחות 😉
בערבים חיפשנו מה לעשות וגילינו את שכונת הגליפדה של הריביירה. תקשיבו!! חלום! 2-3 רחובות מרכזיים מלאים בבתי קפה, מסעדות, חנויות. אווירה מהממת, מזג האוויר נעים עם בריזה קלה מהים, וייב של תל אביב רק בלי הלחות... האמת, יומיים רצוף הלכנו לשם- למרות(!) שהיינו בסופש והכל היה סגור חוץ מהאוכל, ועדיין חזרנו. האיזור פשוט מהמם ומסתבר שזה גם איזור הקניות של היוונים... עזבו אותכם אתונה... גליפדה!! זה הדבר!!
ולפינל'ה קפצנו לאיזור המזרחי של האי- עיירת porto עם מפרץ מהמם והכפרים בסביבתה, נופים של עצי זית ובדרך בתים יוונים חמדמודים. פשטות פשוטה ומהממת.
אז בפעם הבאה לא חייב אתונה, גם לסביבתה יש מענה לשופינג, אוכל סוף, טיולי נוף וחופים עם מפרצים הורסים ומפנקים. רק חשוב לשכור רכב בנחיתה ו... אשראי פתוח בכל זאת ריביירה 😉
נשתמע...
