קיצר לעניינינו... הממי מבסוט, קם כל בוקר ליוגה וחוזר רענן, שמח ומלא חיוניות. ואני, אותו מצב, אותה תנוחה... מתעוררת בקושי ומקלפת את עצמי מהמיטה ללכת לאכול משהו כי יש לי אנטיביוטיקה על הראש. חייבת להודות שלקח לי איזה שבוע להשתחרר מהארץ, החדשות ומתח מתמיד בגוף עד שהתחלתי קצת לנשום ולהתחיל להינות מההימלאיה ההודית הזאת. ולא, אין הכוונה לשמפואים והקרמים של ההימלאיה (בעצם גם, קניתי בכמות מסחרית) אבל הפעם התכוונתי לאשכרה נופים ולשקט בתוכם.
באווירת רוגע ושלווה, נפתחו לי הצ'אקרות והחלטתי ללכת לסדנת מקרמה. הנישות האלה עם המקרמה נראות כאלה מהממות, רגועות בצבעי פסטל שמה זה קרץ לי וכמו אחרוני הילדים המתלהבים אחרי הצבא שמטיילים פה התיישבתי על הרצפה אצל "רוני מקרמוני" (כן, הישראלי שיגעו כבר את ההודים) ויאללה מקרמה.
לפני כמה ימים טיילנו בדרמקוט (הכפר מעל) וראיתי בחורה ישראלית אורגת במקרמה (ככה אומרים?🤔), היא הכינה אהיל מהמם. מודה עשתה חשק. ואז עלינו שוב אחרי יומיים לדרמקוט (כמו שהבנתם זה הסיפור, טיולים חוזרים בין הכפרים), אותה בחורה עובדת על אותו אהיל. ועברה לי מחשבה של מה ניסגר איתך ילדה, כמה זמן צריך להכין אהיל אחד, יאללה קשרי וסיימי את האירוע.
ואז... הקרמה לא איחרה לבוא 😉 ואני מוצאת את עצמי בסדנת מקרמה. בחרתי להכין משהו קטן, פשוט, נרתיק לנייד שלעולם לא יהיה לו שימוש. מפה לשם, 3 שעות של עינוי סיני של קשירות מונוטוניות שלא ניגמרות. מדי פעם הרמתי את הראש לראות את כל מיואשים שסביבי. ואכן כצפוי, 4 איש במספר כולם עם מבט של ייאוש כלואים בסיטואציה. פתחנו קבוצת תמיכה- ואי על הקיטוריייים, אחד מתנחם בשני ובזה שאף אחד לא סיים אף מקרנה במשך 3 שעות. וכולם כואבים בטירוף.
שאלתי את רוני מקרמוני למה לא הזהיר מראש מהדבר הזה, ההוא חמוד צוחק עם נידנודי ראש הודיים במסר אם יזהיר לא תהיה לו פרנסה. חחחחח...
ניזכרתי בילדונת עם האהיל, הלב יצא לי אליה, היה בא לי לחבק אותה ולהגיד לה קודם כל מחילה על מחשבותיי היהירות ושנית- שמותר... מותר לשחרר ופשוט לקנות אהיל חדש בכמה רופי. 😄😄 להערכתי, לפי כמות הקשרים שיש לה באהיל, הבחורה סוגרת פה עונה.
אחרי סדנת מקרמה הייתי תפוסה בכל הגוף, בכל זאת ישיבה של 3 שעות. עברה לי המחשבה בראש שיש מצב שההודים פה מקושרים בין העסקים, כי רוני מקרמוני לא הפסיק להגיד "עכשיו מסאז', עכשיו מסאז'" כאילו יש לו מניות אצל "ריטה המסאז'סטית" (שהיא גם הודית) ממש על יד. מודה שחשדתי בקנונייה עסקית.
קיצר... סיימתי את המקרמה, הלכתי עם חריקות בגוף לבית קפה שתומר העביר בו שעות של זמן איכות, רוגע וספר.
ואז, אמרתי לממי שאני חייבת לקנות לילדה טבעת, ואחכ מרוב ההתלהבות החלטתי שלמה לקנות אם אפשר להכין??? כי זה הכי מרגש ומלא אהבה ומלא התכוונות פנימית בעולם!!! התפלף לי השכל במרחב הרוחניות ההודית, אין ספק. וכן... מצאתי את עצמי בישיבה על הרצפה, עוד שעתיים בקל מדביקה חתיכות ברזל ומשייפת טבעת לילדה. מזל שהצורף החמוד שהדריך אותי הבין את הסיטואציה, בכל זאת היה בגיל של הילדים שלי, נתן לי כבוד של זקני העם וכיאה למעמד עשה חלק ניכר מהעבודה הסזיפית. מה שכן, בין לבין נתתי לו בשיעורי ציונות אמאלה!!! עד שבסוף החמוד הזה שאל אותי איפה ואיך מתגיירים. חחחח...
בסוף היום רווי בסדנאות הגעתי לתובנה- די, די לחוגי המתנס באתי לנוח ולנשום... ו... למצוא לי איזה טבעת כסף עם אבן טבעית שנמצאת פה בערך באלף חנויות שפזורות במרחב. אמרתי לממי שבא לי טבעת וממי שלי זורם כתמיד. ומצאתי את עצמי טובעת בים של טבעות ואבנים ותכשיטי כסף עד לכדי רוויה וזהו... לא מסוגלת לראות כסף ואבן טבעית בחיי!!!!
אחרי ששבעתי מהחנויות והסדנאות החלטתי לצייר. קניתי לי חומרי ציור בכמות לא שפויה, באמת. אבל אין מה לעשות, לכל אחד והשריטות שלו, ואצלי בין הקומץ המכובד שבורכתי בהן זאת אחת הדומיננטיות.
אז העברתי את הימים האחרונים בציור, נשימה, אוכל, אנטיביוטיקה וטיולים עם הממי הכי מושלם ביקום.
נותר לנו פחות משבוע... מאחלת לנו אפס תנודות נפשיות רק רוגע והימאליה 😉. מונסונים פה חזק בעונה אז אם אני כבר באיחולים הרבה שעות בית קפה ורביצה באווירת גשם מהממת.
ואת יזראל אהובתי, להירגע נשמה, כי האינטנסיביות של יממה אצלך זה יובל שנים בהודו... להאט את הקצב ... תעשי יוגה- אומרים שזה עוזר לנפש וציירי קצת או סתם תעשי איזה מקרמה קטן 😉😉
